אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / כך כתוב / תורה ומצוות / מהי תפילה?

מהי תפילה?

לה' לא קוראים בחוזקה אלא בחשאי, מתוך הלב ומפנימיותו.

ר' מנחם מנדל מקוצק

 

בקשה, זהו מה שהאדם מרגיש, מה שחסר לו. זהו דווקא בלב, היינו שלא חשוב מה שהוא אומר בפה, כי "בקשה" פירושו, היינו מה שחסר להאדם, על זה הוא מבקש, וכל החסרונות של אדם אינם נמצאות בפה אלא בלב. לכן לא חשוב מה שהאדם אומר בפה, אלא ה' הוא יודע מחשבות. לכן, למעלה שומעים רק מה שהלב דורש ולא מה שהפה דורש, מטעם הנ"ל, כי אין הפה בעל חסרון, שצריכים למלאותו.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה

 

השי"ת שומע תפילה, ורק לתפילה שלמה הוא מחכה.

בעל הסולם, אגרת נ"ז

 

התפילה צריכה להיות תפילה שלמה. היינו, מעומק הלב. שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו? הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דווקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמיים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו.

בעל הסולם, שמעתי, ה', לשמה זהו אתערותא דלעילא

 

מאחר שמשמיים אינם נותנים חצי דבר, לכן מוכרח האדם להתפלל לה', שיתן לו עזרה שלמה. זאת אומרת שהאדם, בזמן תפילתו, שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו, שרוצה שה' יתן לו רצון להיבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמיים.

וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכוח אל הפועל - בבחינת כוח... וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו.

רב"ש, אגרת ס"ה

 

קרוב ה' לנשברי לב.

תהילים, ל"ד

 

מהו שה' רופא לשבורי לב. והעניין, כי ידוע, שעיקר אצל האדם הוא הלב. ש-"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שעניינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכול הולך לחוץ.

כמו כן, אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם ליכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכול יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר, אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול ליכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי.

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד): קרוב ה' לנשברי לב. פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה' שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם.

רב"ש, שלבי הסולם, שובה ישראל עד ה' אלוקיך

 

אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות, ותרופה אין. כי אז, ראוי לתפילה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה, שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפילתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.

ועל ז"א: רם ה' ושפל יראֶה וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות, ומתאכזב, הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבניין גופו, ואז תפילתו שלמה, ונענה מידו הרחבה. ועל זה אומר הכתוב: ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שוועתם וכו'.

בעל הסולם, אגרת נ"ז

 

ע"י זה שלא יכול לצאת מהרצון לקבל לעצמו, ומרגיש שזקוק לעזרת ה', אז נולד בו הצורך, שהוא נצרך לסיוע מהבורא. ועזרתו יתברך הוא ע"י תורה, כי המאור שבה מחזירו למוטב, כלומר שמקבל כלים דהשפעה.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו הייסוד שהקדושה נבנית עליו

 

מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדבקות, הנקראת השתוות הצורה, שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: ניצחוני בניי. היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.

בעל הסולם, שמעתי, י"ט, מהו שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה

 

יש ג' תנאים בתפילה:

א) להאמין שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום, היד ה' תקצר מלהושיע לו? שאם לא כן, הרי חס ושלום אין בעל הבית יכול להציל את כליו.

ב) שכבר אין לו שום עצה, שמה שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.

ג) שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו, שעניין תפילה הוא אבודה שבלב [מלשון אבוד]. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה, שבטח שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למוות, וחסר רק הוצאה לפועל, והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום ולא ישן ולא מסיח דעת אף רגע מלהתפלל על נפשו.

בעל הסולם, שמעתי, ר"ט, ג' תנאים בתפילה

 

כשהאדם הולך להתפלל לה', שיעזור לו, הוא צריך מקודם לעשות הכנה, ולבדוק את עצמו, ולראות, מה שיש לו ומה שחסר לו. ואז הוא יכול לדעת על מה לבקש מה', שיעזור לו. וזה שכתוב, ממעמקים קראתיך ה'. שעניין "עומק" פירושו, שהאדם נמצא בתחתית שאפשר להיות, כמו שנאמר, בשאול תחתיות, היינו שהחיסרון שלו הוא למטה, שהוא מרגיש, שהוא נמצא למטה מכל אדם.

היינו, שהוא מרגיש, שהוא כל כך רחוק מקדושה, יותר משאר אנשים. כלומר שאין אף אחד, שירגיש את האמת, איך שאין להגוף שלו שייכות לקדושה. לכן אלו אנשים שלא רואים את האמת, איך שהם מרוחקים מהקדושה, ממילא הם יכולים להיות שבעי רצון מעבודתם בעבודת הקודש. מה שאין כן הוא סובל מהמצב, שבו הוא נמצא.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה

 

יש להבין מה שאמרו חז"ל, אין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קי"ט). ולפי זה, איך אפשר לאדם שיתקן מעשיו, הלוא אף פעם לא יראה שמעשיו מקולקלים וצריכים לתיקון. ולפי זה צריך האדם להשאר תמיד בקלקול.

והעניין הוא, שזה ידוע, שהאדם נברא בטבע שירצה אך להנות את עצמו. לכן כל מה שהוא לומד, הוא רוצה ללמוד מזה דרך ואופן איך שיוכל להנות. לכן אם האדם רוצה להנות, ממילא לא ילמד דברים אחרים מה שלבו רוצה, כי זהו הטבע שלו.

לכן מי שרוצה להתקרב לה' ושיוכל ללמוד דברים המראים אופנים איך להשפיע לה', הוא צריך להתפלל לה' שיתן לו לב אחר, כמו שכתוב: לב טהור ברא לי אלוקים.

היינו, כשיהיה לב אחר, שהרצון שבלב יהיה רצון להשפיע, ממילא כל מה שילמד אז יראה אופנים מדברים שמראים אך ורק להשפיע לה'. אבל כנגד הלב לא יראה אף פעם. ועל זה נאמר: והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר.

רב"ש, דרגות הסולם, אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ

 

הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך, מעל עיניו ולבו.

ועניין הבכיה, הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל, כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות.

ועל זה מקשין העולם, אם שערי הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים?... כלומר, מתי שערי דמעות לא ננעלו? דווקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז יש מקום לשערי דמעות, ואז רואים שהם לא ננעלו.

מה שאין כן, בזמן ששערי התפילות פתוחות, אז לא שייך שערי דמעות ובכיות. זה נקרא, ששערי דמעות כן ננעלו. אלא מתי שערי הדמעות לא ננעלו, דווקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז שערי דמעות פתוחות, היות שעדין יש לו עצה של תפילה ובקשה.

וזה פירוש: במסתרים תבכה נפשי. היינו בזמן שהאדם בא לכלל הסתרה, אז תבכה נפשי, מטעם שאין לו עצה אחרת.

בעל הסולם, שמעתי, י"ח, במסתרים תבכה נפשי

 

אין שום דבר, קטן או גדול, מושג, רק בכוח התפילה. וכל עניין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כוחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכוחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפילה שלמה לפני יתברך.

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחה והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הניסיון. ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.

ולכן, אנו מחויבים להתייגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'. והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.
ואע"פ שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפילה. ועד שם, האמן בחז"ל: לא יגעתי ומצאתי אל תאמין. וכשיגמר הסאה, יהיה תפילתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורונו ז"ל: יגעתי ומצאתי תאמין. כי אינו ראוי לתפילה מקודם זה. והשי"ת שומע תפילה.

בעל הסולם, אגרת נ"ז

 

עיקר העבודה היא הבחירה, היינו, ובחרת בחיים, שהיא דבקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכים להיות דבוקים בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה, העליון העלה המלכות, שהיא מידת הדין, לעיניים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון, שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון. ואז המידות של עליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במידות העליונות, היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.

ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל ההסתרה הזאת, שהוא מרגיש, היא מטעם שהעליון צימצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא, ישראל שגָלו, שכינה עימהם. שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם, בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות בהעליון.

ואם האדם מתגבר ואומר, שמה שמוציא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים, שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע, ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העליית מ"ן, שהתחתון מעלה. ועל ידי זה, העליון מעלה את אח"פ שלו. שעניין עלייה, היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג, שיש בהכלים דאח"פ, שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא, שמעלה ג"ע דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

רב"ש, דרגות הסולם, עניין שיתוף מידת הרחמים בדין

 

מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז, ויאנחו בני ישראל מן העבודה. כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן, היתה אנחתם ותפילתם בשלמות כראוי, ועל כן, ותעל שוועתם וכו'. כי השי"ת שומע תפילה, ורק לתפילה שלמה הוא מחכה.

בעל הסולם, אגרת נ"ז

 

היגיעה והעמל המתגלה בלב האדם בשעת תפילתו, היא היותר נאמנה ויותר מצלחת ומגיעה למטרתה מכל העניינים שבמציאות.

בעל הסולם, אגרת נ"ו

 

כל אדם שבא לייחד את השם הקדוש, ולא כיוון בה בלב ורצון ויראה, כדי שיתברכו בו עליונים ותחתונים, משליכים תפילתו לחוץ.

פירוש הסולם לספר הזוהר, פרשת בשלח, רע"ח

חזרה לראש הדף
Site location tree