ותפעם רוחו
כז) ויהי בבוקר וַתִּפָּעֶם רוחו וישלח. בפרעה כתוב, וַתִּפָּעֶם, ובנבוכדנצר כתוב, וַתִּתְפָּעֶם. בפרעה וַתִּפָּעֶם, משום שהיה יודע החלום ורק הפתרון לא היה יודע. אבל נבוכדנצר ראה החלום וראה הפתרון, והכול נשכח ממנו, ע"כ כתוב, וַתִּתְפָּעֶם.
כח) וַתִּפָּעֶם רוחו. כמ"ש, ותחל רוח ה' לְפַעֲמוֹ, שהרוח היה בא והולך, בא והולך, ועוד לא היה מתיישב בו כראוי. וע"כ כתוב, וַתָּחֶל רוח ה' לפַעֲמוֹ, כי אז עוד היה בהתחלה של השראת הרוח. אף כאן, הרוח העיר בו והלך, ושוב העיר, ולא היה מתיישב בו להבין ולדעת. כתוב, נבוכדנצר, וַתִּתְפָּעֶם רוחו, כי ההתעוררות הרוח היה כפול, משום שלא ידע לא החלום ולא הפתרון, והרוחות הולכים ושבים. כמ"ש, כפעם בפעם, פעם בזה ופעם בזה, ולא התיישב דעתו ורוחו.
כט) וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים. אלו הם המכשפים. ואת כל חכמיה, אלו הם החכמים במזלות, וכולם היו מסתכלים לדעת ולא יכלו להשיג.
ל) אעפ"י שלמדנו שאין מראים לאדם אלא לפי המדרגה שלו, אבל למלכים אינו כן, כי מראים להם דברים עליונים ומשונים משמראים לאנשים אחרים. כמו שהמלך, מדרגתו עליון על כל שאר בני אדם, כן מראים לו במדרגה עליונה על כל שאר האחרים, כמ"ש, את אשר אלקים עושה הראה את פרעה. אבל לשאר בני אדם אין הקב"ה מגלה מה שהוא עושה, חוץ מלנביאים או לחסידים, או לחכמי הדור.
לא) אותי השיב על כני ואותו תלה. מכאן נשמע, שהחלום הולך אחר הפתרון. השיב על כני. השיבו יוסף. ואותו תלה הוא יוסף. בכוח הפתרון ההוא שפתר לו, שהיה מוכרח להתקיים כך. וכתוב, ויהי כאשר פתר לנו כן היה.