גמר התיקון
"שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות" (ישעיה נו א). פירוש, ידוע (ע"ז ג.) "מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת". מכל מקום, ידוע, (עי' עירובין מג:) (שאין משיח בא בערבי שבתות) שאין אליהו בא בערבי שבתות, וזה פשוט. ברם בקושטא מלין אלין יהון לרקיעא, כי אין, חק נתן ולא יעבור, בכל דא תמן מאן שריא, הלא ההוא שמשא, כי פשוט ראו אותי יוצא מבית התחתון לבית העליון. ובזה תבין, שאין השלימות יוצאת ומתגלה רק מעליונים, אלא רק כמו שסידר המאציל אותם, דהיינו, זה סמוך לזה בקשר אמיץ ויחוד גדול.
הגם שבסוד הממשלה לא יקום ולא יתפשט שום מאור, בסוד הארתו בפני עצמו, אבל מבין שניהם יוצאת הממשלה זכה וברה לנצחים, וזה מבואר בפסוק, (בראשית א יז) "ויתן אתם אלקים ברקיע השמים" וכו'. "את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה". שזה היה נתינת מקום לפגם, כי לא התגלה מתחילה, בסוד הממשלה, אלא כמו מתנה לצמיתות, ובגלל זה נראתה התמיהא, מה יהיה באם לא ישמרו בניו מסורת האהבה, כי מה יעשה להם, וכבר כל השלימות מסורה להם עולמית, והיה התירוץ בסוד, (תהלים פט לג) "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" וכו'. אבל באמת אינו מספיק, כי מה עניין גשמי לבדו, למוסר זולת הרוחני, שזה לא יתכן כלל, וזה שנגלה למדי, בסוד 'המאור הקטן', שזה גילה כל המתנה, אשר רק, (ויקרא כה טו) "במספר שני תבואת ימכר לך". (שם כג) "והארץ לא תמכר לצמתת".
וממשלה לעשות היא בסוד יום ולילה, וידוע ששום קנין לא יבוטל, וכיון שהאור הנפלא קנה שם בבחינת ממשלה, זה השם יקום לנצחיות, ואפילו יחדש עולמו כלפני הצמצום, מכל מקום, לא יקרא יציאה מרשות לרשות, אלא ממשלה, וכיון שכן, אין הנוקבא מכסית כלל על הדכר, ואדרבה מגלה ממשלתו, שזה האמת הנצחי, שאין אחריו שום פגם, והרי מבוארים העינים לעיור וברכה לאובדים.
וזה עניין, (ישעיה נו א) "שמרו משפט ועשו צדקה". שזה סוד שני המאורות, בסדר שסידר אותם המאציל, גלוי לעין כל, ונמצא, "קרובה ישועתי לבוא". פירוש, שבסוד הצדקה שחשב לא (זקוק) לנפלא כלל, אלא תכלית הברכה, כי לא יצויר בדרך הממשלה שום פגם, וזה סוד, "וצדקתי להגלות". דהיינו, בבת אחת, כי לא יוכלו עוד לבא, בזה אחר זה, כי הכל יודעים, (כתובות יז.) "כלה כמות שהיא". והממשלה גלויה לכל נברא, וכל הנפלאות שיראה הנברא, ידע בעליל שעדיין בסוד ממשלתו נמצא, וכל טוב בידו ורשותו ממש, ואפילו יעמיד את השמש באמצע היום ממש, לא יטעה בזה הנברא, לסור מדברי תורה, כי כל זה התברר פעם אחת, ומה שהתברר, הוא לנצח נצחים, כמובן לכל בר דעת, כי השקרן אפילו שיאמר אמת אין שומעים לו, כי זה טבע הבריאה, נמצא שמתוך כללות כל הבריאה ופרטיה התגלה כח הממשלה, שלא יסור אפילו רגע כמימרא מנצחיות, ודו"ק והבן. כי זה תכלית כוונת הבריאה, להודיע ממשלתו לעד ולנצח נצחים, והבן.
כי זה כלל גדול, שמהפעולה ניכרת צורת הפועל, וכיון שכל המשועבד לדרכי השכל, לא ייחס כל פעולה בלי תכלית אל פועל חכם, אלא לפועל שוטה, ממילא טיב הפעולה עצמה צריכה גם כן להיות בלי חכמה, כי פועל שוטה לא בדעת יעשה, ולהפך בעל שכל יראה איזה פעולה, ומשיג בה חכמה נפלאה, ממילא יבין שנמצא בה איזה תכלית, כי מהפעולה ניכרת שפועלה חכם, וכיון שחכם הוא, על כן לא פעל פעולה בלי תכלית, כי זה תלוי בזה.
לכן כל המסתכל על תכונת הטבע, ורואה עמקות נפלאה המונח בה, לא יסתפק בעמקות שכל הפועל אותה, אם כן אפילו בהשקפה ראשונה נראית כבעלת תכלית.
אבל נמצא בה גלגלים רבים, ששום בר דעת לא יכול למצוא להם איזה צורך, ונראים כמקרים מאליהם שנפלו למכונה הזאת בלי שום משים, ולא עוד, אלא שנמצאים גלגלים, שנראה מתוכם הרבה שטות, אשר מוכח מתוכם, שהם בלי פועל כלל, מחמת שלא יצוייר כלל שיטה כזו שיוכלו להמציא שטויות כאלו.
וזו הרשת שיפלו בה השופטים כולם, מחמת שרואים ופוסקים, שחלק מסדרי המכונה נחשבים מראש ומושגחים מפועלם, וחלק מהם נפלו כאן שלא בכוונה. וכיון שאין בכוחם להסתכל על כל המעשה, יצא להם בלבול תמיד ודברי שטות, ופוסחים על שני הסעיפים, פעמים ישתוה להם שכל הגלגלים אינם בדעת וחשבון, ופעמים ישתוה להם בהכרה פשוטה, שמקצתם נפעלים בהשגחה ובדעת, ומגששים כעורים קיר. וחוץ מאלו שמקריותם שטוחה על פניהם, הטביע הבורא בדרכי השכל, שאפילו הגלגלים והמעשים היוצאים מהכלל וניכר על פניהם ההשגחה בטוב, מכל מקום, כיון שהאדם מורגל בהם מקבלים גם כן צורת מקרה.
אבל האמת היא, אשר כל הגלגלים והמעשים שבמכונה הנפלאה הזאת, כולם בדעת ובחשבון, איש מהם לא נעדר, ולא נעשה במכונה שום דבר ללא כוונה, (ז"ח בראשית הסולם אות קצו) "ואין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה". וכל בריה דקה מן הדקה, וכל מעשה קל מן הקל, הוא גלגל ואופן מחובר אל כל אופני המכונה הגדולה, אשר בלעדה לא היתה המכונה פועלת, כל שהוטל עליה לפעול.
ומה שהקשו המתפלספים, כי איך אפשר אשר בעמוד הגמל וישתין על חור מלא נמלים ויטביעם במי רגליו, יהיה דבר זה מושגח מהבורא, שהנהיג את הגמל אל הנמלים להרגם בשטף מים.
באמת לא הבינו חוקרים אלו כלל מעוצם יחודו, אשר על כן, חרפה להם לומר, שהבורא ית' ברוב תפארתו, ישגיח על פעולת שתן הגמל, ובריות פחותות כנמלה.
אולם משיגי היחוד לא יבינו כלל חילוק בין בריה קטנה לגדולה, או מעשה מבוזה כטנופת והשתנה, לבין מעשה חשוב כבנין בתים וחיבור ספרי השכלה, כי בערוך את הדברים האלו כלפי פועלם הכל שוה לפניו, הטנופת לא יטנפוהו, גם לא יסריחו את מעונו, והשכלה לא תגדלהו, כי הכל מעשה ידיו, וכל פועל שוים אצלו כל מעשיו, הקטנים עם הגדולים כמורגש.
ואני אומר שאין בושה כלל להבורא ית', להנהיג את האדם לבית הכסא לעשות צרכיו, וגם להמצא בעת המעשה בסמוך לו, כי אצלו אין במעשה הזה שום שפלות או סרחון, כי מעשה ידיו ותחבולותיו המה, כי הוא פשוט ומופשט, מכל החומר הן ...