אותיות

ב) הכל נברא בתורה, והכל נשתכלל בתורה. וכמו שהתורה מתחילה בב', כן נברא העולם בב'. כי מטרם שברא הקב"ה את העולם, הנוקבא, באו כל האותיות לפניו, ונכנסו כל אחת ואחת למפרע, בסדר תשר"ק ולא בסדר אבג"ד.

ג) נכנסה הת' ואמרה לפניו, רצונך לברוא עמי את העולם. אמר לה הקב"ה, לא. כי בך עתידים הרבה צדיקים למות, שכתוב, והתוויתָ תָו על מצחות האנשים. וכתוב, וממקדָשִי תָחֵלוּ. אל תקרא, וממקדָשִי, אלא, וממקוּדשיי, שהם הצדיקים. ומשום זה העולם לא ייברא בך.

ד) באו ג' האותיות, שין, קוף, ריש, כל אחד ואחד בפני עצמו. אמר להן הקב"ה,

אינכן כדאיות שייברא בכן העולם. כי אתן האותיות, שנקרא בכם שקר, ושקר אינו שווה לקום לפניי.

ה) באו האותיות פ' וצ', וכן כולן, עד שהגיעו האותיות לאות כ'. כיוון שירדה הכ' מעל הכתר, נזדעזעו העליונים ותחתונים, עד שנתקיים הכל באות ב', שהיא סימן ברכה, ובו נשתכלל העולם ונברא.

ו) והרי הא' הוא ראש כל האותיות, הלוא היה צריך לברוא בה העולם? כך הוא, אלא משום שנקרא בה ארור, לא נברא בה העולם. משום זה, אף על פי שהא' היא אות מסוד עליון, בכדי שלא לתת כוח וחיזוק לסטרא אחרא, הנקראת ארור, לכן לא נברא בה העולם, ונשתכלל העולם בב' ובו נברא.

ד) מפני מה האות ב' פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד? בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עמו. ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, הרי היא סתומה מצד האחר, כמו הב', כמו שכתוב אם יום תעזבני, יומיים אעזבך. ולא ימצָא פתח עד שישוב ויתחבר בַּתורה פנים בפנים, ולא ימוש ממנה. ועל כן התורה פותחת, לקרוא לבני אדם ומכרזת וקוראת אותם, אליכם אישים אקרא.

ה) ב' היא צורת שני גגות, וקו אחד

המחברם. גג אחד למעלה לשמים, זעיר אנפין, גג אחד למטה לארץ, המלכות, והקב"ה, יסוד, אחוז בהם ומקבל אותם.

ו) ג' אורות עליונים קדושים, ג' קווים, האחוזים יחד, הם כלל התורה. והם פותחים פתחים לכל, פותחים פתחים ומשפיעים לאמונה, מלכות, והם בַּיִת לכל. ועל כן נקראים בית, כי אלו ג' קווים שבב', הרומזים על ג' קווים דזעיר אנפין, הם בַּיִת. ומשום זה התחלת התורה היא ב', כי היא התורה, והיא רפואת העולם.

עט) אלו ארבעה יסודות, שהם ד' בחינות, חכמה בינה תפארת מלכות, מתפשטים לכ"ב (22) אותיות, היוצאים מחמישה מוצאות הפה: אחה"ע מגרון, בומ"ף משפתיים, גיכ"ק מחