עניין הסתלקות הקדושים
ליק"ו, עניין עקידת יצחק ומיתת שרה, היה תלוי זה בזה, כאמרם ז"ל. הטעם הוא, כי הקב"ה קבל גמר דעתו לשוחטו, כאילו נשחט, מיד האמינה שרה אמו. והבן.
עניין הסתלקות הקדושים הם עליה במדרגה כידוע, וזהו, (בראשית כג ב) "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון", דהיינו, שנשלמו שנותיה, דהיינו, ספירות. כי ספירה בגימטריה שנה, בסוד הק', בסוד הכ' ובסוד הז'. בקרית ארבע, שם בן ד' וכו'.
והאומות שבזמן ההוא היה שם להם בני חת, כי יחתו יושבי הארץ לפניהם. ועוד טעם, כי אברהם ושרה היה יהיה, והצטרפו שם לסוד התחיה, כי חת עם י"ה מלת תחיה היא והבן. כי נרמז כאן באמת תחית המתים ברחמים רבים.
זה שמפרש, "ויקם אברהם מעל פני מתו". כי קימה היתה לו, ונעשה לו פה ולשון לדבר אל בני חת, כי נשמעים לו. "גר ותושב אנכי עמכם", פירוש, ע"כ שני פעמים לפניכם בכתוב, (שמות כג ט) א. "ואתם ידעתם את נפש הגר". ב. "כי גרים הייתם בארץ מצרים".
אבל עתה הגיעה השעה לאמור לכם, "תנו לי אחזת קבר", דהיינו, אל המנוחה והנחלה, כוונתו על מערת המכפלה, בסוד, (מ"א ז לו) "כמער איש", וכו'. ואיהי מערה, והיא בבחינת מכפלה, ב' ההין. כי (ברכות כה:, מעילה יד:) "לא נתנה תורה למלאכי השרת". כדכתיב, (בראשית כו יח) "ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה" וכו'. כי, (עי' שי"ר פ"ג) "לא זז מלחבב הבת, עד שקראה אמי". כמ"ש, (ישעיה נא ד) "ולאומי אלי האזינו". וז"ע, (בראשית כה כג) "ולאם מלאם יאמץ" וכו'.
כי מעיקרא היו האבנים מתקוטטים אלו עם אלו, (רש"י בראשית כח יא) "זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת" וכו', "וישם אתה מצבה". וז"ע, (דברים לג טז) "תבואתה לראש יוסף". וז"ע, (משלי ג יד) "כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה", דהיינו, בחריצים [ואולי ז"ס, (ש"א יז יח) עשרת החריצים שהביא דוד וצ"ע] תבואתה וכו' כנ"ל.
באמת לא ידעו עם הארץ, היכן יבחר אחוזתו. ובשדה עפרון, זה לא עלה על דעתם כלל, כי עפרון חסר כתיב, מפני שהיה השפל והפחות מעם הארץ, ושדהו זבורית היתה מכל השדות. ומן המערה אשר בו לא היה להם שום ידיעה, כי לא הבינו בשום אופן שבעולם, שמלך עליון נורא ואיום כ"כ, שיהיה מקום זה אחוזת קבר, (ובפרט לאבות הקדושים) וברוב המחיתה שנפל עליהם באותו העת, אמרו כולם כאחד, "איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך". ואז נתרצה להם אברהם בעצמו, ונתגלה להם ממש, דהיינו, לעם הארץ, לכולם, כי נכנעו לו בכל כחם.
ז"ש, "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ, לבני חת". ויחד עם גלוי זה גילה להם הסוד, "אם יש את נפשכם וכו' שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר". ולולא שהיה אומר להם בפירוש שמו, וגם בקש מהם בהחלט, לא היה עולה על דעתם, אפשרות לדבר עם אותו הבזוי והשפל, שהיה ביניהם עד אותו העת.
אבל מפני כבודו של אברהם מינוהו שוטר עליהם. וז"ס האמיתי, שעפרן חסר כתיב, והבן מאד. וכיון שעפרון ישב חסר כתיב, אז זכה דוקא לדבר עם אברהם בקול גדול, כמ"ש "ויען עפרון החתי את אברהם". כמ"ש (שמות יט יט) "והאלקים יעננו בקול". והבן מאד, דהיינו, את אברהם. וזה, "באזני בני חת", דהיינו, בסוד האודנין, אשר עפרן כרה להם. "לכל באי שער עירו", פירוש, בסוד (בראשית כב יז) "וירש זרעך את שער איביו". ומה דבר לו, אמר לאברהם, כי האור קלט גם אותו. ואמר, כבר נתתי לך כל אשר לי, גם השדה וגם המערה אשר בו. כי היה בוש מאד, בא לבא בדברים עמו אודות השדה והמערה, ובאמת כבר נתן לו, ולא הבינו עדיין הפירוש של אחזת קבר לאמיתו.
וז"ס, כיון דמטא בר נש לגאל ישראל, קב"ה נטיל במטלנוי ופשיט יד ימיניה לקבלה ברחימו סגי. (זהר ויקהל הסולם אות קי: "כיון דמטו לגאל ישראל כדין מלכא קדישא עלאה נטיל בדרגוי ונפיק לקבלא לה") בסוד (תהלים נא יז) "הוי' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", דהיינו, (שם כב ד) "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל". וז"ס, "לנורא תהלות", כי היראה גדולה בשעת מעשה, כי כביכול, "וישתחו אברהם לפני עם הארץ".
ואל תדמה בנפשך, שעם הארץ בטלו ממציאותם מחמת השתחויה זו, לא כן היה, כי עפרון ביניהם עומד ומדבר עם אברהם, כאשר ידבר איש אל רעהו, ואברהם עומד ומפייס אותו, ברחימו סגי.
"אך אם אתה לו שמעני", פירוש, שעפרון הכיר באברהם בדברו עמו, שעומד ומצפה בתשוקה רבה שישמע לו, כי כן אמר לו בפירוש, "לו שמעני". דהיינו, הלואי שתשמע לי, והולך ומפייס, "נתתי כסף השדה". פירש"י, "כבר מוכן אצלי הכסף והלואי נתתיו לך כבר". ואז הבין עפרון החפץ האמיתי, והתחיל להסתכל בדברים שבינו ובינה. וזה שאמר לו, "ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה היא ואת מתך קבר". דהיינו, לכבוד אברהם דורש זאת, וזה שאמר בפתח דבריו, "אדני שמעני". כי השם אדנ"י פתח פיו ושפתיו, "לאמר לו". דהיינו, בשבילו.
וזה, "וישמע אברהם אל עפרון", דהיינו, מלא בוא"ו, אבל, "וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר". עפרן חסר כתיב בלא וא"ו. והטעם, לפי שאמר הרבה, ואפילו מעט לא עשה. וז"ס, (בראשית א ג) "ויאמר אלקים יהי אור". בימינא. "ויהי אור". קבלו בשמאלא. עיין בזהר עד וירא וכו', בסוד, "לאברהם למקנה". וסוד ארבע מאות שקל כסף עיין באב"מ.