אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת כי תשא / העגל

העגל

נט) מי הם העם? הם הערב רב. ומי הם הערב רב? וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים היו, שקוראים אותם ערב רב? והלא מצרים היו, וממצרים נסעו. ואלו היו ערב של עמים רבים, היה צריך לומר כך, ערב רב עלו אתם, לודים כושים וכדומה, לפי הערב שלהם.

ס) אלא שהכתוב אומר, ערב רב עלה אתם. ואינו מפרש שמות העמים, כי עם אחד ולשון אחד היו. אבל כל המכשפים על מצרים וכל החרטומים שלהם היו. שכתוב בהם, ויעשו גם הם חרטומי מצרים. שרצו לקום כנגד הפליאות של הקב"ה, ולהראות שגם הם יכולים לעשות כמוהו. כיון שראו הנסים והנפלאות שעשה משה במצרים, חזרו אל משה. אמר הקב"ה למשה, לא תקבל אותם. אמר משה, רבון העולם, כיון שראו הגבורות שלך הם רוצים להתגייר. יראו גבורתך בכל יום, וידעו שאין אלהים זולתך. וקבלם משה.

סא) למה קרא אותם ערב רב? אלא, כל המכשפים של מצרים היו. ובראשם, יונוס וימברוס. ובשעות היום, אחר שש שעות, היו עושים תמיד כשפיהם. וכל אלו מכשפים העליונים היו מסתכלים מכשנוטה השמש לערוב, בשש שעות ומחצה, ועשו כשפיהם, עד התחלת תשע שעות ומחצה, דהיינו ערב גדול, שאז זמן מנחה גדולה. כל אלו מכשפים הקטנים היו עושים כשפיהם מתשע שעות ומחצה עד חצות לילה.

סב) העליונים שבהם, שהיו מסתכלים משעה שנטה השמש, הוא, כי אז מתחילים תשע מאה וצ"ה מדרגות לשוטט על הרי חשך, ורוחם היה משוטט על כל אלו המכשפים בכשפיהם. ואלו היו יכולים לעשות כל מה שרוצים, עד שכל המצרים שמו בטחונם באלו. וקראו אותם ערב רב, משום שיש ערב קטן, שהוא מתשע שעות ומחצה ולמטה. וב' ערבים הם, וע"כ נאמר, וגם ערב רב עלה אתם.

סג) והחכמה של הערב רב היתה גדולה. והם הסתכלו בשעות היום, והסתכלו במדרגת משה, וראו, כי בכל הצדדים בשש משה: בשש שעות הראשונות של היום, שהם לא היו יכולים לשלוט בהם, בשש מדרגות עליונות, שמשה היה אוחז בהם. ובכל הצדדים בשש היה, שהיה כלול מששה קצוות חג"ת נה"י. ובאלו ששה עטרות של ששה שעות היום, חג"ת נה"י, היה עתיד לרדת מן ההר, שכתוב, כי בשש משה לרדת מן ההר.

סד) מיד, ויקהל העם על אהרן. כדי להכלל בצד ימין, כי השמאל יוצא מן הימין, אלא שהם רצו ממנו שמאל ולא ימין. אלא כדי שיתכלל בימין, במקום מוצאו, נקהלו על אהרן, שהוא ימין חסד. ויאמרו אליו, קום עשה לנו אלהים.

סה) כל זמן שהיה משה במצרים, לא הזכיר את השם אלקים, אלא שם הויה. וע"כ פרעה אמר, לא ידעתי את הויה. משום שלא יהיה תוקף לס"א, שלא יתחזק בעולם, כי הס"א נקראת ג"כ אלהים אחרים. עתה רצו הערב רב כח השמאל, שנקרא אלהים, כמ"ש, קום עשה לנו אלהים. לנו, אמר הערב רב, אנו צריכים לדבר זה, לחזק את הצד שלנו, שהיה נדחה עד עתה, משום שמשה לא הזכיר את השם אלהים.

סו) כך אמרו, ראינו שאתם ישראל, כל טוב וכל יקר העולם יש לכם, ואנו נדחים לחוץ. כי לכם, והויה הולך לפניהם יומם. אף אנו רוצים כן, אלהים, אשר ילכו לפנינו, כמו שלפניכם הולך הויה. כי יש רשות להצד שלנו ללכת ג"כ לפנינו. אם נזמין לו מעשה העגל.

סז) כל ענני כבוד שהלכו במדבר, לא היו חופים, אלא על ישראל בלבד. וענן היקר ההוא, שכתוב, וה' הולך לפניהם יומם, הלך לפניהם. וערב רב וכל הבהמות צאן ובקר היו הולכים מחוץ למחנה באחרונה. כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר, שום לכלוך וטינוף לא היה מעננים ולפנים. וע"כ צאן ובקר, שהיו אוכלי עשב היו לחוץ, וכל אלו שהיו שומרים אותם.

סח) אם כן, הערב רב לא היו אוכלים מן המן? ודאי, אלא מה שנתנו להם ישראל, היה כמי שנותן לעבדו. והיו אוכלים מתמצית, מה שנשאר מאחר הריחים, הפסולת. והמקרא מכריז ואמר, ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה. בני ישראל ולא אחר. ויראו בני ישראל, ויאמר, מן הוא. ולא שאר הערב רב, צאן ובקר שהיו ביניהם.

סט) עד עתה היו נכנעים הערב רב, ועתה קמו ובקשו מעשה לחזק את הס"א. אמרו, או נהיה כולנו עם אחד. ונהיה בכלל ישראל עמכם. או יהיה לנו מי שילך לפנינו, כמו שאלקיכם הולך לפניכם. אמר אהרן, חס ושלום, שאלו ישתתפו בעם הקדוש, שיהיה כולם כלל אחד. ולא יתערבו עם הקדוש בעם הזה בכלל אחד. אלא טוב הוא להפרידם מן עם הקדוש, עד שיבא משה.

ע) ואהרן התכוון לטוב. אלא היו רבים מישראל, שנשתתפו עם הערב רב בלב. ומשום זה כשבא משה, היה צריך לברר וללבן את העם הקדוש מאותו החטא, והשקה אותם שקוי, עד שנבררו כולם ולא היה בהם פסולת כלל.

עא) אמר להם אהרן, פרקו נזמי הזהב. וכי לא היה להם זהב אחר, חוץ מנזמי הזהב? אלא אמר אהרן, בעוד שיהיה להם ריב עם בניהם ונשיהם, יתעכבו, ובתוך כך יבא משה. למדנו, קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי. אלו ערב רב לא היו גרים כראוי. מה הם עשו? ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם. כמה אלפים ורבבות נזמים היו שם מנזמיהם של הערב רב.

עב) כתוב, ויקח מידם ויצר אותו בחֶרֶט. אהרן לא נשמר מאלו שני חכמים, שהיו בראשיהם של הערב רב. אחד מהם היה מלפניו, והאחר היה עושה כשפיו. כיון ששניהם נתיעצו יחד, לקחו זהב ההוא, ב' שלישים ביד האחד ושליש ביד האחר, כי כך צריך להיות במין ההוא של הכשוף.

עג) בכה רבי שמעון, אמר, אי חסיד הקדוש אהרן, משיח האל הקדוש, בחסידותך נפלו כמה מעם הקדוש, ואתה לא היית יודע להשמר. מה עבדו? כשהגיעו שש שעות והיום היה במאזנים, בצהרים שהשמש באמצע הרקיע ואינו נוטה לא למזרח ולא למערב, כמו הלשון שבמאזנים, לקחו הזהב שפרקו מאזניהם, משום שמי שרוצה לעשות כשוף, אין עינו צריך לחוס על ממון. והם אמרו, השעה עומדת לנו, אם אנו בעצמינו לא נעכב, אין השעה לחוס על זהב. מיד, ויתפרקו כל העם. ויתפרקו, כמ"ש, מפרק הרים משבר סלעים, כי חבלו ושברו אזניהם.

עד) והגישו אדוניו אל האלהים. אזן ששמע על הר סיני, כי לי בני ישראל עבדים. והוא פרק מעצמו עול מלכות שמים, ומכר עצמו לאחר, תרצע. ואלו הפושעים, הרשעים, אנשים הרעים, בחשקם לחזור לסורם, לא בקשו מנשיהם ובניהם, אלא חבלו באזניהם. שפגמו באזן ששמע על הר סיני, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שזה גרוע ממוכר עצמו לעבד. ונתפרקו מעול שמים שצוה אותם משה, ושברו אזניהם, וגילו, שאין להם חלק בשם הקדוש ובעם הקדוש.

