אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת מקץ / וַיַּרְא יעקב כי יש שבר במצרים

וַיַּרְא יעקב כי יש שבר במצרים

פד) וַיַּרְא יעקב כי יש שבר. כיון שנסתלקה ממנו שכינה במכירת יוסף, איך ראה שיש שבר במצרים? כמ"ש, מַשָּׂא דְבַר ה' על ישראל. מַשָּׂא דְבַר ה', למה אומר מַשָּׂא? בכל מקום של דין על שאר העמים, ואומר מַשָּׂא, הוא לטוב. בכל מקום שהוא על ישראל, ואומר מַשָּׂא, הוא לרע.

פה) בכל מקום שהוא על דין של שאר העמים, לטוב הוא. משום שמשא פירושו מעמסה, מעמסה היא על הקב"ה שלום העמים עובדי כוכבים ומזלות, וכשנגזר עליהם הדין, מעביר מעל עצמו אותה המעמסה, שהיה סובל בשבילם. וע"כ כשנאמר בהם משא, הוא לטוב.

בכל מקום שהדין נגזר על ישראל, ואומר משא, כביכול הוא מעמסה על הקב"ה להעניש את ישראל. והוא משא, מצד זה ומצד זה. הן אם יענישם והן אם לא יענישם הוא משא עליו כביכול. כי אם לא יענישם ישארו בזוהמת החטא, ואם יענישם הוא מֵצר כביכול בצרת ישראל. וע"כ כשנאמר בהם משא הוא לרע.

פו) כיון שאמר נוטה שמים ויוסד ארץ, למה נצרך עוד לומר, ויוצר רוח האדם בְּקִרְבּוֹ? וכי לא היינו יודעים שהוא יוצר רוח האדם, אם לא היה נאמר? אלא להורות בזה מדרגה, שכל הרוחות והנשמות שבעולם עומדים בה, הנוקבא, שבה עומדים כל הרוחות והנשמות בסוד העיבור, וממנה מקבלים התחתונים.

פז) אם אמר, ויוצר רוח האדם ולא יותר, היה טוב, אבל, בְּקִרְבּוֹ, מה פירושו? אלא סוד הכתוב הוא בשני צדדים, ביסוד ובנוקבא. כי מאותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן, יסוד, משם יוצאות ופורחות כל הנשמות, ומתקבצות למקום אחד, בנוקבא, ויסוד יוצר רוח האדם, בְּקִרְבּוֹ, שהיא הנוקבא, וזו, הנוקבא, דומה כאשה שנתעברה מן הזכר, שהוָלָד מֵיצר לה במעיה, עד שנצטייר כולו בַּציור השלם במעיה.

כך, וְיוצר רוח האדם בְּקִרְבּוֹ. בְּקִרְבּוֹ, בהנוקבא, עומד הרוח ומִצטייר שם, עד שנברא האדם בעולם, והיא נותנת לו הרוח. ויוֹצר מלשון צִיוּר, שמצייר בה רוח האדם. ולפי שמטרם שנגמר ציור הוָלָד הוא מֵיצר לאמו, ע"כ אומר כאן משא, שאצל ישראל הוא לר

פח) ויוצר רוח אדם בְּקִרְבּוֹ. בקרבו של אדם ממש, ולא בנוקבא העליונה. כי כשנברא האדם, והקב"ה נתן לו נשמתו, ויָצא לאויר העולם, אותו הרוח שבתוכו אינו מוצא הגוף מספיק שיתפשט בתוכו ועומד בו בצד אחד, בימין, ולא יתפשט לימין ושמאל.

פט) וכשגוף האדם מתפשט, מתפשט גם הרוח, ונותן בו כוח. וכן כפי שהגוף נתגדל, כן נותן הרוח כוח אל האדם שיתחזק על ידו. ומשום זה, יוצר רוח אדם בְּקִרְבּוֹ, ממש.

צ) ואם תאמר, יוצר רוח אדם, מה פירושו? משום שהרוח צריך לתוספת כוח מלמעלה להיעזר על ידו. ועל כן הקב"ה יוצר רוח האדם בְּקִרְבּוֹ, שנותן לו עזרה, שיוכל להתפשט בתוך האדם.

צא) כאשר רוח ההוא צריך עזרה, כפי מה שהוא אותו האדם, וכפי מה שאותו הגוף הוא מתוקן, כן מתקנים לו מלמעלה אותו הרוח, ומוסיפים לו רוח להיתתקן. כי כפי מה שבא לטהר כן מסייעים אותו. וזהו, יוצר רוח אדם בְּקִרְבּוֹ, שנותן לו תוספת רוח, שיוכל להתפשט בגוף האדם. כי בעת שהאדם נולד ויוצא לאויר העולם, לא יוכל הרוח להתפשט בו, ועומד בו בצד אחד, שאינו כלול משמאל, וע"כ הוא בחוסר ג"ר. וכשמתגדל ומטיב מעשיו, נותנים לו תוספת רוח, ג"ר, כי ו"ק נבחנים לעיקר הרוח, והג"ר לתוספת רוח. ואז יש לו התפשטות בגוף האדם בכל הצדדים.

צב) כיון שנאבד יוסף מאביו יעקב, אִבד יעקב את תוספת הרוח שהיה בו, הג"ר, ונסתלקה ממנו השכינה. אח"כ כתוב, וַתחי רוח יעקב אביהם, וכי עד עתה היה מת? אלא תוספת רוח הזה נסתלקה ממנו ולא היתה בתוכו, כי העצבות שהיה בו, גרם שרוחו לא היה בקיומו, שנסתלק ממנו ג"ר, שהן קיומו של הרוח. ומשום זה כתוב, וַתחי רוח יעקב אביהם, כי הג"ר חזרו לתחיה.

צג) וכאן כתוב, וַירא יעקב. כי יש שבר במצרים, שראה ברוח הקודש. הלא עד עתה עוד לא נתבשר שיוסף חי, ועוד היה בהסתלקות השכינה, ומאין היה יודע שיש שבר במצרים? אלא, וירא יעקב, שראה שכל יושבי הארץ הולכים למצרים ומביאים תבואה, ולא שראה ברוח הקודש.

צו) דְרכיה דרכי נועם. אלו דרכי התורה. כי מי שהולך בדרכי התורה, הקב"ה משרה עליו נעימות השכינה, שלא תסור ממנו לעולמים. וכל נתיבותיה שלום. כי כל נתיבות התורה כולם שלום. שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעולם הזה, שלום לו בעולם הבא.

צז) כמטבע בכיס נמצא במקרא הזה, שטמון כאן בפנימיות המקרא סוד יקר. מקרא זה הוא בשני אופנים, דרכים ונתיבות. ובשתי בחינות, נועם ושלום. קרא בו דרכים, וקרא בו נתיבות. קרא בו נעם, וקרא בו שלום.

צח) דרכיה דרכי נועם, כמ"ש, הנותן בים דרך. כי בכל מקום שכתוב בתורה דרך, הוא דרך פתוח לכל, כדרך הזה הגשמי, שהוא פתוח לכל אדם. כך דרכיה דרכי נועם, הם דרכים שפתוחים מן האבות, חג"ת, אברהם יצחק יעקב, אשר כרו בים הגדול ובאו בתוכו. ומאלו הדרכים נפתחים האורות, להאיר לכל צד ולכל רוחות העולם.

