אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / פותחים את הזוהר / חלק א'. חכמת הזוהר / פרק 3. הזוהר חוזר לעם
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

פרק 3. הזוהר חוזר לעם

בזמן שיצאו ישראל מן הגלות... ידעו העולם

חכמה עליונה היקרה מה שלא ידעו מקודם לכן.

ספר הזוהר, פרשת וירא, אותיות קנז-קנח

 
 

כל דבר שאנשים זקוקים לו, מתפשט בעולם באופן טבעי, ואילו בכל הנוגע לזוהר ולקבלה הדברים אינם כה פשוטים.

גילוי כתבי הקבלה לווה בסיפורים שונים ומשונים. ספר הזוהר עבר תלאות רבות וכיום רק חלק קטן מאוד ממנו נמצא בידינו. חלק מכתביו של האר״י הוצאו רק לאחר שלושה דורות מן הקבר. בהתפשטות החכמה יש שילוב מיוחד של גילוי והסתר; חבלי לידה קשים.

בעל הסולם השקיע מאמצים ועמל רב כדי להוציא לאור את הפירוש שלו לזוהר, פירוש ״הסולם״. הוא ישב וכתב, לעיתים גם 20 שעות ביום, עד שקשה היה לחלץ את העט מבין אצבעותיו שהיו כבר תפוסות כשנרדם.

כסף להדפסת כתבי היד לא היה לו, והוא נאלץ לחכות. כשנמצאו מקורות המימון, סידר במו ידיו את אותיות העופרת על מכבש הדפוס, אף על פי שהיה כבר חולה וחלש מאוד. עוד כרך הודפס ועוד כרך, עד שהושלם מפעל חייו. ואיך הגיב הקהל? אנשים חששו לפתוח את הזוהר, והעדיפו לשמור ממנו מרחק.

כבר בשנת 1933 החל בעל הסולם להפיץ את הקבלה בשדרות העם במטרה למנוע את השואה המתקרבת. ״עת לעשות״ היה שם המאמר הפותח בקונטרס הראשון שהדפיס מתוך חמישים שתכנן לכתוב, אך הדבר לא מצא חן בעיני חוגים חרדיים מסוימים. בתוך מספר שבועות, הם הביאו לידי הפסקת פרסום הקונטרסים במטרה למנוע את התפשטות החכמה. ב-1940 פרסם בעל הסולם את עיתון ״האומה״, הקורא לאיחוד האומה הישראלית המתהווה. רצונו היה לייסד עיתון דו-שבועי, אך גם את העיתון גנזו מיד לאחר צאת המהדורה הראשונה.

בשנות החמישים תיאר בעל הסולם את מהלך העניינים בעצב גדול, שהיה מהול בתקווה לעתיד:

 

כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ״ג [1933]. גם דיברתי עם מנהיגי הדור, ודברי לא נתקבלו אז אף על פי שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה אחר הפצצה האטומית והמימנית אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת, על כן היום טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו.

בעל הסולם, ״כתבי הדור האחרון״, חלק א, קטע ב

 

השאלה העולה מכל זה היא, מדוע כל הקשור בפרסום חכמת הקבלה מתרחש בדרך כה מוזרה, ומעורר כל כך הרבה התנגדויות? הרי מדובר בחכמה שמדברת על הפסיכולוגיה של האדם, על המבנה שלו, על ערכי המשפחה, על החינוך והתרבות, על סדרי הטבע ועל יסודות הבריאה. האם איננו זקוקים לידע הזה?

כך או אחרת, בתוך כל אדם מושרש יחס מיוחד, מעין רתיעה פנימית מספר הזוהר ומחכמת הקבלה. זה נובע מהטבע שלנו ממש, וזה לגמרי לא מקרי.

המייחד את חכמת הקבלה ומבדיל בינה לבין כל חכמה אחרת הוא עניין התיקון. הקבלה מדברת על כך שאנו צריכים לתקן את עצמנו, לשנות את היחס שלנו כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו, ואך טבעי שהאגו שלנו לא שש לכך.

חכמי הקבלה ידעו זאת ודאי, ולכן הסתירו את החכמה במשך אלפי שנים, עד שיבשיל הרגע והאנשים באמת יזדקקו לה. הם עצמם היו אלה שדחו את הציבור מפניה, והטילו מגבלות חמורות על לימודה: מגיל 40, לגברים בלבד, רק הנשואים, שמילאו את עצמם בכל התורה כולה. הם עצמם הפיצו שמועות שאפשר להשתגע מהקבלה, ועוד ועוד...

בדורות הקודמים הרצון לגילוי העולם הרוחני עדיין לא התעורר בלבם של מרבית האנשים, ולכן חכמת הקבלה הוסתרה. אך אם היה מישהו שהתעורר בו רצון כזה, החכמה נפתחה בפניו. האר״י, רבי חיים ויטאל, הבעל שם טוב, הגאון מוילנה, הרמח״ל, רבי נחמן מברסלב ואחרים, למדו ולימדו את חכמת הקבלה הרבה לפני שהגיעו לגיל ארבעים. בדורנו הרצון הזה מתעורר אצל מיליוני אנשים בעולם, ולכן החכמה נפתחה לציבור הרחב.

כאמור, תהליך זה של גילוי החכמה והסתרתה איננו חדש, ולמעשה הוא החל כבר לפני 5,771 שנה. [1] באותם ימים גילה לראשונה בן אנוש את העולם הרוחני. לפניו חיו דורות רבים, אך הוא היה הראשון שהתפתח בו הרצון אל מה שמעבר לגבולות העולם הזה. קראו לו ״אדם״, מלשון ״אֶדַּמֶה לְעֶלִיוֹן״,[2] והוא היה המקובל הראשון - האדם הראשון שהתעלה בתכונותיו וגילה את הכוח העליון.

 

אדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וההבנה הזאת נקראת חכמת האמת.

בעל הסולם, מאמר ״תורת הקבלה ומהותה״

 

היום שבו התחיל אדם לגלות את הכוח העליון נקרא יום ״בריאת העולם״. ביום הזה נגעה האנושות לראשונה בעולם הרוחני, ולכן הוא הנקודה שבה מתחילה ספירת השנים העברית. לפי תכנית הטבע, במהלך ששת אלפים שנה תבוא האנושות כולה לגילוי הכוח העליון.[3] בשנים האלה יגדל האגו האנושי בהדרגה כדי להביא את האנושות להכרה שמוכרחים לתקן אותו, וליכולת להבין את שיטת התיקון ולממש אותה.

לאדם הראשון מיוחס ספר הקבלה הראשון, ״רזיאל המלאך״, שפירושו הכוח הנסתר - כוח הטבע הכללי שמנהל אותנו, אבל נסתר מאיתנו. לפי הקבלה, ״מלאכים״ הם לא דמויות שמימיות בעלות כנפיים... אלא כוחות הפועלים בטבע.

אָדָם לא רץ מיד לפרסם את הדבר לכולם. במשך עשרה דורות עבר העניין בזרם צר ממקובל למקובל, עד לדורו של נוח, ומשם דרך עשרה דורות נוספים עד לדורו של אברהם.

בעשרים הדורות שחלפו עד אברהם התנאים השתנו. האנושות הייתה מרוכזת אז בבבל העתיקה, כמשפחה אחת גדולה, כמו שכתוב: ״ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים״. [4] אנשים הרגישו זה את זה, חיו בהרמוניה ביניהם ועם הטבע, עד להתרחשותה הפתאומית של קפיצת האגו המשמעותית הראשונה בהיסטוריה, המתוארת כסיפור מגדל בבל.

 

אמר נמרוד לעמו, בואו ונבנה לנו עיר גדולה ונשב בתוכה, פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים, ונבנה לנו מגדל גדול בתוכה עולה עד לשמים... ונקנה לנו שם גדול בארץ...

בנו אותו גבוה... אלו שהיו מעלים לבנים, היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדים, היו יורדים ממערבו. ואם נפל אדם ומת, לא היו שמים לבם עליו, ואם נפלה לְבֵנָה, היו יושבים ובוכים ואומרים מתי תעלה אחרת תחתיה.

פרקי דרבי אליעזר, פרק כד

 

״מגדל בבל״ מסמל את מגדל האגו האנושי. נמרוד, המנהיג את בניית המגדל, מסמל את הרצון למרוד, כלומר, לא לציית לחוק הטבע הכללי, חוק האיזון והנתינה.

מתוך רצון להבין מה קורה עם בני עמו, החל אברהם לחקור את טבע הבריאה. הוא גילה שקפיצת האגו שהתרחשה לא הייתה מקרית, אלא מהלך מתוכנן בתכנית ההתפתחות של הטבע. אברהם מצא שהאגו התעצם לא כדי להפריד בין בני האדם, אלא כדי לגרום להם להתאחד במדרגה גבוהה יותר, ולגלות את הכוח העליון שמסובב את כל המהלך הזה. הוא ניסה למנוע את החורבן ולהסביר לאנשים כיצד להתעלות מעל השנאה והפירוד.

 

עבר אברהם בן תרח, וראה אותם בונים את העיר ואת המגדל... ומאסו את דבריו... והיו רוצים לדבר איש בלשון רעהו ולא היו מכירים איש לשון רעהו. מה עשו, לקחו איש חרבו, ונלחמו אלו עם אלו למשחית. וחצי העולם שם נפל בחרב.

פרקי דרבי אליעזר, פרק כד

 

ובכל זאת, אברהם לא התייאש והמשיך בכל כוחו לפרסם את החכמה שגילה, כי ידע שיש בקרב בני דורו גם אנשים שכבר בשלים להתפתח. וכך מתאר זאת הרמב״ם:

 

בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו... והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונֶעֱשָת בעולם אומה שהיא יודעת את ה׳.

הרמב״ם, ״משנה תורה״, ספר המדע, הלכות עבודה זרה, יא-טז

 

לאברהם מיוחס ״ספר היצירה״ ובו מוסברת המערכת שמנהלת את כל המציאות. כלומר, הספר מדבר לא רק על כוח אחד כללי בלבד, אלא על כל המערכת שלו ותת-המערכות הכלולות בה, על כוחות וכוחות משנה שדרכם פועל הכוח האחד עלינו.

ספר היצירה מתאר את ל״ב (32) נתיבות ההשפעה על כל המציאות - באיזו צורה פועלות המערכות האלה, כיצד הן יורדות בהיררכיה מדרגה לדרגה עד שמגיעות אלינו ופועלות עלינו.

אברהם ושרה אשתו השקיעו מאמצים רבים בהסברה ובפרסום הידע החדש הזה. הם ליקטו סביבם את האנשים שהרגישו כמוהם, שהחיים האלה ניתנו לנו רק כדי שבמהלכם נצא לממד עליון יותר של קיום. רק כדי שנשיג מתוכם את הרוחניות והשלמות ונתקיים לנצח בדרגת ה״אדם״, דומים לכוח העליון.

לחלק מהאנשים בדורו שעדיין לא היו בשלים לתפוס את חכמת הקבלה, אברהם נתן ״מתנות״ כמו שנאמר: ״ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם״. [5] המתנות הן היסודות לכל האמונות שבהן יימצאו אנשים אלפי שנים, עד שיבשילו ויגדלו.

קבוצת המקובלים, ממשיכי דרכו של אברהם, השתמשה בשיטת התיקון שלמדה ממנו במשך כמה דורות, אך אז התרחשה בקרבה קפיצה נוספת של האגו. היה צורך לגלות את שיטת התיקון בדרגה גבוהה יותר, על פני האגו החדש.

השיטה החדשה הזו נמסרה לקבוצת המקובלים על ידי משה, המקובל הגדול שחי באותה תקופה. משה הוביל אותם ליציאה מ״גלות מצרים״ - ליציאה משליטת האגו החדש, ולימד אותם כיצד להתקיים ״כאיש אחד בלב אחד״, כחלקי גוף אחד. בשל גודלה, החלה הקבוצה להיקרא ״עם״. הכינוי ״ישראל״ מצביע על הרצון שהיה בהם להגיע ישר-אל הכוח העליון, על ידי רכישת תכונת האהבה והנתינה שלו.

שיטת התיקון של משה, שהיא המשך לשיטת אברהם, נקראה ה״תורה״. אין הכוונה לתורה כספר היסטוריה או כספר מוסר כפי שמתייחסים אליה כיום, אלא לשיטה ולמדריך לתיקון האגו. ״תורה״[6] מלשון הוראה ומלשון אור. המושג ״אור״ בקבלה משמש בשני מובנים: א. הכוח שמתקן את האדם, כמו שכתוב ״המאור שבה מחזירו למוטב״,[7] ב. התענוג הממלא את האדם שתיקן את האגו.

קבוצת המקובלים המשיכה להתפתח, ועל ידי מימוש שיטת משה הם תיקנו את כל הרצונות האגואיסטיים שגדלו בהם. האור שהם קיבלו בתוך הרצונות המתוקנים נקרא ״בית המקדש״, כלומר, הרצונות המתוקנים שלהם היוו ״בית״ מלא ב״קודש״, בתכונת האהבה והנתינה.

ילדים נולדו, גדלו והתחנכו על פי שיטת התיקון, והפכו לבעלי השגה רוחנית בעצמם. החינוך של העם היה חינוך רוחני, ולא היה ילד קטן שלא הכיר את החוקים הרוחניים.

 

בדקו מדן ועד באר שבע... ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה.

תלמוד בבלי, סנהדרין צד, ע״ב

 

המושג ״טומאה״ מתייחס לאגואיזם שבאדם, כפי שמסבירה חכמת הקבלה, ו״טהרה״ מתייחס לכוח האהבה והנתינה. וכך חי העם בהרגשת הכוח העליון, בחיבור ובאהבת אחים, עד שהאגו זינק שוב למדרגה חדשה וגרם לאיבוד ההרגשה הזו. הניתוק מהרגשת הכוח העליון נקרא ״חורבן בית המקדש״, ושליטת האגו החדש נקראה ״גלות בבל״.

החזרה מגלות בבל ובניית בית המקדש השני סימלו את תיקון האגו שפרץ בחורבן בית המקדש הראשון, אך הפעם נחלקה האומה לשניים: היו שהצליחו לתקן את האגו, והיו אחרים שעוצמת האגו שלהם הייתה גדולה יותר והם לא הצליחו לתקן אותו. בהדרגה גדל האגו גם בקרב מי שכן הצליחו לתקן אותו, וכתוצאה מכך איבדו בני העם כולו את הרגשת הכוח העליון, כלומר, נכנסו להסתרה רוחנית. שליטת האגו הפעם נקראה חורבן הבית השני ויציאה לגלות האחרונה.

חורבן תכונת האהבה והנתינה והתפרצותה של שנאת חינם הביאו לכך שכל העם איבד את הרגשת הכוח העליון. מה בעצם קרה לנו בחורבן הזה ? נפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם, העם שלנו התרסק. ממצב של חיים בהרמוניה והרגשת העולם העליון, ירדנו לתחושה המצומצמת והעכורה ביותר במציאות, שנקראת העולם הזה. מאז אנחנו חיים כבר אלפיים שנה במצב של חוסר הכרה מוחלט, ובכלל לא מודעים לזה שיש משהו טוב יותר.

אבל בכל דור היו גם יחידי סגולה, מקובלים, שהמשיכו להרגיש את הבורא. בהיחבא, הרחק מעיני ההמון שלא ידע על עיסוקם, המשיכו אותם מקובלים לפתח את שיטת תיקון טבע האדם בהתאם לאגו שגדל. תפקידם היה להכין אותה לזמן שבו העם שלנו והאנושות כולה יזדקקו לה - לזמננו.

 

___________

 

לאורך ההיסטוריה פרצה חכמת הקבלה גם מגבול עם ישראל, ובכל הדורות הגיעו הוגי דעות מרחבי העולם ללמוד אצל המקובלים. במאמר ״חכמת הקבלה והפילוסופיה״ מסביר בעל הסולם, כי מקורה של הפילוסופיה במגעים בין תלמידי הנביאים לבין ראשוני הפילוסופים. חכמי האומות שאבו שברירי רעיונות מן הקבלה, ומבלי לתקן את עצמם פיתחו מהם סברות שונות.

יוהנס רויכלין(1522-1455), הומניסט ובלשן גרמני, ששימש כיועצו האישי של קיסר גרמניה והיה מקורב לראשי האקדמיה האפלטונית, מתאר את התהליך הזה בספרו ״על האמנות הקבלית״:

 

מורי, פיתגורס, אבי הפילוסופיה, כנראה קיבל את תורתו מהיהודים ולא מהיוונים, והוא הראשון שתרגם את המילה ׳קבלה׳, שלא הייתה ידועה לבני ימיו, למילה היוונית ׳פילוסופיה׳.

הפילוסופיה של פיתגורס נבעה מן הים האינסופי של הקבלה.

קבלה אינה משאירה אותנו להעביר את חיינו בעפר, אלא מעלה את שכלנו לפסגת הידיעה.[8]

 

נחזור אל כל אותם האנשים שלא היו מסוגלים לתפוס בבבל העתיקה את הרעיון של אברהם. מאז שיצאו מבבל ונפוצו על פני כל העולם כשבעים אומות, הם התפתחו בצורה גשמית.

אם היו נשארים כך לבדם, לעולם לא היו מסוגלים לקלוט את הרעיון הרוחני. וזה הרי לא ייתכן, שכן מטרת הבריאה היא להביא את כל בני האדם לדרגת הבורא. לכן צריך שוב ליצור נקודת מגע בין ישראל לעמים האחרים.

התהליך מתבצע בעזרת הגדלת האגו בקרב עם ישראל, שעליה דיברנו קודם, ואחריה העם מודד מדרגתו הרוחנית ומתפזר בעולם בין העמים האחרים. המטרה היא לערבב בין נשמות ישראל לנשמות אומות העולם, כדי לזרוע ״רסיסי רוחניות״ בקרב העמים האחרים.

