אך טוב וחסד
"אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" (תהלים כג ו), הנה איתא שכל העולמות כגלדי בצלים נתונים זה בזה, ועולם הזה בתוך כמו נקודה. נמצא, שכל קוים וצינורות השפע, עוברים דרך נקודה זו, דמיון קוי עיגול האברים על נקודת המרכז מראש לסוף וכולם יפגשו בנקודה. וזה ענין שישראל גורמים שפע לעולמות, מפני שהצינורות וקוים כביכול נפסקים ונסתמים במקום פגישתן בעולם הזה, עולם הקליפות, ולכן כביכול נפסק השפע לעולמות, העובר מראש לסוף, דרך העולם הזה.
וזה כח הצדיקים המיחדים בחינת חומר וצורה, כל אחד ואחד בדרגא דיליה, ובזה מתקנים הצינורות ו'מגיעין' הקוין זה לזה, ומעבירין שפע אין סוף ובהירות גדולה לכל העולמות, וזה שטוב וחסד רודפים אחר אדם כל ימי חייו, כדי שיהיה להם מקום לעבור, ואם ח"ו האדם אינו מרחם עליהם ומעלים ... מדה נגד מדה, שרודף אחר מזונותיו ופרנסתו, ואינו מגיע או אם ... ... עם פרנסתו בכבדות ר"ל, וזה יסודו של אדם הגשמי, הוא אש הגאות, זה הנותן קיום לגשמיות בעוה"ז, וזה המפרידם מקדושה, כאמרם ז"ל (ערכין טו:) "אין אני והוא יכולין לדור בעולם". וכשעובד, זוכה ברוב עבודתו ועול תורה לבא לידי עניוות, מיד זוכה לגילוי שכינה, ואותם הזוכים פעם אחת בחייהם לגילוי שכינה, אי אפשר להם בדרך הטבע להתגאות כלל, מפני שבמעשה בראשית יתוש קדמו, ואם כן לא די לפנים וקודם לזה, כשהיה בריה אחת נבראת במאמר פיו ית' וית', כשאר בריות העולם ... ... שפל מהם הרבה, כי בוש ומתיירא מן היתושים ופרעושים שקדמו אותו, שלא יצטרך להם עוד פעם.
וז"ש (ב"ר ס"ו ה) "צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה", (ישעיה סג ט) "ובכל צרתם לו צר", כביכול ולא זזה שכינה וכו', כמ"ש (ויקרא טז טז) "אני ה' השוכן אתם וכו'", ואם כן, איך אפשר להביא רגלי המלך למקומות וכו', ולא עוד אלא שצריך עוד להיות הולך, כי לא תמו לו כל החטאים, וזה לא ימלט כמובן, ואם כן איך אפשר להביא וכו', והבושה מרוממות א-ל, רבה מאד, בגין דאיהו רב ושליט על כל... וזה צריך להתגלות על ידינו והיסורים גדולים.
וזה שאנו מבקשים בכל ראש חודש, (בתפילת מוסף) "מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו", כיון שעדיין צריך לעלות החדש, על כל פנים לא יהיה על מזבח הישן, בגלותינו שהוא שכלתנו של אדם, שזה חרפה בעדנו ויסורים לסבול זאת, ואיך אפשר וכו', אלא, "מזבח חדש תכין", על עולות ראש חודש, בדרך כבוד, וזה (תהלים קטו א') "לא לנו ה' לא לנו כי אם לשמך תן כבוד", שיהיה אפשר לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם בלי בושה וכלימה.
וזה שאנו מבקשים בברכת המזון, "ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד בעבור שמו הגדול", כי הגם בעניותינו צריכים אנו למזונות להחזיק חיותנו, אבל לא בדרך שקודם יחסר לנו המזון, "בעבור וכו' כי הוא אל זן ומפרנס לכל", פירוש, עד עתה היה מפרנס אפילו לרשיעיא, בסוד מביצי כנים עד קרני ראמים, לכן אנו מבקשים, שמהיום ולהלאה לא יחסר, אלא כאמור (תהלים קמה טז) "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", שיאמר לצרותנו די, לגילוי אלקים חיים לעיני כל בשר, ואז יהיה ההליכה מחיל אל חיל, מתחילה עד סוף ברצון שנינו, וזה יגיע לנו על ידי ברכה מלשעבר, בסוד הזן את הכל, בין לצדיקים ובין לרשעים כנ"ל, וכשאומרים ברכה זו בהכרה שלימה, אז עין בעין נראה שמלכותו בכל משלה, ואין צריך לראות אחרים, כי כבר השכין שכינת עוזו בנו בקביעות בסוד השביעה השלימה והבן.