אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / ספרים שיצאו לאור / פרי חכם / על התורה / משפטים / לחפשי חנם

לחפשי חנם

"ובשבעת יצא לחפשי חנם" (שמות כא א). וקשה הרי זה מיותר, (מהיכי תיתי שהעבד יתן לו כסף בשביל יציאתו) כי כיון שכתוב, "יצא לחפשי". ודאי חנם משמע.

התשובה היא, כי כל העובד הרי הוא עובד לתכלית מנוחתו, ובכל רגעי העבדות ימצא מנוחתו ותכליתו ברגע זה.

יש שבעת ימי בראשית, חמשה ימים לתיקון חמשת חושים, רשר"ט. יום השישי, לתיקון המחשבה, בסוד, עון ראשון. ויום השביעי, ה"ס, אור פניו יתברך.

וזה שכתוב, "שש שנים יעבד". תמורת החופש והתכלית, ובבחינה שביעי אסורה העבודה, אלא יזכה לחופשתו בחנם. כי בשביעית אין עבודה, אלא, "יצא לחפשי חנם".   

וזה סוד "אמרה שבת וכו' בן זוג". פירוש, העבודה והמנוחה ה"ס בן זוג, ובשבת אין עבודה, ואם כן, "לא נתת לי בן זוג, אמר לה כנסת ישראל יהיה בן זוגך". ה"ס , יום השישי המכין לשבת.

וזה סוד, "שש שנים יעבד". כי העבודה צריכה להיות בסוד שש שנים, שהם חמשה ימים שמחוץ לג"ע. הנמשכים, (איוב יד כ) "משנה פניו ותשלחהו", שבהם לא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר, כי הקלקול אינו שלו, וממילא השומר עצמו, בהרבה ואינו נכשל, גם אינו מעדיף בזה, בסוד הכתובים, (איוב לה ז, ו) "אם צדקת מה תתן לו". "אם חטאת מה תפעל בו". כי, (שמות טז יח) "ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר".

אבל ביום השישי, שאז תיקון העון הראשון דעץ הדעת, בעצמו הוא צריך להכין את עצמו לגן עדן, לטעום טעם עולם הבא, במאכלי שבת, אשר שם קלקל באמת בחטא עצה"ד, שה"ס, (סנהדרין לח:) "אדם הראשון מין היה". כי פגם במחשבה, שה"ס, הכפירה והמינות, שאינו מועיל תשובה, והשב מוכרח למות מתשובתו, ואז מיתה מכפרת.

וכיון שמתחיל בעבודה ההיא, בס"ה, (שמות טז ה) "והכינו את אשר יביאו". שה"ס, טהרת המחשבה, עון ראשון, ואז, "והיה משנה על אשר ילקטו יום יום". כי חטא הזה, מתלבש ומתערב בכל המעשים, הטובים והרעים של חמשת הימים, דהעולם הזה, ועוד מכבידים עליו את העבודה והשמירה, בסו"ה, (ירמיהו יז יח) "ומשנה שברון שברם". הן מצד המקום והסביבה הרעה שבא מחמשת ימים, ועוד הוספה גדולה מבחינת המחשבה שקלקל, ואז זוכה לשבת, שה"ס, (שמות כב ג) "חיים שנים ישלם".    

וזה סוד, "ובשבעת יצא לחפשי חנם". כלומר, חנם בלא מצות, שאינו בשביעית להוסיף עבודה, כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, ולא לעבוד.

"אם בגפו יבא" וכו'. דהיינו, בלא אשה, אלא שרבו נותן לו אשה כנענית. דהיינו, מחמשת ימים דבריאה, שה"ס קליפה, אז, "אם חטאת מה תפעל וכו' אם צדקת מה תתן". כי, "ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר". ועל כן ודאי, "בגפו יצא".

"האשה וילדיה תהיה לאדניה". דהיינו, כל הרווחים והברורים, הכל על שם בעל הבית, כי אם לא יכול  לקלקל אינו יכול להרויח כמובא לעיל.

"אם בעל אשה הוא". דהיינו, שעובד ביום השישי, בסוד, "והכינו". אינו יוצא בגפו, אלא, "ויצאה אשתו עמו". וכו'.

"ואם אמר יאמר העבד אהבתי" וכו'. כי רוצה לעבוד ולזכות לאשה ולבנים. "והגישו אל הדלת". כלומר שיגרשהו מגן עדן, כי דלת משמעו מאחורי הדלת, מבחוץ.

"ורצע אדניו את אזנו במרצע". כלומר, אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב. שה"ס, אדם הראשון שנצטוה על עץ הדעת, והלך לשמוע קלות ומינות מהסביבה, ואז, "ועבדו לעלם". לשער הנקרא עלמא דחירות.          

"שש שנים יעבד". כל העבדות של עברי עיקרו בחמשת החושים רשר"ט והרגש. דהיינו בהתקדש התעוררותיו בלתי להוי' לבדו, באופן שכל עצמותי תאמרנה וכו'. מתחילה הראיה, שלא יסתכל במקומות אסורים ואחר כך בשמיעה, שלא יקבל שום קלות ממעשיהם.

וכשהראיה והשמיעה מקודשים יזכה לריח. שה"ס, (ישעיה יא ג) "והריחו ביראת הוי' ". בסוד ריח ניחוח, ונייחא דרוחא, כי הראיה ה"ס  כח דוחה שבגופו עצמו. והשמיעה היא כח הדוחה מהסביבה. וכיון דאתכפיא היצר הרע בפנימיות וחיצוניות, זוכה לנייחא דרוחא, שמוצא נחת בעבודתו יתברך.

ואחר נייחא דרוחא ימשיך הטעמים. חוש הטעם. בסוד, (תהלים לד ט) "טעמו וראו כי טוב הוי' ". כי זוכה לטעמי תורה ומצוה.

 ואחר שנשלם בטעמים, זוכה לחוש  ההרגש. שה"ס, (שם לה י) "כל עצמתי תאמרנה הוי' מי כמוך". שהוא סוד להשראת השכינה בלביה, שנעשה מרכבה לשמו יתברך בגופו ועצמותיו.

וכיון שקידש כל קומתו  בחמשת החושים רשר"ט והרגש, אז מתחיל סוד, "לחם משנה". וסו"ה, (שמות לג טז) "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". שמתגלה עליו מקור נשמת ישראל. בסו"ה, (דברים ד ד) "ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם".

ואז זוכה לחוש שישי, שהוא למעלה מחמשת החושים. והוא החוש של אור הגנוז לצדיקים לעולם הבא, אשר בעבדות והכנה הזו מכפילים כל המדרגות, בסוד כפל ומשנה. בסו"ה, (שמות כב ג) "אם המצא תמצא בידו הגנבה וכו' חיים שנים ישלם". כי (עי' של"ה שבועות קמח)  אדם הראשון גנב היה, שגנב מעץ הדעת, ונמצא בידו, אז ויגרשהו מחוץ לגן עדן. דהיינו, לעולם הזה המלא קלקולים, שהוא מוכרח לעבוד בזיעת אפים.

לכאורה קשה, כיון שהקלקול היה בגן עדן, גם שם צריך להיות התיקון, כמ"ש חז"ל, (יומא פו:) "היכי דמי בעל תשובה וכו' באותו פרק באותו מקום". ולמה שינה פניו וישלחהו, שינוי השם, שינוי מקום, שינוי מעשה.                

התשובה לזה, (שמות טז יח) "וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר". כי כל התיקון שבחמשה ימים אין בהם הוספה ומגרעת, כי העבירות שבעולם הזה המה באונס, מתוך היצר הרע שבסביבה, סוד השמיעה של לשון הרע שנכנס באזנים. ונמצא הקלקול בבחינת ראיה לבד, דהיינו, קלקול אמיתי, אז אין המתקן את הקרע מרויח כלום, כי עדיין טוב לו שלא נקרע.

וזה סוד, (בראשית ג כב) "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים". כי אם לא גורש מגן עדן יהיה מתקן הקלקול, בסוד, "עץ החיים". והיה  חי לעולם. כלומר, שבחינת מיתה דעץ הדעת היה מתוקן וחי לעולם.

אבל אין כאן שום רווח ושכר, ומוטב לו שלא היה מקלקל, ולא טעם טעם  מיתה. והשי"ת היה רוצה שיהיה לו חיים כפולים, שה"ס שתי יובלות, חמשים חמשים, שה"ס, (שמות כב ג) "חיים  שנים ישלם".

ועל כן שינה פניו וישלחהו לעולם הזה, לתקן מה שלא קלקל, ובזה זוכה לחיים שנים, חיות שבעולם הבא שבגן עדן. והשני הוא חיים שבתשובה ומעשים טובים. כי, (אבות פ"ד כב) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי עולם הבא". וזה סוד וצדיקים, (ישעיהו סא ז) "בארצם יירשו משנה". כי זוכים לחיים שנים. ורשעים, (ירמיהו יז יח) "משנה שברון שברם". כי נאבדים משני עולמות, מעולמו של יובל  דעולם הבא, ומעולמו של יובל דעולם הזה.  

חוש השישי, וז"ס, חוש השישי, (שמות טז ה) "והיה משנה על אשר ילקטו יום יום". כי אז זוכה לשבת קודש, לשמא דקודשא בריך הוא.

חזרה לראש הדף
Site location tree