אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / כך כתוב / טבע האדם וטבע הבורא / שתי דרכים לגילוי השלמות

שתי דרכים לגילוי השלמות

יש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך ייסורין.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

 

יש ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות: אחת היא "ממשלת השמיים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעִיתו, כדרכו, בכבדות ובאריכת הזמן. ויש "ממשלת הארץ":

כאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים וייסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות. מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

לעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכוחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאוד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.

בעל הסולם, השלום בעולם

 

ודע, אשר ב' כוחות משמשים ודוחפים אותנו לעלות ולטפס על שלבי הסולם האמור, עד שנגיע לראשו שבשמיים, שהיא הנקודה התכליתית של השוואת צורתנו ליוצר ית'. וההפרש בין ב' הכוחות הללו הוא, שהאחד דוחף אותנו מאחורינו, והוא שגדרנו אותו בשם "דרך ייסורים" או "דרך ארץ"... וכוח השני דוחף אותנו "מדעתנו", דהיינו מכוח בחירתנו בעצמנו. וכוח הזה מושך אותנו מלפנינו. והוא שגדרנו אותו בשם "דרך התורה והמצוות".

כי ע"י עסק המצוות והעבודה לעשות נ"ר ליוצרנו, נמצא מתפתח בנו במהירות נפלאה אותו החוש של הכרת הרע, כמו שנתבאר במאמר מתן תורה (אות י"ג עש"ה). ואנו מרוויחים בשניים:

א. שאין אנו צריכים לחכות לנסיונות החיים, שידחפו אותנו מאחורינו. שכל שיעור הדחיפה שבהם נמדד רק במידת המכאובים והחורבנות. ואדרבה, מתוך הנועם והעידון, שאנו מרגישים בעת העבדות הטהורה להשי"ת, לעשות נחת רוח אליו, מתפתח בנו יחס רלטיווי להכיר את שפלות הניצוצים הללו של אהבה עצמית, בהיותם מפריעים לנו על דרכנו, לקבל את טעם העידון הזה של השפעה להשי"ת.

באופן, אשר החוש ההדרגתי של הכרת הרע הולך ומתפתח בנו מתוך העתות של עונג ושלווה רבה, דהיינו ע"י קבלת הטוב בעתות העבודה להשי"ת, מתוך הרגשתנו את הנועם והעידון, שמגיע לנו אז מפאת השתוות הצורה ליוצרה.

ב. שאנו מרוויחים זמן. כי הוא פועל "לדעתנו" ויש בידינו להרבות בעסק ולמהר בזמן כפי חפצנו אנו.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

 

כי הן אמת, שהיו יכולים בני אדם להיות זוכים במעשיהם, ומכירים הם האמת, ועוזבים אורחות השקר של העוה"ז, ברצותם להתקרב אל בוראם. וזה בהיותם יודעים ומבינים כבר, שכל מה שהוא היפך מן הדרך אשר צווה ה', אינו אלא מכלל סוג הרע שרצה הרצון העליון, וברא בהסתר פני טובו. ועל כן ימאסו בתרמית עיניהם זה, ויבחרו באור הגנוז והצפון - אור פני מלך חיים. ואם היו עושים כן, הנה היה ייחודו ית' מתגלה אליהם מצד עצמם, ונמצאו מקרבים להם הישועה, ולא היה צריך הקב"ה להראותו הוא להם בדרך קושי הגלות ואורכו, כי כיוון שנתברר להם האמת מדעתם - די בזה, וכשנתברר - נתברר. כי כיוון שכבר ראו הרע והכירוהו, ועזבוהו ואחזו באמיתת ייחודו - הרי נעשה מה שצריך, כי כל הכוונה היא רק שיתאמת להם עניין זה, כדי שמשם והלאה יתענגו באמת שנתגלה להם, אם כן כשנתגלה - נתגלה.

הרמח"ל, דעת תבונות, מ'

 

חוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכוח ממשלת השמיים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

בעל הסולם, השלום בעולם

 

ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק: אני ה' בעיתה אחישנה. ופירשו בסנהדרין צ"ח: לא זכו - בעיתה, זכו - אחישנה. היות שיש ב' דרכים להשגת המטרה הנזכרת:

או ע"י תשומת לב מעצמם, שהוא נקרא דרך תשובה, ואם יזכו לזה, יקוים בהם אחישנה, כלומר, שאין על זה זמן קצוב, אלא מתי שיזכו - יוגמר התיקון, כמובן.

ואם לא יזכו לתשומת לב, יש דרך אחר, שנקרא דרך ייסורין... שמסוגל למרק כל חומר וגשם, עדי שיבין, איך מוציאים ראש מתוך האבוס הבהמי, כדי להגביה על, ולעלות ולטפס על דרגת סולם האושר וההצלחה האנושית, כי ישוב ויתדבק בשורשו וישלים הכוונה.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ז'

 

הקץ המובטח לבוא לישראל, על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית, מכונה "בעיתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מידותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן.

בעל הסולם, השלום בעולם

חזרה לראש הדף
Site location tree