אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / ספרים שיצאו לאור / פרי חכם / שיחות / שמירת התורה תלויה בארץ

שמירת התורה תלויה בארץ

חטא הראשון שאנו מוצאים בדבר הארץ הזאת, הוא חטא המרגלים, שמיד נאמר עונשם, שלא לבא שם. וראינו שהיו מתחסדים, שאין דבר עומד מפני התשובה, ואמרו, (דבריםא מא) "נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו הוי'". והיה סופם, וכו' וכו'.

הרבה פעמים העיד משה רבנו בתורה, ששמירת התורה תלוי בארץ, הן בפרטות כמו הגשם והבריאות וכו', כמ"ש (דברים ל יט) "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ" וכו'. וכה"א (שם כ"ט: כא,כג,כד)  "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלאיה אשר חלה ה' בה וכו', ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה. ואמרו על אשר עזבו את ברית הוי'" וכו'. וע"ז נאמר, (שם ל: א,ב,ג,י) "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וכו', ושבת עד ה' אלוקיך וכו', ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך וכו', כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה, כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך", ע"כ.

וכה"א (שם יז, יח, יט) "ואם יפנה לבבך ולא תשמע וכו', הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון, לא תאריכן ימים על האדמה וכו', העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ" וכו'.

וכה"א (שם לב: מו מז) "ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום, אשר תצום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם, ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה".

וכה"א (שם לא כו) "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה' אלוקיכם, והיה שם בך לעד".

וכה"א (שם יט, כ, כא) "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו', למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. כי אביאנו אל האדמה וכו'. והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו, כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי".

וכה"א (ויקרא כו: לח, לט, מ, מא, מב) "ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם. והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם, ואף בעונת אבתם אתם ימקו. והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי, ואף אשר הלכו עמי בקרי. אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם, או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם. וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר". וכה"א (שם יח כח) "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם".

מקראות אלו אינם צריכים לשום פירוש, כי "אין חכם כבעל הנסיון".  כי כבר כל העדות הנאמרה עוד טרם ירושת הארץ, נתקימה בנו בכל מילואו. ואפילו סוד הזה שהארץ מקיאה את המטמאים אותה, שאנשי בית שני לא הסתכלו בזה, בעדות הקאה האחת, כבר די לנו לעדות גמורה, בהקאה השניה, (דברים יט טו) "על פי שני עדים וכו' יקום דבר". ודי.

ואיך יעלה על לב אנשי אמנה לבנות ארצנו בידי הרשעה, והאיך נתחבר לשרת את ... ואיש חטא, במקום עזרה ונחמיה, כסברת הצפוני, ומקרא כתוב (משלי כט יב) "מֹשל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים", כמו שנראה בעליל, שיותר משבונים בגשמיות, מחריבים ברוחניות.

כשאנו מתפארים במלות, (רמב"ם סדר תפלות פ"ד ה"א)  "אתה בחרתנו מכל העמים", אין כוונתנו, על גופנו כמו שהוא, שזה שקר מפורסם, כי אנו וזקנינו, ראו תמיד שטות הגוף אצל האומות, יותר מאצלנו, בכל שיעורי מושגי הגוף, וחס להו לחז"ל לקבוע לנו שקר מפורסם כזה בנוסח שפיכת הלב לפני הבורא ית' שחותמו אמת.

 

קב"ה וישראל חד הוא

"אל מעיד עלי שמים וארץ, בין ישראל בין עכו"ם, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה וכו' רוח הקודש שורה עליו" (תדא"ר פ"י). "אשרי אדם ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשוי וישב ויהגה בדברי תורה בכל יום תמיד מיד רוח הקודש שורה עליו" וכו' (שם פ"ב),.ע"ש.

נראה הפירוש, כי לכן נתנה התורה על הר שפל וגרוע מכל ההרים, ומן המקום הזה תצא כל התורה וכל החכמה. ואף על גב שמשה רעיא מהימנא, השפיע התורה לכל העולם ומלואו, ואתפשטותא דיליה בכל דרא ודרא, מכל מקום איקבר בצילמא דלאו הגון ליה כידוע, ללמדך דאורייתא בידא דקודשא ב"ה עצמו וחד הוא ממש.

לכן, כל מי שמקבל עליו עול תורה ועול מצוות, אי אפשר כלל בשום פנים שבעולם שלא יחזור למוטב, ואין פחד כלל משפלותו, יהיה איזה שפלות שיהיה, כי בפעולות בני אדם נותני אותם הגבולים, חכם או שוטה או פסולי קרוב, אבל בפעולות הבורא ית', אין שום גבול, כי לא עשה הגבולים הללו כלפי עצמו כביכול, וזה פשוט.

וזה סהדת אליהו דכיון שפעולה זו אין הקב"ה מוסרה  ביד בשר ודם, ככל מיני פעולות שבעולם, על כן כל החש לה מאיזה צמצום שבטבע, על כרחך הוא מטיל פגם בקדשי השם ח"ו, וטב ליה דלא יתברי, ומכל מקום במילי דעלמא, (דברים טז כ) "צדק צדק תרדף" כתיב. וזכור, שאי אינה לידו לא קא עסקינן השתא, אלא דלא בעי למרדף אבתריה טרם תרדוף, וזה ברור למעשה.

חזרה לראש הדף
Site location tree