עדים מהר חורב
קיב) כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב. שגרמו מות עליהם מאותו זמן ולהלאה, ושלט בהם הנחש הרע, שכבר הסירו אותו מהם בתחילה. ישראל ראוים לזה. אבל יהושע שלא חטא בעגל, אם הוסר ממנו אותו זיין העליון, דהיינו העדי שקבל עמהם בהר סיני, או לא?
קיג) אם תאמר שלא הוסר ממנו העדי, למה מת כשאר בני האדם? הרי בסבת העדי השיגו חירות ממלאך המות. ואם תאמר שהוסר ממנו העדי, למה הוסר ממנו, והרי לא חטא, שהיה עם משה, בשעה שחטאו ישראל? ואם לא קבל אותו העטרה, העדי, בהר סיני, כמו שקבלו ישראל, למה?
קיד) כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. כי צדיק ה', שהוא צדיק ושמו צדיק. ומשום זה צדקות אהב, את המלכות ששמה צדקה. ישר, כמ"ש, צדיק וישר. וע"כ יחזו פנימו, כל בני העולם, ויתקנו דרכם ללכת בדרך הישר כראוי.
קטו) כשהקב"ה דן העולם, אינו דן אותו, אלא לפי רוב בני אדם. כשחטא אדם בעץ שאכל ממנו, גרם לאילן, המלכות, שישרה בו המות לכל העולם. וגרם פגם להפריש אשה מבעלה, מלכות מז"א. ועמד חטא הזה בלבנה, המלכות, עד שעמדו ישראל על הר סיני. כיון שעמדו ישראל על הר סיני, נעבר פגם ההוא של הלבנה, מפגם הפירוד והמיתה שמכח עצה"ד, ועמדה להאיר תמיד בלי הפסק. כיון שחטאו ישראל בעגל, חזרה הלבנה ונפגמה כמתחילה, ושלט הנחש הרע, ונאחז בה, ומשכה אליו, ונפגמה.
קטז) וכשידע משה שחטאו ישראל ונעבר מהם אלו העדי הקדושים, ידע ודאי, שהנחש נאחז בהלבנה למשכה אליו, ונפגמה. כי בעת שהנחש רוצה לינק מהמלכות, מסתלק ממנה האור, כדי שלא יהיה לו ממה לינק. אז הוציא אותה לחוץ מן המחנה. וכיון שהיא עומדת להפגם, אע"פ שיהושע עמד בעטרת העדי שלו, כיון שפגם שורה במלכות, וחזרה לפגם שהיה בה בחטאו של אדם, ע"כ אין אדם יכול להתקיים. חוץ ממשה, שהיה שולט על המלכות, שהיה בעלה של הגבירה. ומותו היה בצד אחר, ע"פ ה'. וע"כ לא היה להמלכות רשות לקיים את יהושע תמיד, שלא ימות, ולא לאדם אחר. וע"כ קרא לה אהל מועד, כי שורה בה זמן קצוב, של חיים לכל העולם.
קיז) יש ימין למעלה ולמטה, יש שמאל למעלה ולמטה. ימין למעלה בקדושה העליונה. ימין למטה בס"א. שמאל למעלה בקדושה העליונה, לעורר אהבה, שתתקשר הלבנה, המלכות, במקום קדוש למעלה, בז"א, כדי שתאיר.
קיח) יש שמאל למטה, המפריד את האהבה העליונה ומפריד את המלכות מלהאיר ע"י השמש ומלהתקרב אליו. וזה הוא הצד של נחש הרע. כי כשהשמאל הזה של מטה מתעורר, אז מושך אצלו הלבנה, ומפרידה מלמעלה, מז"א, ואורה נחשך, ומתדבקת בנחש, ואז שואבת מות למטה, לכל אלו שנתדבקו בנחש, ונתרחקו מעץ החיים. וע"כ גרם מות לכל העולם ע"י החטא של עצה"ד. וזה הוא שנטמא המקדש, המלכות. עד זמן מסוים שהלבנה מתתקנת וחוזרת להאיר. וזה הוא שנקראת אהל מועד.
קיט) וע"כ יהושע לא מת, אלא בעצה של הנחש הזה, שקרב ופגם המשכן, המלכות, כמקודם לכן. וזש"כ, יהושע בן נון נער. שאע"פ שהוא נער למטה, מטטרון שנקרא נער, המקבל אור ממלכות, לא ימיש מתוך האהל, שדומה להאהל, המלכות. וכמו שנפגם האהל, כך נפגם יהושע, אע"פ שהיה לו העדי הקדוש מהר סיני. כי כיון שנפגמה הלבנה, כך הוא ודאי שלא ניצל בלבדו ממנה, מאותו הפגם ממש.
קכ) אשרי הם הצדיקים היודעים סודות התורה ומתדבקים בתורה, ומקיימים המקרא שכתוב, והגית בו יומם ולילה. ובשבילה יזכו לחיי עולם הבא. שכתוב, כי הוא חייך ואורך ימיך.