על משכבי בלילות

א) וידבר ה' אל משה לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר. על מִשכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי. כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. וע"כ, ביקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה.

ב) בקשתיו ולא מצאתיו. כי אין דרכו להזדווג בי,אלא רק בהיכלו ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים, וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו. שכתוב, הישמע עָם קול אלקים.

ג) על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלימה, מקו האמצעי. שמזווג המלך, ז"א, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם.