בנין האדם ויצירתו
צא ולמד בחינת חומרו היה מכח הגדול ומגושם שבחומריים, דהיינו, בחינת עפר, שאינו יאות אפילו לזריעה, דהוא מיסוד הדומם, שלא יצלח לכלום, אבל בכח אלקי שנגע בו, נעשה בחינת קמח, (לשון מחק) ולכן נגיעה זו מיד הטביעה כחות ההפכים , שהם האש היסודי ומי תהום, ולכן אין לתמוה על השלום שביניהם, כי אז הכל שוים לפניו, מפני כח האדמה, לשון אדמה, (ריש ע"ז) "מאן דתני אידיהן לא משתבש, ומאן דתני עידיהן לא משתבש", אבל לולא שהתגלה אז השאור שבעיסה זו בחינת, "כתם אופיר", לא היה מחמיץ לעולם כידוע,
אבל אין לתמוה על המלח שבעיסה, שהוא הפך משאור שבעיסה, כי הכל שוים לפניו, וכל הכחות היו משתלשלים זה מזה, וצריכים בשעתם לכולם, כמו אדם הצריך לכל אבריו, ואפילו אותם המוציאים אשפה, ולכן בא הציווי, (ויקרא ב יא) "כל שאר וכו' לא תקטירו ממנו אשה להוי' ", כי כבר הוסרה הזוהמא בבית הבחירה.