ויזכור יוסף את החלומות

קל) הקב"ה עשה את האדם, שיִזְכה לכבודו, ולשרת לפניו תמיד, ולעסוק בתורה יום ולילה, משום שהקב"ה חפץ תמיד בתורה.

קלא) וכיון שהקב"ה ברא את האדם, נתן לפניו התורה, ולימד אותו לדעת דרכיה. כיון שנסתכל בה ולא שְׁמָרָהּ, ועבר על מצות ריבונו, נתפס בעוונו.

קלב) וכל אלו שעוברים על דבר אחד שבתורה, נתפסים בה. שלמה המלך, שנתחכם על כל בני העולם, עבר על דבר אחד שבתורה, שהרבה לו נשים, וגרם לעצמו, שעברה ממנו מלכותו, שנעשה הדיוט ע"י אשמדאי.

קלג) ויוסף, שהיה יודע שכתוב בתורה, לא תִקוֹם ולא תִטוֹר, ואֶחָיו נפלו בידיו, למה גִלגֵל עליהם כל גִלגול הזה, והרי הוא ידע התורה שלימדהו אביו? אלא חס ושלום לחשוב שיוסף גִלגֵל עליהם גִלגולים לנקום מהם. אלא לא עשה כל זה, רק להביא בנימין אחִיו אליו, שתשוקתו היתה אליו. והוא לא עזב את אחיו לנפול. שהרי כתוב, וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ את כליהם בר. וכל זה כדי שלא יפלו.

קלד) כאשר ברא הקב"ה את הלבנה, הנוקבא, היה מסתכל בה תמיד, שכתוב, תמיד עיני ה' אלקיך בה. שהשגחתו בה היא תמיד. וכתוב, אז ראה וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וגם חֲקָרָהּ. אז ראה. כי השמש, ז"א, עם השגחתו בהנוקבא, הואר. כי אינו מקבל ראיה, חכמה, אלא בעת זווג עם הנוקבא. וַיְסַפְּרָהּ. סַפִּיר אבניה, מלשון ספירות והארה.

קלה) הֱכִינָהּ. והכין אותה עם תיקונים, שהיא יושבת בתיקון י"ב גבולים ומתחלקת לע' מלאכים. כלומר, שי"ב גבולים מתחלקים ונעשים לע' מלאכים. ותיקן אותה בשבעה עמודים עליונים, חג"ת נהי"מ דבינה, בסוד, אמא השאילה בגדיה לבתה, לקבל בהם האורות ולהימצא בשלימות. כי כל שלימות הנוקבא הוא מחמת שניתקנת בז' עמודים עליונים, שהם הכלים חג"ת נהי"מ דבינה. שלולא זה לא היתה ראויה לקבל האורות. וגם חֲקָרָהּ. שחקר אותה, להשגיח עליה תמיד זמן אחר זמן, בלי הפסק לעולם, שלא תהיה יניקה לס"א ממנה.

קלו) ואחר זה הזהיר את האדם ואמר, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, וסור מרע בינה. כי יראת ה', שהיא הנוקבא, מתעטרת על התחתונים, כדי ליראה ולדעת את ה', בכוחה, וע"כ היא חכמה. וסור מרע. בינה, הבירור מפסולת, שלא לקרב עמה אל הקדושה. סור מרע הוא מציאות הבינה, לדעת ולהסתכל בכבוד מלך העליון.

קלז) לא יועילו אוצרות רשע וצדקה. אלו הם, שאינם עוסקים בתורה והולכים אחר קניני העולם, ולאסוף אוצרות רשע. מה כתוב, ואָבד העושר ההוא בְּענין רע, משום שהם אוצרות רשע.

קלח) וּצדקה תציל ממות. אלו הם העוסקים בתורה ויודעים דרכיה להשתדל בה. כי התורה נקראת עץ חיים, ונקראת צדקה, שכתוב, וּצדקה תהיה לנו, כי נשמור את דברי התורה.
וּצדקה תציל ממות. צדקה ממש, שנותן לעני. צדקה ותורה הכול אחד. תורה, תציל ממות, על שם שהתורה היא עץ חיים. ואם הוא צדקה ממש, תציל ממות, על שם המצווה, שהחיה את העני. והיינו, ב' בחינות, תורה וצדקה, ממש הן ב' אופנים, וטעמי הצלתן ממוות, הן ב' בחינות.

קלט) המלה צדקה, נקראת שלום. עובד אדמתו ישְׂבע לָחם, וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבע רִישׁ. שלמה המלך, שהוא חכם מכל העולם, איך אמר, שהאדם ישתדל לעבוד אדמה, וישתדל אחריה ויניח חיי עולם?

