אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת מצורע / ואשה כי יזוב זוב דמהּ

ואשה כי יזוב זוב דמהּ

כו) יושב בשמיים ישחק. ה' ילעג למו. יושב בשמיים ישחק. זה יצחק, הבא מצד יין, המאיר וצוחק תחילה, ואח"כ זועם ומבלבל. כמ"ש, יושב בשמיים ישחק. ולא כתוב, יושב שמיים. כי שמיים הוא ז"א, הכולל חג"ת נה"י. ואלו היה כתוב, יושב שמיים, הייתי אומר שזה ז"א. אבל כתוב, יושב בשמיים. אחד מן השמיים, שהוא גבורה, ומדת יצחק. ישחק. שמאיר וצוחק. וע"כ הדין מאיר וצוחק לרשעים.

כז) כך דרכיהם של הרשעים, שהקב"ה מאיר להם בעולם הזה, ומאיר להם פנים כמו היין, שמאיר בתחילה, ואח"כ זועם והורג. והקב"ה מושך אליו את הרשעים, שיחזרו בתשובה. אם חוזרים אליו, טוב. ואם לא, הוא מְכלה אותם מעולם הבא, ואין להם חלק בו, ויכלו מכל. אם באים לטהר, עוזרים אותם. והקב"ה מטהר אותם ומקרבם אליו, וקורא עליהם שלום. כמ"ש, שלום שלום לרחוק ולקרוב.

כח) ואשה כי יזוב זוב דמה. יום בא, לה'. וחולק שללך, בקרבך. יום יבוא, יום שכבר בא, מטרם שנברא העולם, דהיינו המלכות, שממנה כל הדינים. יום שבו ייעשה דין לרשעים. יום שבו הקב"ה יהיה נפרע מאותם שהצירו לישראל. יום הזה בא ועומד לפני הקב"ה, ונושה ממנו לעשות דין ולכלות העכו"ם, וניתנה לו רשות, כמ"ש, ואספתי את כל הגוים אל ירושלים, למלחמה.

חזרה לראש הדף
Site location tree