אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / פותחים את הזוהר / חלק ב'. בשבילי נברא העולם / פרק 5. המציאות האמיתית
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

פרק 5. המציאות האמיתית

״היינו כחולמים״
תהלים קכו, א

 

הנושא המורכב והמרתק ביותר שקשור לספר הזוהר ולחיים בכלל, הוא תפיסת המציאות. סביבנו קיימים הרבה גלים שאנחנו לא מרגישים עכשיו, אבל קיים גם שדה כולל של מידע. מדובר בשדה של מידע עליון שנקרא ״הטבע העליון״ או ״הבורא״. אנחנו יכולים להתקשר לאותו שדה ולקבל ממנו הכול - הרגשה והבנה, ידיעה, אהבה, הרגשת חיים נצחיים, הרגשת השלמות שישנה בשדה הזה, שממלא הכול סביבנו.

כל מטרתה של חכמת הקבלה היא ללמד אותנו איך לפתח בנו כלי קליטה לאותו שדה מידע עליון. אפשר לעשות זאת רק דרך שינוי פנימי שלנו, ולכן כשאנחנו מגיעים לזה, אנחנו נעשים בעצמנו כמו אותו שדה - כמו הבורא. אין דבר פשוט יותר מזה. השדה נמצא כאן, סביבנו, אלא שאנחנו אטומים. לא קולטים אותו.

 

אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע. ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמו שכתוב ״מלוא כל הארץ כבודו״, אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והזוכה לקשר עמו אינו נתווסף לו רק הידיעה לבד, כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו ואינו יודע, ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו, אשר באמת עתה נתעשר.

בעל הסולם, ״כתבי הדור האחרון״, חלק ב

 

אנחנו נמצאים בחוסר הכרה כלפי הבורא, כלפי המציאות האמיתית. ממש כמו אדם שנמצא בחלום, חווה כל מיני מאורעות ונדמה לו שהוא ער, כך אנחנו בתוך העולם הזה.

ב״הקדמה לספר הזוהר״ מדמה בעל הסולם את המצב הזה לתולעת שנולדה בתוך צנון וחושבת שכל העולם הוא הצנון שבו נולדה. כך אנחנו, חיים בתוך העולם שלנו ולא מרגישים שיש סביבנו עולם גדול, נאור, אדיר ויפה. שם נמצאים המקובלים, האנשים שכבר התעוררו מהחלום למציאות האמיתית. לדבריהם, מה שאנחנו מרגישים עכשיו נקרא ״העולם המדומה״, ורק כשנתעלה ממנו נוכל באמת להבין שקודם ״היינו כחולמים״.

 

-------------------------------------------------------------------------------------

ניסיונות הזמנים והתרחבות המדעים, זיקקה הרבה את רוח האדם.

הראייה קוק, "אורות האמונה", עמי סז

-------------------------------------------------------------------------------------

 

ספר הזוהר מתגלה כדי להסביר לנו איך לתפוס נכון את המציאות, וזה בכלל לא מקרי שגם המדע מאותת לנו שהמציאות היא הרבה יותר גדולה ועשירה ממה שאנחנו מסוגלים לקלוט עכשיו. מדענים אומרים שיש איזו אנרגיה שחורה, שיש כל מיני כתמים לבנים או שחורים ביקום, שיש ממדים אחרים שאנחנו לא יכולים להרגיש בחושינו או לפתח מכשירים שיקלטו אותם.

אנחנו גם חוקרים יצורים אחרים ורואים עד כמה תפיסת המציאות שלהם שונה משלנו. דבורים, זבובים, דובים, צפרדעים, נחשים ואפילו כלבים וחתולים שנמצאים לידנו, תופסים את המציאות אחרת. כלב למשל, תופס את העולם בעיקר ככתמי ריח, תמונת העולם של הדבורה היא סכום המראות שמתקבלים בכל אחת מהיחידות הרבות שמרכיבות את עיניה.

יצורים שונים תופסים את המציאות אחרת, אבל כולם תופסים את המציאות בסופו של דבר. איזו מציאות? שאלה טובה... ועוד שאלה: אם יחסר לאדם אחד החושים, הוא יקלוט מציאות פחותה - ומה אם לא יחסר לו חוש, אלא יהיה לו חוש נוסף - האם הוא יראה מציאות גדולה ורחבה יותר? יכול להיות שכן, השאלה היא רק איזה חוש?

עכשיו אנחנו מרגישים את העולם, ואנחנו יכולים להגיד שחסרים לנו משקפיים או מכשיר שמיעה, כי אנחנו יודעים מה זה לראות או לשמוע טוב, פחות או יותר. אבל אם אנחנו לא יודעים איזה חוש נוסף חסר לנו, איך נוכל לרכוש אותו? כמו שאנחנו לא מרגישים שחסרה לנו אצבע שישית בכף היד, כך אנחנו לא יכולים להרגיש שחסר לנו חוש שישי, ולכן אנחנו חיים בעולם שלנו ללא צורך בהרגשת המציאות האמיתית.

אבל בואו נעצור לרגע ונתבונן על עצמנו מהצד: אנחנו חיים בעולם כמה עשרות שנים, מה היה לפני כן - אנחנו לא יודעים, מה יהיה אחרי כן - אנחנו גם לא יודעים.

ואנחנו גם לא יודעים מה קורה באמצע - במהלך חיינו. אין לנו מושג מה יקרה בעוד רגע, ומאין באים הרצונות והמחשבות שלנו. אפשר לומר שאנחנו נמצאים באיזושהי עלטה, אלא שבתוכה יש לנו מעין תחושה שקרית כזו שאנחנו מבינים ושולטים במתרחש.

בדורות הקודמים היו חיי האדם פשוטים. אנשים דאגו לאוכל, השתדלו להעביר את חייהם בנוחות מקסימלית, הולידו ילדים והורישו להם את עמלם. הילדים המשיכו באותו מסלול, וכך דור אחר דור. כשחיינו בצורה כזו, באמת לא היה צורך לדעת מה קורה סביבנו.

אבל כיום מתעוררות בנו שאלות על החיים. השאלות האלה מנענעות אותנו מבפנים עד שאנחנו כבר לא יכולים להירגע ולהמשיך לזרום עם החיים כתמול שלשום. אנחנו מתחילים להרגיש שבלי לדעת בשביל מה אנחנו חיים, אין לדברים טעם, וזה מה שדורש מאיתנו לגלות את המציאות האמיתית.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

כדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה.

בעל הסולם, ״מאמר החירות״

--------------------------------------------------------------------------------------

 

כדי שנוכל להבין ביתר קלות את החידוש של חכמת הקבלה בנושא תפיסת המציאות, נסקור בקצרה את הדרך שבה התפתחה עם השנים גישת המדע לנושא.

הגישה הקלאסית שמייצג ניוטון אמרה שהעולם קיים בפני עצמו בלי כל קשר לאדם, וכי צורתו של העולם קבועה. אחר כך בא איינשטיין וגילה שהעולם הוא הרבה יותר רחב ממה שאנחנו תופסים. התפיסה שלנו היא יחסית ותלויה בחושים שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים לומר מהו בדיוק העולם שמחוץ לנו. הכול תלוי בצופה החוקר את המציאות.

הגישה המדעית המודרנית לתפיסת המציאות, המבוססת על הפיזיקה הקוונטית, גורסת כי האדם משפיע על העולם וכתוצאה מכך הוא משפיע על התמונה שהוא תופס. תמונת המציאות היא מעין ממוצע בין תכונות הצופה לבין תכונות העצם או התופעה שהוא קולט.

כדי להבין את הדברים טוב יותר נתבונן בדוגמה מוכרת. באולם רחב ידיים עומד נואם על הבמה ומרצה בפני קהל מאזינים. הם שומעים את דבריו על ידי כך שגלים מגיעים מתוך הרמקולים אל האוזניים שלהם ודרכן אל עור התוף. אחר כך, הגלים עוברים דרך מנגנון חשמלי ומנגנון כימי. לאחר מכן מתבצעת בדיקה במוח האם משהו דומה נמצא בתוך הזיכרון, ובהתאם לזה הוא מפענח את התופעה האלקטרו-כימית הזאת.

אם כן, לפי הגישה המדעית המודרנית תמונת המציאות מצטיירת בתוכנו. אין לנו אפשרות לומר דבר על מה שקיים מחוץ לנו, כי לעולם איננו תופסים את מה שמחוץ לנו.

חכמת הקבלה מקדמת אותנו צעד נוסף. כבר לפני אלפי שנים גילו המקובלים כי לעולם אין למעשה שום תמונה.

