אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / כך כתוב / חופש הבחירה / חרות הציבור וחרות היחיד - דבר אחד הוא

חרות הציבור וחרות היחיד - דבר אחד הוא

... ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשניים, שהיו באים בספינה, והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חברו: למה אתה קודר? אמר לו: מה אכפת לך? הלא תחתיי אני קודר ולא תחתיך! אמר לו: שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!

בעל הסולם, הערבות, י"ח

 

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת - אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבֵרה אחת - אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ק"י

 

ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שווים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בַּכְּלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכּלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מידתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה את הכלל כולו.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ח

 

כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.

בעל הסולם, השלום בעולם

 

ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו.

כי הוכחנו לעיל את השיעבוד המוחלט של היחיד להציבור שלו, כדוגמת גלגל קטן במכונה. כי הוא נוטל כל חייו ואושרו מאותו הציבור, ועל כן טובת הציבור וטובתו הפרטית - היינו הך.

בעל הסולם, השלום בעולם

 

בדורנו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה.

ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות. ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת, אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במידת טובת היחידים שבכל העולם כולו.

בעל הסולם, השלום בעולם

 

הציבור והיחיד היינו הך, ואין כל נזק ליחיד מחמת שיעבודו אל הציבור, כי גם חרות הציבור וחרות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החרות.

הרי שמידות טובות ומידות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור.

כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלמות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.

אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם. והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא.

בעל הסולם, השלום בעולם

 

מידת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מידת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מידת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מידת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי.

הדברים הללו ברורים כשמש בצהריים, הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם. כי אין בכּלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל, נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל, נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי, יותר מסכום היחידים שבו.

המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל נזק ליחיד מחמת שיעבודו אל הציבור, כי גם חרות הציבור וחרות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החרות.

בעל הסולם, השלום בעולם

 

הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל איבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאיבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מייד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה איבר, חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מייד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האיבר הנפרד. והאיבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האיבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האיבר.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

 

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: זכה - צדיק. נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. נתחייב - רשע. נטל חלקו וחלק חברו בגיהנום. (חגיגה ט"ו, ע"א).

שפירושו, שלוקח הדינין והמחשבות זרות של חברו, שיש לפרש על כל העולם, היינו שמטעם זה נברא עולם כל כך מלא עם הרבה אנשים, שלכל אחד ואחד ואחד יש לו מחשבות משלו ודעות משלו, וכולם נמצאים בעולם אחד. זהו בכוונה, כדי שכל אחד ואחד יהיה כלול מכל המחשבות של חברו, שע"י זה בזמן שהאדם עושה תשובה, יהיה הריווח מזה ההתכללות, היות שהאדם כשרוצה לעשות תשובה, הוא מוכרח להכריע את עצמו, ואת כל העולם כולו לכף זכות, היות שהוא בעצמו נכלל מכל הדעות, והמחשבות זרות, של כל העולם כולו.

בעל הסולם, שמעתי, ל"ג, עניין גורלות

 

הייתכן, אם מי שהוא חוטא איזה עבֵרה ומכעיס את קונו, ואין לי שום היכרות ושייכות עמו, יִגבה הקב"ה את חובו ממני? ומקרא כתוב: לא יומתו אבות על בנים וגו', וכן איש בחטאו יומת וגו'! ואיך אומרים, אשר אפילו הנוכרי לי לגמרי, שאיני מכיר לא אותו ולא את מקומו, נמצאתי עָרֵב בחטאיו?

והמעט לך זה, קח וראה (במסכת קידושין, דף מ' ע"ב), וזה לשונם: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות. עבר עבֵרה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

והנה עשאוני ר' אלעזר ברבי שמעון עָרֵב גם בשביל העולם כולו. שנמצא לדעתו, אשר כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד במעשיו יגרום זכות או חובה לכל העולם כולו.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ז

 

הכלל והפרט שווים זה לזה, כמו שתי טיפות מים, הן בחיצוניות העולם, דהיינו, מצב הפלנטה בכללם, והן בפנימיותו, כי אפילו באטום (פרודה) המימי היותר קטן, אנו מוצאים שם מערכת שלמה, של שמש ופלנטות הרצים סביבו, ממש כמו בעולם הגדול. ועד"ז האדם, שהוא פנימיות העולם, גם בו תמצא כל התמונות של העולמות העליונים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. כמו שאמרו המקובלים, שראש הוא אצילות, ועד החזה - בריאה, ומשם עד הטבור - יצירה, ומטבור ולמטה - עשיה.

בעל הסולם, סוד העיבור - לידה

חזרה לראש הדף
Site location tree