אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / ספרים שיצאו לאור / פרי חכם / שיחות / שלש מראות בצמצום

שלש מראות בצמצום

שלש מראות בצמצום. א. שהצמצום נראה רק במקום אחד, אבל בכל סביבותיו אין סוף ברוך הוא.

ב. שהאין סוף ברוך הוא, משאיר אותו מקום הימנו.

ג. שבמקום הזה מתגלה שורש הדין.

פירוש, המסתכל בתמונה א', הרי רואה, שנמצא הרבה כחות ופעולות לאין סוף ברוך הוא, אשר באותם הפעולות לא נגע הצמצום כלל, אלא בפרט אחד, שענינו בריאת נבראים להנהיג אותו, ושיהיו תלוים עליו יתברך, ועל כן מה שהיה כל הפעולות כלול בו, כי טרם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד, עתה עלה ברצונו, והמשיך פעולה חוץ הימנו, וזה סוד, נברא ומקומו, והבן.

ולכן, תמונה ב', לא היה צריך לצמצם כלל משאר רוב הכוחות, הכולל אותם, שהם בלי שיעור ומספר, אלא רק מאותו מקום שהוא סבה טובה לנבראים, ויתר הכוחות עומדים ומסבבים אותו מקום הצמצום, ובזה תבין מה שנאמר, נקודה בהיכליה.

תמונה ב' פירוש, שמובחן בה ב' הוראות, א', שהספירות המחודשות אחר הצמצום, היו נכללים באין סוף ברוך הוא, דהיינו, בכח השלילה. דרך משל, כמו שעניין חיים שולל מות, כן היה כולל אותו החידוש בבחינה שלילה, כי לולא זה, לא יתכן היה כלל לעשות אותו החידוש, כי אותו כח המוגבל עתה, היה כלול בבלתי תכלית, בלי גבול, ולכן כל הגבול שהתחדש, היה הבלתי תכלית  מצייר כביכול במחשבתו בלי גבול כלל, ואז עמד והוציא אותו בגבול, ודו"ק. וזה סוד התמונה, שהאין סוף ברוך הוא, משאיר אותו המקום הימנו, כי היה מקודם ציורו בלי גבול, ומחמת זה יוצאת צורה זו בחידוש.

תמונה ג' פירוש, שאין הצמצום העדר בלבד, אלא גם קיום, דהיינו, שנמשך באותו המקום מבלתי תכלית הנקרא גבול, שאותו כח פועל תמיד על הנבראים בעלי תכלית, פירוש, כי היה יכול לברוא המקום בהעדר אור הבלתי תכלית, שלא ינהג את בריותיו, אלא בזה האור שנמצא אחר הצמצום, אבל לא כן דרך המאציל יתברך, כי מנהגם גם באותו גבול שיש מן הבלתי תכלית לתכלית, אשר הגבול הזה פועל גם הרבה בנבראים, ולכן נראה בתמונה שגלוי כאן שורש הדין.

לכן בדרך הצמצום ממשיכה הפעולה, חוץ הימנו התחדשו אותם שני דרכים, א', הוא הדין … כי הוסר הבלתי תכלית ונשאר גבול.  ב'. שהמשיך האין סוף ברוך הוא אור חדש לדרך הזה.

דרך משל, מי שעומד נגד השמש, רואה השמש, גם מרגיש זיו השמש ואורה, אפילו שאינו מסתכל בה, ולא יתכן לחלק בין הרגשה ובין ראיה כלל, אלא שמעיקרא היה בלי גבול, ועתה בגבול, ומכל מקום, נמשך מעצם השמש כמקודם, שבאותה בחינת הזיו אין חילוק, ובזה תבין עניין אור חדש, הניתן בגבול המחודש, שמתיחס  בעצם אלקיים, ולא נקרא מחודש, אלא כלפי הגבול, אשר טרם התהות הגבול היה ההארה דבדרך הגבול הזה מן הנמנע לגמרי, ועתה נודע ונתברר שכל יכול, ומאיר ובא בדרך החדש.

וזה סוד, כל הארות אצילות שהם עצם אלקיית, ועניין חידושם הוא דוקא לערך הנושא, ויש להם שינוי בכמות, כי נתצמצם האור ונשאר שיעור קטן, כי על כן נקרא אור הנאצל, רשימו, כי כמו רושם קטן  מהאור שלפנים אין סוף ואין תכלית.

ועוד יש להם שינוי באיכות, כי מקודם היתה הארה בכל המציאות, כמו הארה טבעית ומחויבת, מה שאין כן לאחר הצמצום, שאין ההארה טבעית אלא רצוניית, שתלוי במאציל, וכחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב, וברצותו מקצר, לכן מושג שלש תולדות בצמצום,  הראשון, בחינת הסרת בלתי תכלית מעצמותו, שהוא עניין הגבול המתחדש. השני, הוא אור נאצל  שלא היה מושג מציאותו בדרך כזאת. השלישי, הוא בחינת אור רצוני, שהוא בלתי מחייב, אלא תלוי ברצון האדון היחיד.

ובדרך זה מובן, (שמ"ב כג א) "דברי דוד האחרונים נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על משיח אלקי יעקב" וכו'. כי העולמות מתגלים בסוד כלל ופרט, והם שני כתובים המכחישים זה את זה מקצה לקצה, כי בסוד הכלל, סוד אין סוף ברוך הוא, טרם הצמצום, יחודו יתברך מתעלה ומתפאר על כל הברואים, כצדיק כרשע,  אשר הנוקבא, בסוד הנוקבא שבה דוקא מתעלת ומתנשאת לכל לראש, והנקב להר גדול, בסוד, (ישעיה ב ב) "נכון יהיה הר בית הוי' בראש ההרים". (תהלים לז י) "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו". כי רשע מכתיר את הצדיק בסוד הכתוב, (תהלים מח ה) "נועדו עברו יחדו" וכו'. (מלאכי ג יד) "שוא עבד אלקים" וכו'. (שם טז) "אז נדברו יראי הוי' וכו'. ויקשב הוי' וישמע וכתב ספר זכרון לפניו".

 וזה סוד, (אבות פ"ג ב, זהר משפטים קיג:, תצוה קפג.) "חרות על הלחת, אל תקרי חרות אלא חירות", אשר לפי  עומק החריתה והחריטה, מתגלה רחמים, כי לפי משפט הבריה השפלה, אין בכחה כלל לקבל באפס מה מהמאציל, ואפילו כשיתן עליה מהודה, לא תפנה כלל לזה, ולא תכירו כלל, ויהיה נאבד ממנה, כי העור לא יבחין במראה הלבן, ומרוב עמקות הבורא, לא השליך את הבריה לאבדון ממנו יתברך, אלא אדרבה באבדון ותהום הזה מוכרח לשוב אליו ברוב פאר והדר,  ומוריד שאול ויעל, כי מחמת תוקף הצמאון יהיה כבור סיד שאינו מאבד אפילו אם לא הכניס לתוכה אלא טפה אחת, ותבוא בפיה כמים קרים על נפש עיפה, ויותר מטפה אחת קטנה לא תוכל שאת לפי עכירותה, וזה תמיהא דמדכרי אינשי, א' שלפי זכירת הבריה עליונה … … .

חזרה לראש הדף
Site location tree