ב' מלכיות שבהם מתוקן המסך להזדווג עם אור העליון, מכונות מפתח ומנעול, או עטרת יסוד ומלכות עצמה. ואין הארת החכמה אלא במקום שיש שם המפתח. אבל במקומות שיש שם המנעול, נשארו בחסדים מכוסים מחכמה. ובג"ר דפרצופים, כגון, עתיק או"א עלאין וזו"ן הגדולים, משמש המנעול, ע"כ הם בחסדים מכוסים. ובו"ק דפרצופין, כגון א"א וישסו"ת וזו"ן הקטנים, משמש המפתח, וע"כ מתגלה בהם הארת החכמה.
והנה המפתח נקרא דרך או אורַח, מטעם היותו דרך להשפעת המוחין דחכמה, המאירים לכל הצדדים בחינת ג"ר. והמנעול מכונה שביל או נתיב, דרך צר, שאינו פתוח לכל, כי רק הנשמות מבחינת מחזה ולמעלה דזו"ן יכולות לקבל מהם ג"ר, משום שאינם צריכות חכמה, להיותם חפץ חסד. אבל הנשמות שהן מחזה ולמטה דזו"ן, שהן צריכות חכמה, אינם יכולות לקבל משם רק ו"ק חסר ראש. ונמצא שאינו פתוח להנשמות שהן מחזה ולמטה, שהן רוב הנשמות, וע"כ מכונה בשם שביל ונתיב, שאינו פתוח אלא ליחידים. ובאו"א עלאין משמש המנעול, הנקרא נתיב, ולפיכך הם תמיד בחסדים מכוסים מחכמה. ובישסו"ת משמש המפתח, הנקרא דרך, וע"כ הם בהארת החכמה.
דרך, יורה על המלכות של המפתח, שעל זווגה מתגלה הארת החכמה, שהארה זו מַשלמת לכל הנשמות, גם לאותן שנמשכות מחזה ולמטה דזו"ן שהן רוב הנשמות שבעולם. כי אחר שז"א מקבל ג' קוים דישסו"ת, בסוד שלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, הוא משפיע אותם אל הנוקבא, ונעשית רביעי לאבות, מלכות דוד.
וכשמשפיע לה מקו ימין דבינה, נקודת החולם, אז נמשכים לה אותיות אל"ה דבינה, שבהם המפתח. ונבחן אז שחג"ת דז"א כרו בה, ועשו בה בֵּית קיבול, שהיא המפתח, בסוד אמא השאילה בגדיה לבתה. כמ"ש, באר חפרוה שרים, הוא ישסו"ת, כָּרוּהָ נדיבי עם. היינו חג"ת דז"א, וחג"ת דז"א משפיעים לנוקבא הכלי של המפתח מן הבינה, ואחר כך משפיעים לה גם ב' הנקודות שורק חיריק, מב' קוים, שמאל ואמצעי דבינה, ואז יש לה כל ג' הקווים שבחג"ת דז"א שקבלו מג' הקוים שבבינה, ואז ג' קווים דז"א, חג"ת, נכנסים בהנוקבא.
מהמפתח, המכונה דרך או אורַח, מושפעת הארת החכמה המאירה ומַשלמת לכל הצדדים ולכל רוחות העולם, ואפילו לאותן הנמשכים מחזה ולמטה דזו"ן. משא"כ הנתיבות שהם מהמנעול, אינם משפיעים אלא ליחידים, להנמשכים מחזה ולמעלה דז"א, ואינם פתוחים לכל.

צט) ונוֹעַם זה הוא נעימוּת היוצאת מעולם הבא, ישסו"ת. ומעולם הבא מאירים כל המאורות ומתחלקים לכל צד, לג' קוים ימין ושמאל ואמצע. ואותו הטוב והאור של עולם הבא, שיורשים האבות, חג"ת דג"א, שיורשים מוחין הללו מישסו"ת, מעולם הבא, נקראים נועם. פירוש אחר: עולם הבא עצמו, ישסו"ת, נקרא נועם, כי כשנתעורר עולם הבא, להאיר כל שמחה, כל טוב, כל האורות, וכל חירות שבעולם, מתעוררים, ומשום זה נקרא נועם.

ק) ועל כן למדנו, הרשעים שבגיהנם, בשעה שנכנס השבת, נחים כולם, ויש להם חירות ומנוחה. בשעה שיצא השבת, יש לנו לעורר עלינו את השמחה העליונה, שנִנָצל מאותו העונש של הרשעים הנדונים משעה ההוא ולהלאה. ויש לנו להתעורר ולומר, וִיהִי נועם ה' אלקינו עלינו. זה הוא נועם העליון, שמחת כל, המוחין דישסו"ת. ועל זה נאמר, דרכיה דרכי נועם.

ביום השבת מאירים המוחין דאו"א עלאין, אויר טהור. והם מכונים לעתיד לבא, ואז כל הדינים מִתעַבְרים מן העולם, ואפילו הרשעים שבגיהנם נחים. וביציאת השבת, שוב מתעוררים הדינים והקליפות, ואין להם ביטול אלא על ידי מוחין דהארת חכמה, הנמשכים מישסו"ת, שנקראים נועם. ולפיכך בצאת השבת מחויבים אנו לומר הפסוק, וִיהִי נועם, כדי לעורר עלינו המוחין דהארת חכמה המבטלים כל הדינים.

קא) וכל נתיבותיה שלום. נתיבותיה, אלו הם השבילים היוצאים מלמעלה, מאו"א, המנעול, שמשמש באו"א, שעליה אומר הכתוב, וּשְׁבִילְךָ במים רבים. ונקראים כן משום שאינם פתוחים לכל אדם, אלא ליחידים בלבד. וכולם, אוחז אותם הברית בלבדו, יסוד, שנקרא שלום, שלום בית, ומכניסם לים הגדול, בעת שהוא בגבורתו, שאז נותן לו שלום. וז"ש, וכל נתיבותיה שלום. יוסף היה ברית שלום, שזכה לנתיבות הנ"ל, והיה מלך במצרים, ומושל על הארץ. ויעקב, משום שנסתלקה ממנו השכינה, לא היה יודע.