עה) מה עשו, חילקו זהב ההוא בין שניהם, יונוס וימברוס. אחד לקח שני שלישים, ואחד לקח שליש. קמו כנגד השמש בשש שעות על היום, עשו כשפיהם וכשפו בלהטיהם בכשפים שבפה. כיון שהגיע תחלת שעה שבע, הרימו שניהם ידיהם על ידיו של אהרן, שכתוב, ויקח מידם, שנים היו ולא יותר, יונוס וימברוס. כיון שקבל מידם, יצא קול ואמר, יד ליד לא ינקה רע. שכתוב, כי ברע הוא. דהיינו, ויאמר אהרן, אתה ידעת את העם כי ברע הוא. כי הביא רע לעולם.
הידים בחינת ג"ר הנמשך ממעלה למטה. כיון שלקח מידיהם, יכלו לתת כח למשיכת החכמה ממעלה למטה, שהוא תבנית שור של הס"א. ואלו לקח מן הארץ, שהיא ו"ק, ממטה למעלה לא נמשך משם כלום לס"א.

עו) אלו הרשעים החטאים המכשפים היו בניו של בלעם הרשע, בני בניו של לבן הרשע. ראו שכוס של ברכה, המלכות, הוא בימין ומן הימין, מחסד, מתחזק תמיד. אמרו, אם יהיה בצד דס"א ראש של ימין, אהרן, יהיה העצמה והכח שלנו כראוי. כי הס"א נמשכת משמאל, שרוצים להמשיך הארת השמאל ממעלה למטה. וכל חולשתם שאין להם הארת החסדים, כי בשמאל אין חסדים. לכן רצו כאן להמשיך הארת החסדים ע"י ששתפו עמהם את אהרן, חסד.

עז) כיון שהגיעו שבע שעות על היום, נתנו מיד לאהרן. אם היה אמר להם, שימו תחילה הזהב על הארץ, ואני אקח מעל הארץ, לא היו יכולים לפעול בכשפיהם כלום. אבל לקח מידם. והמקרא מתרעם ואמר, ויקח מידם. ראו מה עשה אהרן, איש נביא איש חכם לא ידע להשמר. שאלו לקח מעל הארץ, כל הכשפים שבעולם לא היו יכולים להצליח. אבל במה הצליחו במעשה הזה, משום, ויקח מידם, ולא מארץ.

עח) אין הפירוש כמו שחושבים בני אדם, שעשה ציורים במחוגה או בדבר אחר, אלא המקרא בה להוכיח דבר, אשר אהרן לא ידע להשמר, כי אם כשלקח הזהב מידם היה משליכו לארץ. ואע"פ שיקח אותו אח"כ מן הארץ, לא היה הצליח מעשה רעה הזה. אבל בכל היה עזרה רעה, שלקח הזהב והסתירו מעין. שמפרש, ויצר אותו בחרט, שצרר אותו בסדין. רעה אחר רעה, אחת במה שלקח מידם. שניה, שלא השליכו לארץ אחר שלקח מידם. ושלישית, במה שצרר אותו בחרט והעלימו מן העין. ויצר אותו בחרט, ששם כל הזהב בכיס אחד, ונשמר מראיה של העין. אז עלה הכל והיה למעשה.

עט) בספרו של חנוך מצאתי, שבן יחיד יולד לראש הלבן, דהיינו אהרן שנולד מצד החסד, ששורשו נקרא ראש הלבן. וכשיבואו אלו שהם מבשר חמורים, הערב רב, שנאמר עליהם, מבשר חמורים בשרם, יטעו אותו בזה. להכניס מרגליות תוך פעמוני זהב, בלא דעת שלו, ויצייר צורה בציור החרט, בחרט אנוש. זהו העט של אנוש הרשע, שהטעה את בני האדם.
ב' בחינות למלכות: אחורים ופנים. באחורים היא כולה שמאל בלי ימין כלל, חכמה בלי חסדים. בפנים היא כולה ימין בלי שמאל, חסדים בלי חכמה. ולפיכך נרחק הס"א מקדושה, כי הס"א שמאל, וע"כ מפנים של המלכות לא יוכלו לינק. כי שם אין שמאל כלל. ומאחורים של המלכות אינם יכולים לינק, כי שם חשך ואין אור כלל, כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה.
ולפיכך הערב רב, שהם מכשפים מצרים, מרדו בקדושה, ונקהלו על אהרן, שמצד ימין, חסד. ואמרו לו, עשה לנו אלהים, אשר ילכו לפנינו. אלהים שם השמאל, שמקומו באחורים של המלכות. ובקשו ממנו שיתקן אותם להיות בפנים, שיהיו להם חסדים. כמ"ש, שילכו לפנינו, בפנים, ואז יוכלו לינק ממנו גם הם. כמו שהויה הוא אל המלכות דחסדים בבחינת פנים, כמ"ש, והויה הולך לפניהם, כל יהיה לשמאל בפנים, ואז יוכלו לקבל ממנו גם הם. שיש גם רשות לס"א שלנו ללכת לפנינו, דהיינו בפנים, מעשה העגל. כי המירו את כבודם, המלכות, שהיתה בפנים, חסדים. והמירו בעגל, קו שמאל, ועזבו התקון דפנים של הנוקבא.
מרגלן הן בחינות המסך דמלכות המאיר בקו ימין, המאיר, הנקרא מרגלא. זהב שמאל. וכיון שמדובר בס"א, מכנה אותם זגים, שיש להם תוכן ריק כמו זגים. והערב רב הטעו את אהרן, להכניס מרגלן אלו המאירים בחסדים לתוך זגים, שהם השמאל החשכים. ויאירו, ואז יוכלו לינק מן השמאל. ובזה תבין שהממונה מן הקדושה, וע"כ כלול מימין ומשמאל, וע"כ הוא פקיד על שמאל ועל מרגלן סומקן שמימין. וע"כ הנגררים אחר הס"א, עובדים לו ומקריבים קרבנות, למצוא המקומות שמרגלן ודהבא נמצאים ביחד, שיוכלו לינק מצד שמאל.

פ) זה הבירור, אשר אנוש בעת שהטעה העולם לעבוד ע"ז עם העט שלו, היה רושם רשימות של כל הצורות ועבודות זרות עם עט ההוא. וע"כ כתוב, בחֶרֶט, שיורה בחרט ההוא הנודע לעשות כך. וזהו בירורו של הדבר.

פא) ב' הפירושים של המלה חרט, דספר חנוך וזהר, היו שם. כי ודאי השליך הזהב בכיס, והסתירו מעין, כמו שאומרים המכשפים. וכך צריך להיות במיני כשפים אלו, שכך הוא מעשה המכשפים האלו, שדבר הצריך גילוי, להתגלות אחר כך, צריך מקודם להסתר וכיסוי. שיתכסה תחילה מן העין, ואח"כ יצא האומן לאומנותו לגלותו. והדבר שצריך אחר כך לכיסוי, צריך בתחלה להיות בגלוי.
כי זה לעומת זה עשה האלקים. וכל מה שיש במדרגות הקדושה, יש כנגדו בס"א. וכל ההפרש, שהס"א אוחזת רק ב' הקוים ימין ושמאל, אבל קו אמצעי אין להם. אמנם הם דבוקים רק בקו שמאל לבד. אבל אי אפשר להמשיך קו שמאל, אם לא המשיך מקודם קו ימין. כי אותו המסך העולה ועושה ו"ק בלי ראש במדרגה, כשהוא בקו ימין, יורד ומוציא ג"ר במדרגה כשהוא בקו שמאל. וע"כ הם מוכרחים להמשיך תחילה הקו ימין, כדי לגלות שוב הג"ר בקו שמאל. ותדע שמסך הזה שמעלים אל המדרגה למעטה מג"ר, שהיא בקו ימין, הוא נקרא עט או קולמוס. כי בדומה לעט סופר, שמודד ומגלה צורת האותיות לכאן ולכאן ע"י העט, כן המסך שמעלים בקו ימין למעט המדרגה, בו תלוי כל הצורה של גדלות המדרגה היוצאת בקו שמאל.
כל הצורות של השמאל, הנוהגים בעבודה זרה, תלוים ויוצאים מן הקולמוס, שהוא מסך הגורם הקטנות והמיעוט בקו השמאל, כמ"ש, ויצר אותו בחרט. דהיינו, שהעלה החרט, הקולמוס והמסך, וצר אותו תחילה במיעוט והעלם דקו ימין, ואח"כ נמשך הגדלות דשמאל הס"א, המכונה עגל או שור.
ואינם יכולים לגלות קו השמאל ולינק ממנו, מטרם שממשיכים תחילה את קו הימין, ע"י העלאת המסך, הקולמוס, להעלים המדרגה. כי ב' הפירושים במלה חרט. כי רשב"י פירש, ויצר אותו בחרט, שהשליכו בכיס, כדי להעלימו מעין, דהיינו להעלימו מג"ר, שנקרא עין, שהכונה, שהמשיכו תחילה ההעלם והקטנות, הנוהג בקו ימין. וממש כן הוא גם לדברי חנוך, שצר אותו בחרט אנוש, שג"כ העלאת המסך להעלים ולמעט המדרגה בקו ימין. שעל פיה מכוונת אח"כ הגדלות שבשמאל.

פב) בצד הקדושה אלקים אמת, מלך על העולם, נתחזק בג' עולמות, בבריאה ביצירה בעשיה. והמשיכו הערב רב מכל ג' עולמות אלו, כנגד הבריאה, כתוב, ויקח מידם, שלקח דבר, מה שלא היה לו ממנו עד עתה כלום, דהיינו הזהב. וזה יורה על עולם הבריאה, כי בריאה פירושו דבר חדש, מה שלא היה בו מקודם לכן. כנגד יצירה, כתוב, ויצר אותו בחרט. וכנגד עשיה, כתוב, ויעשהו עגל מסכה. מי ראה בכל העולם מכשפים כאלו.

פג) וכי לא כתוב, ואשליכהו באש, ולא עשה יותר, ויצא העגל הזה ועתה, אתה אומר, ויעשהו עגל מסכה. אלא חס ושלום שאהרן עשה העגל, והכתוב מוכיח, שכתוב, ויקח את העגל אשר עשו, ולא כתוב אשר עשה. אבל ממה שכתוב, ויקח מידם, וכתוב, ויצר אותו. שמכח יונוס וימברוס נעשה הכל. ודומה שאהרן עשה אותו. ואם אלו שניים לא היו, לא היה נעשה העגל, ולא יצא לאומנות. אבל מי גרם שיעשה? אלו השניים. כי בעוד שאהרן לקח מידם, הם עשו כשפיהם ומלחשים בפיהם, ומשכו רוח למטה מן הס"א.

פד) ומשכו ב' רוחין ביחד, אחד מן דכר ואחד מן נוקבא. רוח הזכר נתלבש בצורת השור. רוח הנקבה בצורת החמור. ושניהם היו כלולים יחד. ולמה ב' אלו? אלא שור בבר, משום שהמזיק הראשון של הס"א נקרא שור. חמור, משום שבמכשפים אלו המצרים כתוב בהם, אשר בשר חמורים בשרם.

פה) וע"כ כל אלו מישראל שמתו נתחברו עם הערב רב בלבם. ומשום שהיו ב' צורות, שור וחמור, כתוב, אלה אלהיך ישראל. ולא כתוב, זה, לשון יחיד, אלא משום ששנים היו יחד. וכן אשר העלוך מארץ מצרים, לשון רבים.

פו) ויעשהו עגל מסכה ויאמרו. כתוב ויאמרו, כי אהרן לא אמר כלום. למדנו, מאה ועשרים וחמשה ככרות זהב היו בו. מסכה בגימטריא קכ"ה. כי מן אלקים דקדושה עד אלהים אחרים מתפשטים ק"כ צירופי אלקים, שאחריהם מתחילים אלהים אחרים. וע"כ לקחו כנגדם קכ"ה ככרות, ק"כ כנגד ק"ך צירופים, וה' כנגד ה' אותיות אלקים.

פז) איך כתוב, ויקח מידם? וכי בידם היו כל אלו קכ"ה ככרות? אלא מכלל של אלו ככרות לקחו מלא ידיהם, ומעט ההוא נחשב כהכל, כאלו הכל היה בידיהם.