איך עושים זאת? עם ישראל שוקע באגואיזם ובגשמיות כמו כולם. עתה יש ביניהם מכנה משותף, אבל צריך לזכור שבנשמות ישראל הזרע הרוחני כבר הוטמן. בהיותם בגלות, ישראל שומרים על עצמם שלא להיטמע בגויים מבחינה חיצונית, ולא מתחתנים איתם, למשל, אבל מבחינה פנימית מתרחש ערבוב. הגויים שולטים בישראל ומדכאים אותם, אבל גם סופגים מעין הקרנה פנימית מהם.

כך מתקבלת התוצאה הרוחנית הרצויה: ניצוצות מנשמות ישראל חדרו לגויים, כדי לאפשר להם להצטרף לישראל בתהליך התיקון הכללי בהמשך. בסך הכול עברנו בהיסטוריה ארבע גלויות שבהן מתרחש ערבוב שכזה בין ישראל לעמים האחרים.

לפני היציאה לגלות האחרונה, במאה השנייה לספירה, נכתב ספר הזוהר על ידי רבי שמעון בר יוחאי וחבורת תלמידיו. הזוהר, שנכתב בארמית, מכיל תיאור של כל המצבים שעתידה לעבור האנושות עד לגמר התיקון הכללי.

ולמרות שהזוהר נכתב לפני יציאתו של העם לגלות, כבר אז נאמר בו כי הוא עתיד להתגלות רק בסופה ולהביא לסיום הגלות הרוחנית. עוד נאמר בו כי לקראת סיום התקופה בת ששת אלפים השנים המוקצבת לתיקון טבע האדם, יתגלה הספר לכל האנושות: ״באותו הזמן תיגלה לכול״.[9]

מיד לאחר שהסתיימה כתיבתו, נגנז ספר הזוהר. כ-1,400 שנה לאחר כתיבת הזוהר, במאה השש-עשרה, הופיע בצפת האר״י. את אותה שיטת התיקון שהובאה בזוהר באמצעות רמזים ומשלים, ביטא האר״י בשפה מדעית ושיטתית המתארת לפרטי פרטים את שלבי התיקון.

כתביו כוללים תיאורים של מבנה העולם העליון, ומסבירים לאדם כיצד להיכנס לממד הזה של המציאות. עם זאת, מכיוון שבזמנו של האר״י האגו עדיין לא התגלה במלוא עוצמתו, רק מעטים היו מסוגלים להבין את דבריו, שכן אגו מפותח יותר מביא ליכולת תפיסה חדה יותר.

אחרי האר״י, רצו מאוד המקובלים שתתפרסם חכמת הקבלה, כפי שניתן ללמוד מדבריהם:

 

חכמת הקבלה מחכימת פתי, ומי שלא ראה אור החכמה זו לא ראה מאורות מימיו. כי אז יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא וסוד השגחתו... וכל הפורש ממנה פורש מהחיים הנצחיים הרוחניים.

ר׳ ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ, השל״ה הקדוש[10]

 

עיקר הגאולה תלויה בלימוד הקבלה.

הגאון ר׳ אליהו מוילנה, הגר״א [11]

 

רבי שמעון בר יוחאי צווח כל כך על זה, וקורא לעוסקים בפשט התורה, שהם ישנים בתרדמה... והנה זה פרי הגלות בעוונותינו הרבים, ששכחו ישראל את הדרך הזה, ונשארו ישנים, משוקעים בתרדמתם, ואין שמים לבב לזאת... והנה אנחנו במחשכים כמתי עולם, כעיוורים ממש המגששים קיר. לישרים לא נאוה ללכת בדרך הזה, אלא אדרבא לפקוח עיניים עיוורות.

ר׳ משה חיים לוצאטו, הרמח״ל'[12]

 

יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם ייצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו.

ר׳ שלום מזרחי שרעבי, הרש״ש[13]

 

לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד אחר.

ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי, החיד״א[14]

 

לשון הזוהר הקדוש מסוגל לנשמה והוא דבר השווה לכל נפש ישראל, קטן וגדול שם הוא, כל אחד לפי הבנתו ושורש נשמתו.

ר׳ צבי הירש בן יעקב הורוביץ[15]

 

אבל למרות רצונם העז של גדולי ישראל הללו להתפשטות חכמת הקבלה, היה עליהם להלך בין הטיפות, לגלות ולהסתיר. הדור עוד לא לגמרי הבשיל. החזרה לארץ ישראל הייתה נקודת ציון חשובה ומכרעת, אבל גם בה עדיין לא התרחשה פריצה של חכמת הקבלה המקורית למודעות הקהל הרחב.

רק היום אנשים מתחילים בהדרגה להשתחרר מהסטיגמות ולתפוס שהקבלה היא לא מיסטיקה וקסמים, קמעות, רפואות וברכות לחיים טובים בעולם הזה.

הריקנות והחלל שנפערו בדורנו כלפי החיים הגשמיים, התשוקה האדירה למשהו חדש וממלא, הביאו לכך שאנו מסוגלים סוף סוף להבין שיש כאן שיטה שמעלה את האדם לרמה אחרת של קיום, שמרוממת את האדם עד לגובה הכוח העליון. הבשלות הזו מעידה על התעוררות הנשמות שלנו, על דרגה חדשה לגמרי של התפתחות. דרגה זו היא שמאפשרת, וליתר דיוק מחייבת, את גילויה של חכמת הקבלה לעולם כולו.

אם נתבונן בדברים מבחינת תכנית ההתפתחות של הטבע, התקרבותנו אל סוף תקופת התיקון הקצובה הביאה את האגואיזם האנושי אל מדרגתו האחרונה. האנושות נכנסה למשבר קיומי כולל, למבוי סתום. מהמקום הזה מתבררת הנחיצות בשיטה לתיקון האגו, ואנשים רבים מסוגלים כבר לתפוס את מה שבעבר הבינו רק יחידים.

זו הסיבה שכעת נחשפת שיטת התיקון בשלמותה: בעל הסולם זכה לבאר את ספר הזוהר ואת כתבי האר״י כך שכל אחד מאיתנו יוכל להתחבר אליהם. לכן אמר: ״שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות״. [16] וכן: ״כל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי״.[17]

 

----------------------------------------------------------------------------------------

הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט

חכמת הנסתר בהמון... והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר

שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם.

בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח"

----------------------------------------------------------------------------------------

 

חשוב שנבין שבידינו המפתח לאושר של האנושות כולה, כי אנחנו בעלי השיטה. אין הכוונה כאן לאומנות ״חס ושלום״, [18] כפי שמדגיש בעל הסולם, ״אשר רק היוצא מדעתו יכול להרהר כזאת״ - אנחנו לא טובים מאחרים, כפי שחלקנו אוהבים לחשוב מתוך גאווה, אלא בעלי תפקיד מוגדר בתכנית הכללית של הטבע.

עלינו לזכור שהעם שלנו לא נוצר על בסיס גזע או לאום. אנחנו אותן נשמות שהתקבצו סביב אברהם עוד בבבל העתיקה, למימוש התפיסה הרוחנית של ״ואהבת לרעך כמוך״ שמובילה לגילוי הבורא.

המקובלים מסבירים שמלכתחילה הוצעה שיטת התיקון לכל האומות, שכן ״דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד: שחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל מעיקרו״. [19] אלא שבאותו זמן לא הייתה מוכנה שום אומה לקבל אותה. האנושות עדיין לא הייתה זקוקה לה. משום כך ניתנה השיטה לעם ישראל, ״שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו״. [20]

עלינו להתחיל להשתמש שוב בחכמת הזוהר והקבלה, לעבור משנאת חינם לאהבת אחים, לחזור לשורש הרוחני שלנו ולהביא את האור לעולם; להיות ״אור לגויים״. [21]

למעשה, זה מה שדורשת האנושות מאיתנו מאז ומעולם, את החכמה הפנימית, את האור לחיים. ההצטיינות שלנו בהייטק לא מספיקה...

העולם לא מודע לכך, וגם אנחנו לא ממש, אבל זהו הבסיס לאנטישמיות כלפינו. כולם מרגישים בצורה תת-הכרתית שיש בקרבנו משהו מיוחד, נסתר, ושאנחנו מונעים אותו מהם. לכן הם שונאים אותנו. תופעה זו מושרשת בטבע הבריאה, כפי שנאמר: ״בידוע שעֵשָׂו שונא ליעקב״. [22]

מימוש חכמת הקבלה בימינו היא הדרך היחידה שבה נוכל באמת לזכות ליחס אחר מהעולם ולחיים בטוחים ושלווים. [23] רק בעזרת החכמה הרוחנית שהפכה אותנו לעם, נוכל לחזור להיות ״כאיש אחד, בלב אחד״, ולבנות כאן חברה ומדינה משגשגת שתהווה את המרכז הרוחני של העולם. לכן אמר בעל הסולם כבר בדור הקודם: ״כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית״. [24]

מיד כשנתחיל לעשות זאת, נזכה לתודה, לכבוד ולהערכה מכולם. [25] אומות העולם אפילו יסייעו לנו בתהליך, כמו שאומר הנביא ישעיה: ״ולקחום עמים, והביאום אל מקומם״, [26] ״והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה״. [27]

בזאת יתחברו שני הנתיבים שנפרדו בבבל העתיקה, עם ישראל ויתר האנושות, ותושלם מחשבת הבריאה: כל הנבראים יתאחדו עם הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה.

 

----------------------------------------------------------------------------------------

עתה קרבו הימים, שהכל יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו

תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה.

הראי״ה קוק, אגרות א, אות צב

----------------------------------------------------------------------------------------

 

לימוד הזוהר וחכמת הקבלה מחבר בין אנשים מכל קצוות תבל, ללא שום הבדל של גזע, מין, לאום או דת. החכמה הזו מגשרת על פערי מנטליות, אופי, גיל, מעמד כלכלי או חברתי, גם בתוך העם המפולג שלנו, וגם בינינו לבין העולם כולו. זוהי עובדה ממשית

שמתרחשת לנגד עינינו בשנים האחרונות, בקרב שני מיליון תלמידים שלומדים במסגרות השונות של ״קבלה לעם״ בארץ ובחו״ל.

גם שינוי היחס לישראל הוא תהליך מוכח, שאנחנו עדים לו מדי יום. אפילו אנשים שהיו בעבר אנטישמים מובהקים, ניאו-נאצים בעלי צלבי קרס ושנאה תהומית ליהודים באשר הם, הפכו לחברים שלנו בלב ובנפש, לתומכים גדולים באידיאה הרוחנית. [28]

מכל העולם מגיעים רבבות אנשים מדי שנה לכנסי לימוד קבלה בארץ ובעולם, ואין כמעט מדינה על הגלובוס שאין לה ייצוג נכבד בהם. בכנסים הללו מתחברים כולם באהבת אחים לצורך גילוי הבורא, ומוכיחים בפועל את אמיתות דברי הנביאים ומקובלי כל הדורות.

 

---------------------------------------------------------------------------------------

וכאשר יושלמו בני ישראל עם דעת השלם, יתגברו מעיינות

התבונה והדעת מעל לגבול ישראל, וישקו לכל אומות העולם.

בעל הסולם, ״הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות״, אות ד

--------------------------------------------------------------------------------------

 

משל המלך והמלכה

 

"בכל הגלויות שגלו ישראל, לכולם שם זמן וקץ, ובכולם היו ישראל שבים להקב״ה, ובתולת ישראל, המלכות, הייתה חוזרת למקומה, בזמן שגזר עליה. ועתה בגלות האחרון אינו כן. כי היא לא תחזור כך כבזמנים של גלויות האחרות. ומקרא זה מלמד כך, שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ולא כתוב, נפלה ולא אוסיף להקימה.

משל למלך שכעס על המלכה, והשליכה מהיכלה לזמן ידוע. כשהגיע זמן ההוא, מיד הייתה באה המלכה וחזרה לפני המלך. כן היה פעם אחת, ושתיים, ושלוש פעמים. בפעם האחרונה, נתרחקה מהיכל המלך, והשליך אותה המלך מהיכלו לזמן ארוך. אמר המלך, פעם הזאת אינה כשאר פעמים, שהיא תבוא כך לפני, אלא אני אלך עם כל בני היכלי, ואבקש אותה.

כשהגיע אליה, ראה אותה שהייתה שוכבת על העפר. מי ראה כבוד המלכה בזמן ההוא, והבקשות של המלך נגדה, עד שאחז אותה המלך בידיו, והקים אותה, והביאה להיכלו, ונשבע לה, שלא ייפרד ממנה עוד לעולם, ולא יתרחק ממנה.

כך הקב״ה, בכל פעם שכנסת ישראל הייתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך. ועתה בגלות הזה אינו כן, אלא הקב״ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו".

זוהר לעם, פרשת ויקרא, אותיות עח-פא

 

בכל הגלויות הקודמות רצינו לצאת מהגלות ולחזור לארץ ישראל, רצינו לחזור אל הדרגה הרוחנית עוד כשהיינו בגלות. ואילו היום, הכול כבר מוכן לגאולה, אבל לנו אין רצון להתעלות.

מדוע? כי בגלות האחרונה התגלה בנו אגו גדול כל כך, שאין לנו רצון או כוח לצאת ממנו. כמו המלכה, אנחנו שכובים בעפר, שקועים בגשמיות. שרויים במעין הִפְּנוט, חיים כמו רובוטים. אם רק נפתח קצת את העיניים, נראה עולם מלא באור, אבל בינתיים העפר מסמא את עינינו.

מבחינה רוחנית, ״גלות״ היא מצב מתקדם, רגע לפני הגאולה - כשאני מרגיש שחסר לי הגילוי של הכוח העלי!(. יכול להיות שיש לי הכול מבחינה גשמית, אבל אני מרגיש שזה לא שווה כלום. שזה לא מספק אותי. למה? אני לא יודע, אבל זה מה שאני מרגיש. לא טוב לי. יש לי בית, פרנסה טובה, אני יכול לנסוע לנופש, לטייל, לבלות, יש לי חברים, ובכל זאת, משהו חסר...

בכל הדורות הקודמים חיו הרבה פחות טוב מאיתנו. לעומתם, החיים שלנו הם חיי מלכים, ובכל זאת חסר טעם. הריקנות שמורגשת היום מביאה אותנו לגילוי מה שמסתתר אחרי הפסוק ״טעמו וראו כי טוב ה'״, שאותו מציעים לנו המקובלים כפתרון.

עלינו לגלות את הכוח העליון שבורא אותנו, שמעביר אותנו בכל התהליך הזה, ומושך אותנו עכשיו בחזרה אליו דרך השאלה 'בשביל מה אני חי?'. השאלה הזו היא כמו קצה חוט לכדור פורח. אם נאחז בה, נתרומם לשמים.

למעשה, המלך כבר בא אל המלכה. אנחנו שוב בארץ, ספר הזוהר כבר התגלה - המלך כאן ורוצה להקים את המלכה מהעפר. חסרה רק תשומת הלב של המלכה...

[1] ביחס לשנת התע"א שבה אנו מצויים בעת כתיבת שורות אלה.

[2] ישעיהו יד, יד.

[3] "ששת אלפים שנה הוי עלמא" – תלמוד בבלי, סנהדרין צז, ע"א.

[4] בראשית יא, א.

[5] בראשית כה, ו.

[6] ״תורה, הכוונה למאור המלובש בתורה. כלומר, מה שאמרו חז״ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, הכוונה להמאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב״(בעל הסולם, מאמרי ״שמעתי״, מאמר ו). ״התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע״(בעל הסולם, מאמר ״תורת הקבלה ומהותה״). ״התורה הוא אור פשוט המתפשט ממהותו ית׳, שרוממותו עד אין קץ״(בעל הסולם, ״הקדמת פי חכם״). ״מילת תורה הוא מלשון הוראה״(בעל הסולם, אגרת יא).

[7] על בסיס הנאמר במדרש רבה, איכה רבה, הקדמה, פסקה ב.

[8] Johannes Reuchlin, De arte cabbalistica

[9] ספר הזוהר, פרשת וירא, אות תס.

[10] ר' ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש, מאמר ראשון, דף ל.

[11] הגאון ר' אליהו מוילנה, הגר"א, "אבן שלמה", חלק יא, ג.

[12] ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, שערי רמח"ל, מאמר הויכוח, עמ' צז.

[13] ר' שלום מזרחי שרעבי, הרש"ש, ספר אור הרש"ש, עמ' 159.

[14] ר' חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א, "מורה באצבע", אות מד.

[15] ר' צבי הירש בן יעקב הורוביץ, "הנהגות ישרות", אות ה.

[16] בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה".

[17] שם.

[18] בעל הסולם, מאמר "מתן תורה", אות ה.

[19] בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות כג.

[20] שם, אות כד.

[21] "אני ה' קראתיך בצדק, ואחזק בידך ואצרך, ואתנך לברית עם, לאור גוים" (ישעיה מב, ו).

[22] מדרש ספרי, פרשת בהעלותך, פסקה יא.

[23] ״גאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהייתה חס ושלום דבר שאין צורך בו כלל״(בעל הסולם, ״הקדמה לספר הזוהר״, אות סט).

[24] בעל הסולם, מאמר "הגלות והגאולה".

[25] ״היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ״(בעל הסולם, ״כתבי הדור האחרון״, חלק א, קטע יב).

[26] ישעיה יד, ב.

[27] ישעיה מט, כב.

[28] "כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבוא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא על ידי הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת" (בעל הסולם, "שופר של משיח").

חזרה לראש הדף
Site location tree