כי המפתח, שהוא מסך הנמשך מבינה, הנקרא דרך, הממשיך את המוחין דנועם, כמ"ש, דרכיה דרכי נועם. אך המנעול, אינו ממשיך המוחין, וכל תקונו הוא לעשות שלום. כי כל כוחו של קו אמצעי ליחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה, הוא ע"י התכללות בתחילה באותו המסך של המנעול.
וכולם, ב' המסכים ביחד, הדרך והנתיב, אוחז אותם רק הברית בלבדו, שהוא יסוד דגדלות, הנקרא יוסף. כלומר, אע"פ שעיקר קו אמצעי הוא ת"ת, אמנם הוא אינו נושא את שני המסכים ביחד, כי להיותו למעלה מחזה דז"א, אין הדינים של המנעול ניכרים בו, כי אינם ניכרים לבחינת דין אלא רק מחזה ולמטה. וע"כ רק יסוד שהוא מחזה ולמטה, אוחז שניהם יחד.
כשהנוקבא בגבורות שליטת השמאל, שאינו רוצה להיכלל בימין, שאז נִקפאִים כל האורות שבו, אז נותן היסוד שלום, שע"י מסך המנעול, המסך דחיריק, מכניע את השמאל ומחברו עם הימין. ואז נעשה שלום בין ימין ושמאל, והאורות נפתחים. וכל נתיבותיה שלום. כי הנתיבות, שהם המנעול, אינם עומדים להמשיך מוחין כמו המפתח, הנקרא דרך, אלא לעשות שלום בין קו ימין לקו שמאל הוא עומד.

קב) ועם כל זה יעקב היה לו שבר כדי לקנות תבואה במצרים. וראה שהוא שבר על שבר, שיַרדו בניו למצרים. וע"כ, ויאמר יעקב לבניו למה תִתְראו, אלא שתַרְאו את עצמכם כרעבים, כאנשים שאין להם שובע.

אע"פ שנסתלקה השכינה מיעקב, עם כל זה היה לו שבר, שהוא מסך המפתח מבחינת הדינים שבו, כדי לקנות תבואה במצרים. להמשיך עליו הארת החכמה דישסו"ת, המכונה חכמת מצרים. אמנם מסך המנעול לא היה ניכר בו לבחינת דין, להיותו ת"ת שהוא מחזה ולמעלה. אבל בניו, שהם מבחינת מחזה ולמטה, יהיה ניכר בהם גם המנעול, אם יֵרדו למצרים. וזהו שראה שהוא שבר על שבר, שיַרדו בניו למצרים. כי יתגלה בהם גם שבר הב', שהוא מסך המנעול. ע"כ, ויאמר לבניו למה תתראו. אלא שתראו את עצמכם כרעבים, מכוח מסך המפתח, הָרָעֵב אחר המוחין, מכוח מסך המנעול, כאנשים שאין להם שובע, משום מסך המנעול, שאין לו שובע בשלמות לפני גמר התיקון.

קג) בכל זמן שיש צער בעולם, אין האדם צריך להראות עצמו בשוק, שלא ייתפס בעוונותיו, שבעלי הדין יראוהו, ויקטרגו עליו ויגלו עוונותיו, כדי להענישו. ועל כן אמר להם יעקב, למה תתראו, כי יש להם לפחד מפני המקטרגים.

קד) פרוש שני: וַירא יעקב כי יש שבר, פירושו תבואה ממש, ולא שבירה כמו שפרש מקודם, כי על כן שלח הקב"ה רעב בעולם, כדי להוריד יעקב ובניו שמה. ועל כן ראה בני הארץ שהיו מביאים משם תבואה.

קה) וַירא יעקב כי יש שבר במצרים. בשעה שמת יצחק, באו יעקב ועשו לחלוק בירושה. ועשו יצא מחלקו בארץ, ומהכל, שיצא ונפטר, גם מגָלוּת. ויעקב, שיסבול גָלוּת, יקח הכל, כלומר, שהתפשרו כן. ועל כן ראה יעקב שבירה ההיא, שיהיה במצרים לו ולבניו לסבול הגלות. ועל כן, ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, לפני הדין שלמעלה, ואינכם מפחדים, שלא יִמָּצֵא עליכם מקטרג. ויאמר... רדו שמה, אשר רד"ו בגימטריה ר"י, חשבון זה היו ישראל במצרים.

חזרה לראש הדף
Site location tree