ב״מבוא לספר הזוהר״ אומר בעל הסולם: ״למשל, חוש הראייה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר, הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגרפית המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו״. הוא מסביר כי בתוך מוחנו קיים ״כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו״.[1]

כדי להמחיש את הדברים, נדמה את האדם לקופסה סגורה ובה חמישה ערוצי כניסה: עיניים, אוזניים, אף, פה וידיים. איברים אלה מייצגים את חמשת החושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, שדרכם האדם תופס משהו שיש כביכול מחוץ לו.

דרך חמשת הפתחים הללו שבקופסה נכנסים פנימה כל מיני גירויים. כולם מתרכזים ועוברים עיבודים שונים ביחס למידע המצוי בזיכרון של אותו אדם וביחס לרצון שלו. התוצאה שמתקבלת היא תמונה כלשהי של המציאות, והיא מוקרנת על מעין ״מסך קולנוע״ שנמצא בירכתי המוח.

בכוונה תחילה נוצרנו באופן שהחושים שלנו יוצרים לנו תמונה אשלייתית של עולם הנמצא כביכול מחוץ לנו. מדוע? כדי לאפשר לנו ללמוד לאט לאט מהי באמת תמונה חיצונית.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

מסתכל הייתי באותו העולם הנצחי, ואין העולם עומד, אלא על אלו הצדיקים המושלים על רצון לבם.

זוהר לעם, פרשת וירא, אות רלט

--------------------------------------------------------------------------------------

 

אם אנחנו רוצים להתחיל להתקדם ממצבנו הנוכחי, להרחיב את המציאות שלנו, לדעת איפה אנחנו נמצאים ובשביל מה, עלינו לטפל אך ורק במה שנמצא בתוכנו - ברצון. עמוק בפנים יושב הרצון והוא שמפעיל את כל כלי הקליטה שלנו, כמו גם את השכל ואת המחשבה.

לפעמים אנחנו נמצאים במצב שאנחנו כאילו לא רואים את העולם, הולכים בתוך עצמנו, סגורים, לא שמים לב למה שקורה סביבנו. מה קורה לנו? הרצון שלנו מנותק, כמו בחוסר הכרה. לפעמים הרצון שלנו הוא כל כך גדול, שהוא גורם לנו ממש לבלוע בעיניים את כל העולם, ולפעמים הרצון שלנו כבֶה. למה אנשים מזדקנים? כי הם כבר לא רוצים לקלוט את העולם. קשה להם, וכתוצאה מכך, הגוף מפסיק לעבוד. האמת היא שכבר מאמצע חיינו אנחנו מתחילים לדעוך, למות בהדרגה. זה הרצון שלנו שדועך ומאבד את הכוח לנוע קדימה, לא הגוף. אנשים שמתחילים להתפתח רוחנית, מקבלים אנרגיה ורצון להתקדמות, ומרגישים כמו ילדים - תמיד מלאים רצונות, קמים בכל יום בכוחות מחודשים.

הרצון הוא זה שמעורר בנו צרכים וקובע את מה שנראה או לא נראה סביבנו. למשל, אדם שהפך להורה, מתחיל לשים לב לנוכחותן של חנויות עם מוצרים לתינוקות בכל פינת רחוב. החנויות היו שם גם קודם, כמובן, אך מפני שלא היה לו צורך בהן, הוא לא ממש הבחין בקיומן.

באופן טבעי, הרצון שלנו אגואיסטי והוא מכוון אותנו לקלוט רק את מה שטוב לנו (או את מה שעלול לגרום לנו נזק). ככל שהאגו מתפתח ואיתו גם השכל, אנחנו מבינים יותר, תופסים יותר, שולטים יותר, ובהתאם לזה מתרחבת תפיסת המציאות שלנו.

אבל לא משנה עד כמה היא תתרחב, בסופו של דבר התפיסה הזו מוגבלת מאוד, כיוון שהיא תלויה בסך הכול בחמשת החושים שנותנים לנו את הרגשת החיים הגופניים. הגוף שלנו אינו שונה מגופם של כל בעלי החיים, ולכן התפיסה הזו מוגדרת כתפיסת המציאות בדרגת החי. איך נוכל לתפוס את המציאות הרחבה יותר, שלא מוגבלת על ידי האגו שלנו? בזה בדיוק עוסק ספר הזוהר - בתפיסת המציאות בדרגת האדם.

מה שאנחנו תופסים כעת על ידי הרצון שלנו, הזיכרון שלנו וחמשת החושים שלנו נקרא ״העולם הזה״. מכיוון שהרצון והזיכרון הם שלנו בלבד, אנחנו מוגבלים כתאים בודדים. כדי שנוכל להרגיש את כל המציאות, את שדה המידע העליון, עלינו להתחבר אל הרצונות של האחרים, שכביכול נמצאים ״מחוץ לנו״, אבל למעשה הם חלקים שלנו.

