נמרוד החל ועשו כלה | תולדות | על התורה | פרי חכם | ספרים שיצאו לאור | הרב יהודה אשלג, בעל הסולם | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / ספרים שיצאו לאור / פרי חכם / על התורה / תולדות / נמרוד החל ועשו כלה

נמרוד החל ועשו כלה

ויש לדעת כי, (עי' בראשית י, ח - ט) נמרוד החל להיות  גבור ציד לפני הוי'. דהיינו,  'אור כשדים', 'כבשן האש', או 'כבשונו של עולם'. ועל כן הפיל את אברהם אבינו לאור כשדים, והשי"ת הוציאו משם במעשה שהיה במקוה"נ בשעה דל"ה ול"שעוד, דע"כ כתוב, "... ... גבור ציד לפני הוי' ". וע"ד שאמרו חז"ל, (ב"ר פט"ו, עי' זהר בראשית הסולם אות תלא) "כקרני חגבים  היו ועקרן הקדוש ברוך הוא ושתלן" וכו'. דהיינו, בבטן רבקה אשת יצחק. (בראשית כה כה) "ויצא הראשון וכו' כלו כאדרת שער". דהיינו, שאותו הרשעות שנמרוד החל, נגמר כל צרכו בעשו.

וזה אמרו "כלו כאדרת שער". שנתאדר בשערותיו סביב סביב, (בסוד פסול תכלת דתכלי ושצי ושצי לכולא) "ויקראו שמו עשו". מלשון עשיה וסוף דבר.

"ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו". כלומר, שעשו הרשע גרם את לידתו ויציאתו לאויר העולם. (בסוד היוד דאשפיל עשו לעקבוי נטליה יעקב לרישיה) "ויקרא שמו יעקב". באופן שנמרוד ואברהם היו דוגמת עשו ויעקב, אלא נמרוד ואברהם היה רק בבחינת התחלה, וע"כ ברח הימנו. מה שאין כן עשו ויעקב היה בבחינת גמר הדבר, אכן נקשרו זה בזה.

וז"ס, "בשעה שהיתה עוברת על בתי עכו"ם עשו מפרכס לצאת" (ב"ר פס"ג ו) ולכפור בהשי"ת ובאחדותו, ע"כ כשהגיעה ועברה על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, ולגלות אורותיו של הקב"ה. וז"ס, "ויתרצצו הבנים בקרבה". כלומר, מה שתיקן יעקב קלקל עשו, ומה שקלקל עשו תיקן יעקב, והיה חוזר חלילה לבלי קץ

ולפיכך אמרה, "אם כן למה זה אנכי". כלומר, אנכי של יעקב, מאי אהניא לי, הרי עשו מקלקל אותו, עד שאמר לה השי"ת, "שני גוים בבטנך". כלומר, כסבורה את שעשו אין לו זכות קיום כלל, ורק יעקב בלבדו שאת אוהבת אותו, וע"כ את רואה קלקולו של עשו מתגלגל והולך לבלי תיקון, ואת מפחדת.

אבל גם לעשו זכות, קיום משום, "ורב יעבד צעיר". דהיינו כנ"ל, שעשו גורם ללידת יעקב, כי לולא אחז בעקבו לא היה יעקב יכול לצאת ולהגלות בעולם.

ולפיכך בהכרח, "ולאם מלאם יאמץ". שזה נבנה מחורבותיו של זה, וחוזר חלילה, עד שמספיק לגלות כל שלימותו של יעקב.

וז"ס, "אומות העולם" (פסק"ר פט"ו, ילק"ש שמות פי"ב קצ), היינו עשו, "מונין לחמה". היולי דעבידתא. "וישראל", היינו יעקב, "מונין ללבנה". דהיינו, הצורה היוצאת ומאירה מפגישת החמה בה. כמ"ש, "קרא לשמש ויזרח אור". כי קרא בחיל חרושת הגוים, והזריח אור החמה המקורי, שה"ס, אח' דרדל"א הקודם לפנים, ואחר כך שראה זאת, "התקין צורת הלבנה", דהיינו, צורה  חשוכה מלכות דבינה, שיתכן לומר, בחמה קמתי בלבנה, ואאב"ח בלבנה, הרי אור החמה אור לי, בס"ה (בראשית א ה) "ויקרא אלקים לאור יום". כי המאור הגדול משמש שם.

חזרה לראש הדף
Site location tree