זמן ותנועה
הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם.
כתבי בעל הסולם, מבשרי אחזה אלוקי
האמת הוא, שאין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות - הם למעלה ממקום וזמן.
ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת ויצא, ס"ב
אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכוונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה.
בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק ט'
ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של תנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסוים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום.
בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק ט'
אין עבר הווה ועתיד מחולקים באמיתת היש. מה שהיה - הוא שיהיה, ומה שנעשה - הוא שייעשה, ומה שנעשה מכבר ומה שייעשה לעתיד - הולך הוא ונעשה בהווה, תמיד ותכוף.
הראי"ה קוק, אורות הקודש ב', שע"ג
כל תוכן של זמן, אפילו המושג של עבר ועתיד בכלל, הוא רק אחד מדרכי התבונה האנושית. וכלפי גבוה, אין כל זה שייך. על כן אין מציאות לשום דבר של כוח, החסר פועל, מצד המציאות המוחלטת העליונה. שהרי כל מה שבכוח, יוצא הוא אל הפועל בהמשך הזמן. והמשך הזמן אין שייך כלפי מעלה. ממילא אנו יכולים לומר: מה שיהיה הוא כבר הווה.
ומי שמקרב את חפצו ומעמקי חייו אל מרום הדבקות האלוהית העליונה, העומדת ברום עולם, למעלה מסדר זמנים, לפי אותה המידה של עילוייו, נעשים ההבדלים שבין כוח לפועל, וממילא בין עתיד להווה, קלושים, עד שאינם חוצצים כלל.
הראי"ה קוק, אגרות ב', ל"ח