במילים אחרות, כדי לתפוס את המציאות האמיתית עלינו להחליף את הרצון - לעבור מהרצון הפנימי-האגואיסטי שלנו אל הרצון החיצון.

ובאשר לכלל ״ואהבת לרעך כמוך״ - לא מדובר בחוק מוסרי שבא לחייב אותנו לאהוב מישהו, אלא הוא פשוט אמצעי שבעזרתו אנחנו מחברים אלינו את המציאות כולה.

בדרך כלל, אנחנו אוהבים מישהו מסוים, את השני פחות ואת השלישי אנחנו שונאים - יחס כזה נובע מהתחושה שהם נמצאים מחוץ לנו - אבל כאשר אנחנו מצליחים לחבר אלינו את כל החלקים האלה, אנחנו הופכים לשלמים ומרגישים את המציאות האמיתית.

למה נבראנו בצורה כזאת, שאנחנו מנותקים מהמציאות האמיתית? כדי שאנחנו בעצמנו, נחבר לאט לאט את כל החלקים האלה שלנו. בתהליך הזה אנחנו לומדים חוקים ותופעות שנמצאים בתוך המציאות האמיתית, ועל ידי זה משתווים לבורא.

במילותיו של בעל הסולם מתוארים הדברים כך:

 

ולא חסר לך כלום, אלא ללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה׳ שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך.

בעל הסולם, אגרת ד

 

תפיסה נכונה של המציאות חשובה לנו מאוד. זה לא עוד נושא תיאורטי שבא לספק לנו תוכן מפולפל לשיחות סלון. מה שאנחנו רואים, זו העתקה מהתכונות הפנימיות שלנו בלבד. הבעל שם טוב דיבר הרבה על העולם כמראָה של האדם:

מי שרואה שום רע בחברו, העניין הוא כמו שמסתכל במראה, אם פניו מטונפים, רואה גם כן במראה כך, ואם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי. כמו שהוא, כך רואה. וזהו ואהבת לרעך כמוך.[2]

 

-------------------------------------------------------------------------------------

כלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומילה".

בעל הסולם, מאמר "מהות חכמת הקבלה"

-------------------------------------------------------------------------------------

 

תפיסת המציאות היא נושא שמדגיש היטב את ההבדל בין חכמת הקבלה לבין הפילוסופיה, הדת והמדע.

חכמת הקבלה היא שיטת לימוד מעשית המובילה את האדם שלב אחר שלב לאורך ההתפתחות האישית שלו. בדומה לכל שיטה מדעית אחרת, הקבלה מורה לחוקר מה עליו לבצע, אילו תוצאות עליו לקבל ואף מסבירה לו את הסיבות לכך. היא לא עוסקת כלל בתיאורי מצבים תאורטיים, מצבים שהאדם לא יוכל לבצע בעצמו בפועל ובהכרה מלאה.

אופני הכרת המציאות מחולקים ב״מבוא לספר הזוהר״ [3] לארבע רמות: חומר, צורה שבחומר, צורה מופשטת ומהות. כמו כן מוגדרים הגבולות שביניהם ניתן לתפוס את המציאות בצורה נכונה - התפיסה בחומר ובצורה מלובשת בחומר.

את ההבחנות של צורה מופשטת ומהות לא ניתן לקלוט בצורה ברורה ומבוקרת, ולכן הזוהר אינו עוסק בהן כלל. לעומת זאת, הפילוסופיה כן דנה בצורה המופשטת, והדת עוסקת במהות. חכמת הקבלה נבדלת אם כן מהפילוסופיה ומהדת בצורה מוחלטת בכך שהיא עוסקת רק במה שמושג בצורה ריאלית-מדעית. [4]

ומה בין חכמת הקבלה למדע? יש דומה ויש שונה. הדומה הוא שהאדם לא מדמיין את מה שנכנס לתוך הרצון, אלא חוקר אותו. השונה הוא סוג הרצון: המדע הארצי, המדע של העולם הזה, חוקר את מה שנכנס לתוך הרצון הפנימי-האגואיסטי, ואילו חכמת הקבלה חוקרת את מה שנכנס לתוך הרצון החיצון.