פח) כתוב, וירא אהרן, ויבן מזבח לפניו. אי חסיד הקדוש, כמה היה רצונך לטוב, ולא ידעת להשמר. כיון שהשליכו באש, נחזק הכח של הס"א שם באש, ויצא צורת השור, כמ"ש, בב' המשכות של הס"א, בשור וחמור. מיד, וירא אהרן, שהס"א נתחזק. מיד, ויבן מזבח לפניו. ולולא שהקדים ובנה מזבח הזה, היה העולם חוזר לחורבנו.

פט) בדומה לשודד, שהיה יוצא לאבד ולהרג בני אדם. הלגיון של המלך ראה, ששודד ההוא יצא בכח חזק. מה עשה אותו הלגיון? שידל את המלך, שיצא לדרך, והלגיון משך אותו בדרך ההוא שבו השודד, בעוד שהשודד הלך באותו הדרך, ראה צורת המלך עומד לפניו, כיון שראה צורת המלך, נזדעזע וחזר לאחור.

צ) כך, וירא אהרן, שהס"א נתחזק, אחז ברפואה, ונתחזק והמשיך את הצד הקדוש, ושם אותו עומד לפניו. כיון שראה הס"א שצורת המלך עומדת לפניו, מיד חזר לאחור, ונחלש תקפו וכחו. כי אהרן נתחזק, ומזבח, המלכות, נתגבר, והס"א נחלש.

צא) ויקרא אהרן, ויאמר חג לה' מחר. חג לה', ולא לעגל. לצד הקדושה עשה, ולצד הקדושה קרא ואמר. וזו היא הרפואה שהקדים. ולולא עשה זאת, לא היה נשאר העולם על קיומו. ועם כל זה, לא נח כעסו על אהרן, אע"פ שלא התכוון לרע.

צב) אמר לו הקב"ה, אהרן, ב' מכשפים אלו משכו אותך למה שרצו, חייך, ב' בניך יפלו, ועל חטא הזה יהיו נתפשים. ז"ש, ובאהרן התאנף ה' מאד, להשמידו. להשמידו, אלו הם בניו, כמ"ש, ואשמיד פריו ממעל. כי פירות האדם הם בניו.

צג) אהרן שם למזבח, המלכות, לפניו, והעגל, ס"א, שם לאחוריו, שעיקר חטא העגל היה, מה שהפכו השמאל שמקומו באחורים, ושמו אותו בפנים. וע"כ עתה החזיר אהרן הקדושה לפנים והעגל לאחורים. ובניו שמו את הס"א לפניו וצד הקדושה החזירו לאחורים, כדמיון חטא העגל, שכתוב, ויקריבו לפני ה' אש זרה, ששמו האש הזרה, הס"א, לפני ה', לפנים. הרי שבניו נתפסו בחטא זה של העגל.

צד) אהרן חשב שבתוך כך יבא משה, שע"כ אמר, חג לה' מחר. וע"כ מזבח שעשה, לא נתץ אותו משה, שאילו היה כמו שחושבים בני אדם, שבנה המזבח לפני העגל, הרי דבר ראשון שמשה היה צריך לנתוץ את מזבח. כמו שניבא עדו על המזבח של בית אל, ונבואתו היה על מזבח שבבית אל. אבל במזבח של אהרן דבר אחר היה. וע"כ כתוב, ויקח את העגל אשר עשו. ולא כתוב, וינתץ את המזבח.

צה) ויקרא אהרן, שהכריז בקול ואמר, חג לה' מחר. היה הכרוז לדין. חג לה' מחר, ניבא ברוח של המזבח, המלכות, שהדין עתיד לשרות עליהם. חג לה' פירושו, חגא ושבירה, לעשות בכם דין.

צו) ושלשה דינים היו: א. ויגוף ה' את העם. ב. בני לוי, שהרגו בישראל. ג. שהשקה לבני ישראל. חג לה' מחר. חג, יורה על הריגת בני לוי. לה', יורה על, ויגוף ה' את העם. מחר, יורה על, שהשקה אותם משה עם אפר העגל, שהלכו לשכב באותו לילה, ולמחר מצאו נפוחים ומתים. ועל זה אמר, חג לה' מחר. וכל הרפואה שעשה אהרן, היא במ"ש, ויבן מזבח לפניו.

צז) וירא את העגל ומחולות. ואלו מזבח לא כתוב. כי אהרן היה יודע שכתוב זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. ודאי ניצל אהרן בעצה טובה שנתן לעצמו, לעשות מזבח לה', והכל היה ברצון שלם וטוב, שלא נתכוין לרעה.

צח) ודאי כך, וישראל לא עשו העגל. אבל ירבעם, שעשה העגלים, הרי ישראל היו, ועשו העגל. ירבעם חטא והחטיא, ודאי חטא רע עשה, ובמלכות חטא. כמו הערב רב בחטא העגל.

צט) אמר ירבעם, אני יודע ודאי, שצד הקדושה אינו שורה, אלא בלב כל העולם, וזהו ירושלים. אני איני יכול להמשיך צד ההוא דקדושה כאן, מה אעשה? מיד, ויועץ המלך ויעש. לקח עצה רעה, אמר, הרי הס"א, הנמשכת מיד לכל מקום, וכל שכן בארץ הזה, שחשקם לשרות בתוכו. אבל אינם יכולים להתלבש, אלא בצורת שור.

ק) שני עגלים למה עשה? אמר ירבעם, במדבר היו אלו המכשפים, שכתוב עליהם, בשר חמורים בשרם. ולפיכך המשיכו ב' רוחין, שור וחמור, זכר ונקבה. אבל לא הלבישו אותם, אלא שניהם בעגל אחד. כאן, אותם ב' רוחות הרעים, יתלבשו כראוי להם בב' עגלים, כי זכר ונקבה הם, הזכר היה בבית אל והנקבה היתה בדן. ומשום שכתוב, נפת תטופנה שפתי זרה, נמשכו ישראל אחריהם ביותר, שכתוב, וילכו העם לפני האחד עד דן. וע"כ היו ב' עגלים. והמשיך אותם ירבעם בארץ הקדושה, והיה עון עליו ועל ישראל, ומנע הברכות מן העולם. ועליו כתוב, גוזל אביו ואמו. כי פגם בזו"ן, שהם אביו ואמו.

קא) וע"כ היו עגלים, כי לבוש הראשון שמתלבש ס"א הוא שור. ודאי כך ראוי להיות, וכן בכל הצדדים, כי התחלת התלבשות הוא קטן, עגל.

קב) וע"כ בני אהובי, כיון שרצו להמשיך השם אלהים, שם המלכות, ובצד אלהים נבנה המעשה, ע"כ אלהים קדוש, שהוא אמא, המלכות, שאוחזת תמיד בזרוע המלך ומסלקת הרצועה, לא היתה שם. ונצרך למשה להיות שם במקומה, כיון שרמז לו הקב"ה, הסתכל והבין.

קג) ג' פעמים רמז לו, אי משה רעיא מהימנא, כמה כחך חזק, במה גדול גבורתך? ג' פעמים רמז לו:
א. ועתה הניחה לי
ב. ויחר אפי בהם ואכלם
ג. ואעשה אותך לגוי גדול.
וחכמת משה לעכב הרצועה היתה בג' רמזים אלו. שאחז בזרוע ימינו, כנגד, הניחה לי, שהוא החסד. ואחז בזרוע שמאל, כנגד, ויחר אפי בהם ואכלם, שהוא גבורה. התחבק בגוף המלך, כנגד ואעשה אותך לגוי גדול, שהוא ת"ת. וכשנתחבק בגוף, ובב' זרועות, דהיינו בכל ג' ספירות חג"ת, לא היה יכול להתנענע לעורר דין לאיזה צד בעולם. זה היה החכמה של משה, שמן הרמזים של המלך הכיר בכל אחד מהם, באיזה צד יתגבר, ועשה בחכמה.

קד) באו החברים ונשקו ידיו של רבי שמעון, אמרו, אם לא באנו לעולם, אלא לשמוע דבר זה, היה די לנו. בכו ואמרו, אוי לנו כשתסתלק מן העולם, מי יאיר ויגלה אורות התורה. דבר זה הוא מאיר עד רום הרקיע, ורשום בכסא המלך, והקב"ה שמח עתה בדבר זה. וכמה שמחה על שמחה נתוסף לפני המלך הקדוש. מי יעורר דברי חכמה בעולם כמותך?

קה) מטרם שחטא אדם היה עולה ועומד בחכמה של הארה העליונה, ולא היה נפרד מעץ החיים. כיון שהגדיל חשקו לדעת טוב ורע ולרדת למטה, נמשך אחריהם דס"א, עד שנפרד מעץ החיים וידע הרע ועזב הטוב. וע"כ כתוב, כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. שמי שנמשך אחר רע, אינו יכול לדור עם עץ החיים. ומטרם שחטאו, היו שומעים קול מלמעלה, מבינה, והיו יודעים חכמה עליונה, ולא יראו. כיון שחטאו, אפילו בקול של מטה, מזו"ן, לא יכלו לעמוד בו, שכתוב, את קולך שמעתי בגן, ואירא.

קו) כעין זה, מטרם שחטאו ישראל, בשעה שעמדו על הר סיני, נעבר מהם זוהמת הנחש, כי אז היה ביטול יצר הרע מן העולם, ודחו אותו מהם. ואז נתאחדו בעץ החיים, ועלו למעלה למדרגות העליונות, ולא ירדו למטה. אז היו יודעים, והיו רואים מראות העליונות דז"א, והאירו עיניהם, והיו שמחים לדעת ולשמוע. ואז חגר אותם הקב"ה חגורות של אותיות השם הקדוש, שהם עדים מהר חורב, שהנחש לא יוכל לשלוט עליהם, ולא יטמא אותם כבתחילה, כבמצרים.

קז) כיון שחטאו בעגל, נעבר מהם כל אלו המדרגות והאורות העליונים, ונעבר מהם חגורות מזוינות שנתעטרו מן השם הקדוש העליון. והמשיכו עליהם את נחש הרע כבתחילה, וגרמו שוב מות לכל העולם. ואחר כך כתוב, וירא אהרן וכל בני ישראל את משה, והנה קרן עור פניו, ויראו מגשת אליו. שאפילו מאור פני משה היו מתיראים.

קח) כתוב בתחילה, וירא ישראל את היד הגדולה. שכולם היו רואים אורות העליונים, שהאירו במראה המאירה, ז"א, שכתוב, וכל העם רואים את הקולות. ועל הים היו רואים ולא יראו, שכתוב, זה אלי ואנוהו. ואחר שחטאו, פני המתווך לא יכלו לראות. מה כתוב, וייראו מגשת אליו.

קט) כתוב בהם, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב. שנעבר מהם הזיין, שקבלו בהר סיני, כדי שלא ישלוט בהם הנחש הרע. כיון שנעבר מהם, כתוב, ומשה יקח את האהל, ונטה לו מחוץ למחנה, הרחק מן המחנה. כיון שידע משה, שנעבר מישראל הזיין העליון, אמר, הרי ודאי מכאן ולהלאה יבא נחש הרע לדור ביניהם, ואם יעמוד כאן אהל מועד, ביניהם, יטמא. מיד, ומשה יקח את האהל, כי ראה משה שהנחש הרע ישלוט עליהם, מה שלא היה מקודם לכן.

קי) וקרא לו אהל מועד. מתחילה היה אהל סתם, עתה קרא לו אהל מועד. מועד, שהוא יום שמחה של הלבנה, המלכות, שנתוספה בה קדושה, ואינו שולט בה פגם. אף כאן קרא לה מועד, להראות, שהאהל, המלכות, נתרחק מביניהם ולא נפגם.

קיא) מתחילה היה, המלכות, אהל סתם. כמ"ש, אהל בל יצען בל יסע יסודותיו לנצח. ועתה הוא אהל מועד, דהיינו רק לזמן ולא לנצח. כי מועד פירושו זמן. בתחילה היה האהל, המלכות, נותנת חיים ארוכים לעולם, שלא ישלוט בהם המות. מכאן ולהלאה אהל מועד, כמ"ש, ובית מועד לכל חי. כי עתה ניתן בה זמן וחיים קצובים בשביל העולם. בתחילה לא היה בה פגם ועתה נפגמה. בתחילה היה חבור וזווג אל הלבנה, המלכות, בשמשא, ז"א, שאינו נפסק. עתה הזווג שלהם הוא מזמן לזמן. ומשום זה, וקרא לו אהל מועד, מה שלא היה מקודם.

חזרה לראש הדף
Site location tree