אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת אשה כי תזריע / קדוש טהור

קדוש טהור

קיט) הכול עולה במשקל אחד, והכול אחד, שאיש הוא חסד וגם הוא דין, שמשום שדינים דתחתונים מתאחדים ומתחברים בשערות של זה, הוא נקרא דין קשה. וכשנעברו ממנו שערות ראשו, הוא מתבשם, והדינים דתחתונים אינם מזדמנים. ומשום זה נקרא טהור, כי אין טהור אלא כשיוצא מצד הטומאה. וכשיוצא מצד הטומאה נקרא טהור. שכתוב, מי יתן טהור מטמא. מטמא ודאי. וכאן כתוב, ואיש כי יימרט ראשו קירח הוא, טהור הוא.

קכ) בראש של איש הזה ניצוץ הקשה. ומשום כך הגולגולת של ראש הוא אדום כמו ורד, והשערות הם אדומות בתוך האודם של הגולגולת, ותלויות ממנו ספירות התחתונות שלמטה המעוררות דינים בעולם. וכשנעברו ממנו השערות ונקרחו, מחסד העליון התבסם הכל, שהארת החכמה שבו מתבסמת בחסד עליון, ונקרא טהור על שמו.

קכא) אם נקרא על שמו, קדוש היה צריך להיקרא, ולא טהור, קדוש אינו נקרא אלא כשתלויות שערות בראשו, כי הקדושה תלויה בשערות, שכתוב, קדוש יהיה גדל פֶּרַע, שיער ראשו. וזה, איש, נקרא טהור, מצד התלויים למטה ממנו, שהם החיצונים הטמאים, שנעברו עם העברת שערותיו, ומשום זה נעברו ממנו השערות ונטהר.
שערות ראש שכאן פירושם הדינים, הממעטים אורות דראש מן הפרצוף וקובעים אותו ו"ק בלי ראש. כי ידעת שה' ניצוצות הנוספות על ש"ך ניצוצות, הם ה' בחינות מחג"ת נ"ה דבינה מקטנות שלה. וקטנות שלה באה מכניסת י' באור הג"ר שלה ונעשו לאוויר, שפירושו ו"ק. ומסוד י' זו המסלקת הג"ר, יוצאות השערות ראש דקטנות. כי שערות, הם כמו סערות, דינים. ובהם נאחזים החיצונים, שדרכם להיתאחז במקום חסרון שבקדושה.
כי אע"פ שאיש הוא חסד, שיש בו קומת חסדים דבחי"א, ו"ק, עכ"ז יוצאים בו שערות ראש, מכוח הי', שנכנס באור ומיעטו לו"ק חסר ג"ר. ובאלה השערות מתאחזים החיצונים למטה. ומשום אחיזת החיצונים, הוא נקרא דין קשה. ובשעה שהי' חוזרת ויוצאת מן האוויר, וחזר האוויר להיות אור, שחזרו הג"ר, אז נעברו ממנו שערות ראשו. כי כיון שנעברה הי' מאוויר, שהיתה השורש להם, נעברו עמה כל ענפיה, ואחיזת החיצונים שלמטה נתבטלה. וכיון שנעברו השערות, נתבטלה אחיזת החיצונים הטמאים שניתאחזו בשערות. ונמצא, שיצא ונפרד לגמרי מן הטומאה. ע"כ נקרא טהור, כמ"ש, ואיש כי יימרט ראשו קירח הוא, טהור הוא. כי אחר שנעברו השערות מן איש, הרי נפרדה ממנו אחיזת טומאת החיצונים, וע"כ טהור הוא.
ובראשו של איש זה, דפרצוף קטנות דז"א, יש ניצוץ הקשה, כוח הדין דקטנות דבינה, הי' שנכנסה לאור הראש ונעשה ו"ק, אויר. גוון אדום הוא מבינה. וכיון שיש בו קטנות בינה, ע"כ גוון הגולגולת אדום, וגם השערות. משא"כ, אם הקטנות באה מכוח המלכות, שאינה נימתקת בבינה, אז השערות הן בגוון שחור. ומשמיענו, שאע"פ שז"א שערותיו שחורות, שכתוב, קווצותיו, תלתלים, שחורות, כעורב. זה כשהוא בגדלות. אבל בקטנות שערותיו אדומות. וכשמשיג ג"ר דקטנות, בירידת הי' מאויר, נעברות ממנו השערות לגמרי. וכשמשיג המוחין דגדלות, שאז נגנזת המלכות הבלתי נמתקת בבינה בג"ר שלו, שממנה נמשך גוון שחור, אז צומחות לו שערות מחדש, ושערותיו שחורות כעורב.
ואע"פ שהשערות צומחות מבחינת אויר, מי' שנכנס באור ונעשה אויר, וע"כ נאחזים החיצונים הטמאים בשערות, עכ"ז יש אויר טהור, שאין שום אחיזה לחיצונים נמשכת ממנו, והיינו באבא ואמא עלאין, המתוקנים מג"ר דבינה דא"א, שבהם אין הי' יוצאת מאויר לעולם. ועכ"ז נבחן האויר הזה להם לאויר טהור, כי מיעוט הזה הנמשך מהי' שנכנס לאויר, הוא רק מיעוט מקבלת חכמה. וכיון שאו"א אינם מקבלים חכמה לעולם, שהם חפץ חסד ולא בחכמה, ע"כ אין המיעוט הזה נחשב להם לחסרון כלום, והחסדים שלהם הם בתכלית השלמות, ואין מקום בהם לאחיזת החיצונים, ונבחנים לג"ר גמורים. ולא עוד, אלא שהם יותר חשובים מחכמה, משום שמהם מושפעת החכמה לכל הפרצופים, אע"פ שהם עצמם הם רק חסדים בלי חכמה.
וכל זה רק באו"א עלאין. משא"כ בז"א, שכל עיקרו הוא חסדים בהארת חכמה, כניסת הי' באור הממעטו מחכמה נחשב אצלו לחסרון, וע"כ נאחזים החיצונים בשערות הצומחות מן י' זו, כי דרכם להיתאחז בכל מקום שיש חסרון, וע"כ האויר הזה של ז"א אינו אויר טהור כמו האויר דאו"א, שהרי יש בו אחיזה לחיצונים הטמאים, ורק בזמן שנעברים ממנו אלו השערות, נקרא טהור.
וכל זה הוא בו"ק וג"ר דקטנות דז"א, שבמצב ו"ק צומחות לו שערות אדומות, ובמצב ג"ר דקטנות נעברים ממנו, והוא טהור. ואח"כ ע"י עלית מ"ן מתחתונים, עולה ז"א למצב מוחין דגדלות, ועולה ומלביש לאו"א עלאין. ונודע שהתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. וע"כ נבחן אז שגם בו אין הי' יוצא מאויר כמו באו"א. ומן י' זו נמשך המסך, הממשיך החסדים דאו"א, שהם אויר טהור. וכן נמשכות ממנו שערות ראש. וכשז"א מקבל אויר טהור זה מאו"א, הוא נקרא קדוש, כמו או"א.
הקדושה נמשכת לז"א מאו"א עלאין, אחר שעולה ומלבישם, שאז נמצאת הי' באויר שלו כמו באו"א, וע"כ יש לו שערות. ואם אין לו שערות, נמצא שאינו מלביש את או"א עלאין, וא"כ אינו קדוש. הרי שהקדושה תלויה בשערות. ומביא ראיה מנזיר, שכתוב, קדוש יהיה גדל פרע שיער ראשו. כי הנזיר מקבל עליו קדושת או"א עלאין, כדי להמשיך עליו אויר טהור. כי ע"כ מתרחק מיין ושיכר וענבים, שהם בחינת שמאל והמשכת חכמה, שאין להם שום מקום באו"א עלאין, שבהם אין י' יוצאת מאויר, שי' זו היא שורש השערות. וע"כ הנזיר גם הוא צריך לגדל השערות שלו.
אמנם או"א עצמם, אין להם שערות כלל, כי שערות נמשכות מחסרון חכמה, ובהם אין זה שום חסרון, משום שאין מקבלים חכמה לעצמם לעולם. משא"כ ז"א, כיון שבאמת צריך להארת חכמה, אלא אחר שקיבל הארת חכמה ונעברו שערות דקטנות שלו, הוא יכול לפרוש עצמו מחכמה ולהיות כאו"א בחסדים מכוסים ולהחזיק הי' באויר שלו כמוהם, אבל משום שמשורשו צריך לחכמה, גורמת לו הי' שבאויר הממעטת חכמה, את צמיחת השערות.
ובזה יש הפרש בינו לאו"א. וכן הנזיר הנמשך מז"א, יש לו ג"כ שערות מאותו הי' שבאויר דאו"א. אבל סוף סוף כיון שהשערות באות מן הי' שבאויר דאו"א, הן מורות על אויר טהור שמקבל מאו"א, שמשם נמשכת הקדושה. כמ"ש, קדוש יהיה גדל פרע, שיער ראשו. ונתבאר המרחק הגדול בין קדוש לטהור, כי הטהור, כל טהרתו באה מקריחת השערות. והקדוש, כל קדושתו באה מגידול השערות.

קכב) כל מי שמצד הדין, ודינים נאחזים בו, אינו נטהר, עד שנעברות ממנו השערות, וכשנעברות ממנו השערות, נטהר. ואם תאמר אדם, שהוא ז"א במוחין דגדלות, שיש לו הויה במילוי אלפין, שבגימטריה אדם, שצריכים להעביר ממנו השערות, אינו כן. כי הוא שלמות הכל ורחמים נמצאים בו. ומשום זה אינו כן. כי כל הקדושות והקדושים, שהם או"א עלאין, מתייחדים בו. וע"כ אדרבא, גידול השערות הוא כל יופיו, להיותן נמשכות מאויר טהור, שמקבל מאו"א עלאין. אבל זה שנקרא איש ולא אדם, שהוא ז"א בקטנות וו"ק בחסרון ג"ר, הוא אז דין ודינים מתאחזים בשערותיו, ע"כ אינו מתבשם עד שנעברות ממנו השערות.

קכג) כי הלויים הבאים מצד הדין, אינם נִטהרים עד שנעברים מהם השערות. שכתוב, וכה תעשה להם לטהרם... והעבירו תער על כל בשרם. וכדי שיתרשמו יותר, צריך הכהן, הבא מצד חסד עליון, להניף אותם. שכתוב, והניף אהרן את הלויים תנופה לפני ה', כדי לכלול הארת החכמה שבהם בחסדים של הכהן, כמו שהוא אצל איש זה שלמעלה, שהוא ז"א דקטנות, אשר אחר שנקרחו שערותיו ע"י הארת החכמה שקבל. וכאשר הוא רוצה להתבשם יותר, מתגלה בו חסד עליון המלביש החכמה, ומתבסם, וכן מבשם הוא, החסד, למטה, בלויים.

קכד) והאיש הזה הוא בכלל אדם, שהם ב' פרצופים של פרצוף אחד, שהוא ז"א, כי איש, הוא פרצוף הקטנות שבו, ואדם, הוא פרצוף הגדלות שבו. והם מלובשים זה בזה, אדם באיש. וכשרוצה הקב"ה לערוך מלחמה בפרצוף איש הזה, עורך בהם מלחמה, באיש הזה ממש, כמ"ש, ה' איש מלחמה. ואינו עורך עימהם מלחמה, עד שמעביר מעצמו שערות ראש, כדי שירדו מתלייתם ואחיזתם, וישברו כל אלו הכתרים של החיצוניות, התלויים ונאחזים בשערות דז"א שמבחינת איש. כמ"ש, ביום ההוא יגלח ה'... בעברי נהר, במלך אשור, את הראש ושער הרגליים וגם את הזקן תִךספֶךה. כלומר, כדי להפיל את מלך אשור, יגלח כל השערות העליונים, שבהן הם מתאחזים.

קכה) וכה תעשה להם לטהרם: וכה, היינו כעין של מעלה, כמו בפרצוף איש דז"א. הזה עליהם מי חטאת. כלומר, שִיוּר טל הבדולח, הארת חכמה סתומה בבינה, שע"י הארה זו חוזרת הבינה להיות חכמה, וכל התחתונים ממנה מקבלים על ידה הארת חכמה, שממנה באה הטהרה. כאן מי חטאת, שהם שיוּר הטל לעתיד לבוא. כמ"ש, וזרקתי עליכם מים טהורים, החסדים דאו"א עלאין. וכן האויר שלהם אויר טהור. לעתיד לבוא, רומז על או"א עלאין. וכיבסו בגדיהם, כעין של מעלה, בז"א, שתיקונו של איש הזה שכובס בחסד עליון ונטהר מכל. אף כאן וכיבסו בגדיהם, בחסד, המכונה מים.

קכו) כתוב, בתער, ולא במספרים. כדי שהשערות יהיו נעברות בשורשיהן, שהתער מסיר השערות משורשיהן, ויעברו ממנו הדינים התחתונים מאחיזתם בשערותיו. ובזמן שמעשים התחתונים ישרים, עתיד הקב"ה להעביר שערות אלו, ולמרוט אותם, כדי שלא יצמח וירבה. כמ"ש, כי יימרט ראשו.

קכז) הגדול מכל הלויים הוא קורח, שעשהו הקב"ה למטה כעין איש של מעלה, וקראו קורח, בשעה שמרט בשבילו לאיש זה של מעלה, שכתוב, איש כי יימרט ראשו קירח הוא.

קכח) וכשראה קורח את ראשו בלי שערות, וראה את אהרן שמתקשט בקשוטי מלכים, נעשה נקלה בעיניו, וקנא את אהרן. אמר לו הקב"ה, אני עשיתי לך כעין של מעלה, ואינך רוצה לעלות בעליונים להתכלל בקו ימין, כדרך פרצופי הקדושה, רד למטה והיה בתחתונים, שכתוב, וירדו חיים, שׁאולה. שאול הוא גיהנם, ששם צועקים הרשעים, ואין מי שירחם עליהם. והם עתידים לעמוד לתחיה, ולעלות מגיהנם, בשעה שיעיר הקב"ה את עמו, ויחיה אותם. שכתוב, ה' ממית ומחיה. מוריד שאול, ויעל.

קכט) ואם מפאת פניו, יימרט ראשו. שיש פנים המאירים, כמ"ש, יאר ה' פניו אליך. ויש פנים חשכים של זעם, שכתוב, ואם מפאת פניו. אלו הם הנקראים פנים של זעם, וכל אלו התלויים מפנים העזים האלו, כולם קשים, כולם אינם מרחמים. וכשנעברות השערות מפאת פנים האלו, נעברים כל אלו החיצונים התלויים בהן, ונשברים.

קל) כל אלו החיצונים התלויים משערות ראש, הם עליונים על אחרים ואינם חצופים כמוהם. וכל אלו התלויים מפאת השערות של אלו הפנים העזים, כולם חצופים וקשים, ומשום זה, פניו לוהטים כאש, משום ניצוץ הקשה שבהם. ובזה כתוב, פני ה' חילקם. פני ה' בעושי רע.
ההפרש מגלגלתא לפנים, שגלגלתא מתוקנת בם' דצלם, ואין שם מקום גילוי החכמה, אבל הפנים הם ל' צ' דצלם, שבהם מתגלה החכמה. לפיכך, שיש הניצוץ הקשה בראש, יש לחיצונים ב' אחיזות בשערות ראש: א. בחיסרון חכמה שבגלגלתא, ב. בחיסרון חכמה שבפנים. ומתוך שאין גילוי חכמה בגלגלתא, לא ניכר שם חסרון, והחיצונים אינם חצופים. ואותם המתאחזים בחיסרון חכמה שבפנים, כולם חצופים ותקיפים, כי החיסרון ניכר רק בהפנים, ששם מקום גילוי חכמה. כמ"ש, חוכמת אדם תאיר פניו. וע"כ הם עזים וחצופים.

חזרה לראש הדף
Site location tree