קמ) וַיִקח ה' אלקים את האדם... לעוֹבדהּ ולשׂמרהּ. שהיא עבודת הקרבנות. לעוֹבדהּ, זהו מלך העליון, להמשיך שפע ברכות ממלך העליון, ז"א. ולשוֹמרהּ, זהו מלך התחתון, לשמור השפע שקבל מלך התחתון, הנוקבא. שהכתוב מדבר כנגד עולם העליון, ז"א, ועולם התחתון, הנוקבא. לעוֹבדהּ, בסוד זָכור, ז"א. ולשוֹמרהּ, בסוד שָמוֹר, הנוקבא. מטעם זה בלוחות הראשונות, שהיו בבחי' ז"א, כתוב, זָכוֹר את יום השבת לקדשו. ובלוחות האחרונות, שהן בחינת הנוקבא, כתוב, שָמוֹר את יום השבת לקָדשו.

קמא) זהו גן עדן, הנוקבא, שהאדם צריך לעשות ולעבוד ולהמשיך לה ברכות מלמעלה, מז"א. וכאשר מתברכת ונמשכות לה הברכות מלמעלה, גם האדם מתברך עמה. ומשום זה, עובד אדמתו, שעובד בשביל להמשיך שפע לנוקבא, ישְׂבע לחם, מזונות שלמעלה, שמקבל חֵלף עבודתו, כי המברך, מתברך. וּמְרַדֵּף רֵיקִים, מי שהוא מתדבק בס"א, שהוא וּמְרַדֵּף רֵיקים, יִשְׂבַּע רִיש.

קמב) עובד אדמתו, איש אמונות, רַב ברכות, זהו אדם שיש בו אמונת הקב"ה. כגון רבי ייסא הזקן, שאף על פי שהיה לו סעודת אותו היום לאכול, לא היה עורך השולחן עד שביקש על מזונותיו לפני מלך הקדוש. לאחר שהתפלל תפלתו, ובקש על מזונותיו לפני המלך, אז היה עורך השולחן. והיה אומר תמיד, לא נערוך השולחן עד שינתנו המזונות מבית המלך.

קמג) וְאָץ לְהָעֲשיר לא יִנקה, משום שלא רצה לעסוק בתורה, שהיא חיי עולם הזה וחיי עולם הבא.

קמד) וַיזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם. למה זכר אלו החלומות? ומה היה יוצא לו אילו לא זכר אותם?

קמה) אבל כיון שראה יוסף, שהם באים ומשתחווים לו אפיים ארצה, אז נזכר ממה שחלם להם, כשהיה עימהם, שכתוב, והנה קָמה אָלֻמתי. כי בשעה שראה את אֶחָיו כורעים לפניו, שכתוב, וַיבואו אחֵי יוסף, אז, וַיזכור יוסף את החלומות אשר חלם, שראה שהם נתקיימו. כלומר, וַיזכור יוסף את החלומות, פירושו, שראה שנתקיימו החלומות.

קמו) וַיזכור יוסף את החלומות אשר חלם. זכר אותם, משום שאז אין שכחה לפני הקב"ה, כי חלום שהוא טוב, צריך האדם לזכור אותו שלא ישָכַח. ואז הוא מתקיים. כי כמו שנִשכַּח אצל האדם, כן נִשכַּח עליו מלמעלה, ואינו מתקיים.

קמז) חלום שלא נפתר, הוא כאגרת שלא נקרא, שאינו פועל כלום במקַבּלו. משום שלא נזכר בחלום, הוא כמי שלא ידע את פתרונו. וע"כ מי שהחלום נשכח ממנו, ואינו יודע אותו, אינו עומד עליו להתקיים. ומשום זה היה יוסף זוכר את חלומו, כדי שיתקיים, כדי שלא ישָכַח ממנו לעולם, והיה מחכה לו תמיד.
ויאמר להם מרגלים אתם. הוא זכר החלום, אבל להם לא אמר דבר. אלא שאמר להם, מרגלים אתם.

קמח) כי בא החלום ברוב עניין וקול כסיל. כי בא החלום ברוב עניין, כמה הם העוזרים בחלום שיתקיים, וממונים מדרגות על מדרגות, עד שהחלומות, מהם שכולם אמת, ומהם, שיש בהם אמת ושקר, שמקצתו מתקיים ומקצתו אינו מתקיים. אבל לאלו צדיקי אמת לא נגלה להם בחלום דברי שקר כלל, אלא כולם אמת.

קמט) דניאל חלם. ואם היה בחלום דברי שקר, למה נכתב ספר דניאל בין כתובים? אלא, אלו צדיקי אמת, בשעה שנשמתם עולה, בעת שנתם, אינו מתחבר בהם אלא דברים קדושים, שמודיעים אותם דברי אמת, דברי קיום, שאינם משקרים לעולם.

קנ) דוד המלך לא ראה חלום טוב, הרי נשמע, שהיה רואה דברים שאינם אמיתיים. שהרי האמת היה, שהיה מלא טוֹב וחסד מה'. אלא ודאי, כל ימיו היה עוסק בשפיכת דמים וערך מלחמות, וכל חלומותיו לא היו אלא חלומות רעים, חורבן, שממה, דם, ושפיכת דמים, ולא חלום של שלום.

קנא) הייתכן שלאדם טוב יראו לו חלום רע? ודאי כן הוא, כי כל אלו הרעות העתידות להתדבק באלו שעברו על דברי התורה. ואלו העונשים, שהם עתידים להיענש בעולם האמת, כולם ראה דוד המלך, כדי שבכל שעה תהיה יראת ריבונו עליו. ומיושב בזה הקושיה, איך ראה דברים שאינם אמיתיים. כי ראה אותם בעוברי עבירה, שבהם היו אמיתיים. והראו אותם לו, כדי לעוררו ביראת שמים. והנה העירו, שכתוב, והאלקים עשה שיִראו מלפניו. זהו חלום רע, שמטיל יִרְאה על האדם. וע"כ מראים לצדיק חלום רע.

קנב) למדנו, כי האדם שראה חלום, צריך לפתוח פיו בו, לבקש פתרון לפני בני אדם שאוהבים אותו, כדי שהרצון שלהם יעלה אליו לטובה, ויפתחו פיהם לטובה, וְיִמָּצֵּא הרצון והמלה שלהם, הכול לטובה. הרצון, שהיא המחשבה, חכמה, היא ראשית הכל, ראשית כל הספירות. והמלה, מלכות, היא סוף הכל, סוף כל הספירות. ועל כן נמצא שהוא בשלימות בסוד העליון, להיות כאן ראש וסוף הספירות. ועל כן הוא מתקיים כולו. ועוד, שמבקשים רחמים על האדם, שיתקיים אותו פתרון הטוב שפתרו.

קנג) ומשום זה הקב"ה מודיע אל האדם בחלומו, לכל אחד ואחד לפי מדרגתו, כְּמות שהוא. ובאותו אופן כמו שכל אחד ואחד יאמר שיהיה החלום. כי כל החלומות הולכים אחר הפה. ודאי שהחלום אינו אלא לאיש צדיק, שהוא רואה חלום כראוי.

קנד) כאשר האדם ישן על מיטתו, נשמתו יוצאת ומשוטטת בעולם למעלה, ונכנסת במקום שנכנסת, וכמה מחנות רוחות נמצאות והולכות בעולם ופוגעות באותה הנשמה. אם צדיק הוא האדם, עולה הנשמה למעלה, ורואה מה שרואה. ואם אינו צדיק, הנשמה נאחזת באותו הצד, ומודיעים לה דברי שקר, או דברים העתידים לבוא בזמן קרוב.

קנה) וע"כ לאדם שאינו צדיק, מודיעים לו חלום טוב, שאינו כולו אמת, כדי להטותו מדרך האמת, כיון שנטה מדרך האמת, מטמאים אותו. כי כל מי שבא להיטהר, מטהרים אותו, ומי שבא להיטמא, מטמאים אותו.

קנו) ודאי לא נזכר שמו של יוסף באלו הדגלים, שכתוב, דגל מחנה אפרים, ולא כתוב, דגל מחנה יוסף, והוא משום, שהתגאה על אֶחָיו.

קנז) יוסף הוא בעולם הזכר, יסוד דז"א, וכל השבטים הם בחינת עולם הנקבה, השכינה. ועל כן לא נכלל יוסף עמהם בדגלים, להיותו בעולם הזכר.

קנח) כולנו בני איש אחד נָחְנו. כתוב, נחנו, אנחנו היה צריך לכתוב. למה חסר א'? אלא משום שסוד הברית, שהוא יוסף, לא נמצא עימהם, נסתלק משם הא', ונאמר נחנו, כי א' הוא זכר. ב' היא נקבה. א' הוא זכר, ומשום זה נסתלק א' משם, שהוא יוסף, ונשארו אלו הנקבות, האותיות נחנו, אצל השכינה, שבה סוד השבטים.

קנט) ואחר כך אמרו, כנים אנחנו, הא' נתווספה. אמרו, ולא ידעו מה שאמרו. כי משום שיוסף נמצא שם, השלימו המלה ואמרו אנחנו, כמ"ש, ויאמרו, שְׁנֵים עשר עבדיך אחים אנחנו, ויוסף היה בחשבון. הרי כשיוסף נכנס בחשבון, אמרו, אנחנו, וכשלא נכנס בחשבון אמרו, נחנו.

קס) כל אלו הדברים שאמרנו כאן, הקב"ה רצה בהם, כי השכינה לא סרה מכאן, כמ"ש, אז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי.