אצילות נשמה
כל אדם לא נברא, אלא להשגת נשמה שלימה ומאירה מהבורא יתברך, ראויה לדביקות תמידי ונצחי.
טרם ישיג את נשמתו בפרוטרוט, ניתן לו ישר מהבורא יתברך, בחינת שורש נשמה, כולל כל הפרטיות עד גמירא.
בשורש אין הבחנה בשום פרט, אלא שאחר כך נתנו לו הבחנה בפרטים, אור אחר אור, עד שמשיגה לפרטיה.
יש אור ישר ויש אור חוזר, באור ישר באים מלעילא האורות, ומובן שבכל פרט ופרט ניתוסף האור.
אבל באור חוזר מתתא לעילא, אדרבה, התקשה בריבויי כל פרט ופרט, מחמת שכל אור החוזר צריך להתקבץ מכל החלקים שכבר השיג, ובהחסר לו חלק אחד, בשכחה, או אפילו במיעוט השגה, יגרום לו פגם בכל אור חוזר שלו.