בקבלה המחקר מתחיל רק לאחר שהאדם מתחבר אל רצונות האחרים. חכמת הקבלה נקראת חכמת האמת, משום שהיא חוקרת את המציאות האמיתית ולא את המציאות המדומה, שתלויה ומוגבלת על ידי הרצון שלנו.

במדע הארצי אדם יכול להיות איש אכזר ביותר ויחד עם זה המדען הגדול ביותר, ואילו בקבלה המחקר תלוי במידה שבה אנחנו משתנים. ככל שנוכל לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת, נצליח לחקור את מה שנמצא מחוץ לנו.

אי אפשר להבדיל בין התיקון שלנו לבין השגת החכמה, ורק במידה שאדם מתקן את עצמו, הוא תופס את כל המציאות. 125 מדרגות ההשגה הרוחנית הן למעשה 125 מדרגות של תיקון הקשר בינו לבין כל האחרים.

זה יכול להיות אדם שלא יודע קרוא וכתוב או מדען מבריק, טיפש גמור או משכיל גדול - זה באמת לא רלוונטי - רק כשאדם מתקן את עצמו כלפי הזולת, הוא נעשה באמת חכם. וזה לא שלחכמת הקבלה לא צריך שכל, אלא שמדובר על שכל אחר, שכל שמגיע כתוצאה מתיקון הרצון.

כדי לתפוס את המציאות האמיתית, את עולם האמת, עלינו לצאת מעצמנו החוצה, ולהתחיל להכיר את מה שבאמת קיים. ואז נגלה שהחיים לא תלויים בגוף של האדם, בחושים שלו, ברצון הפנימי האגואיסטי שלו או בזיכרון שלו. החיים תלויים רק במידה שבה האדם מספח לעצמו, מקשר לעצמו, את כל מה שנמצא כביכול מחוץ לו, את הרצונות הזרים.

בעזרת ספר הזוהר שמספק לנו כוחות לממש את חוק הטבע שנקרא ״ואהבת לרעך כמוך״, אנחנו מתעלים מהמציאות המדומה הזאת, אל תפיסת העולם האמיתי. ואז הגוף הגשמי שלנו יכול למות וזה לא מפריע לנו להמשיך לחיות בעולם האמיתי. החיים הרוחניים שלנו ממשיכים, כי אנחנו כבר חיים ברצון גדול יותר, נעלה יותר, ושם בעצם נמצא ״האני״ שלנו.

 

--------------------------------------------------------------------------------------

עוד יתגלה בעולם גודל ערך הכוח של רצון האדם, ומדרגתו במציאות כמה היא מכרעת, על ידי רזי תורה. וגילוי זה יהיה הכתר של כל המדע כולו.

הראיייה קוק, ״אורות הקדש״ ג, עמי פ

[1] בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", אות לד.

[2] מובא בשם הבעל שם טוב, בספר "מאור עיניים", תחילת פרשת חוקת.

[3] להרחבה בנושא זה מומלץ לעיין ב"מבוא לספר הזוהר" מאת בעל הסולם.

[4] אחד המקובלים שהדגיש רבות את ההבדלים בין חכמת הקבלה לבין הדת היה הרמח״ל: ״הצורך בחכמת האמת רב הוא. תחילה אומר לך שאנו חייבים לדעת אותה, כי מצוה היא עלינו, שכן כתוב, ׳וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים׳ וכו׳, הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה, ולא באמונה בלבד, אלא בדברים המתישבים על הלב, כמו שנאמר בפירוש ׳והשבות אל לבבך׳... אם כן, שני דברים צריכים אנו לדעת, שהאדון היחיד הוא המשגיח ומנהיג הכל, בין בעליונים בין בתחתונים: והשני - שאין אחר חס ושלום, והיינו לדעת אמיתת יחודו. שני הדברים האלה שצריכים אנו לדעת, אמור לי אתה מאין נדעם? ואיזו חכמה תודיעם לנו?

מחכמת פשט התורה לא נוכל להבין את זאת, כי על מה סובב פשט התורה? רק על המצוות, על אופן עשייתם וכל משפטיהם, או על סיפור המעשים שהיו, אשר מוזכרים בה... ואם מכל אלה לא תוציא ידיעה זאת, עדיין מוטל עליך לקיים מצוה זו, וצריך שתמצא דרך לקיימה. ואין זה כי אם בחכמת האמת הזאת״(הרמח״ל, כללי ספר מלחמות משה, כלל א).

חזרה לראש הדף
Site location tree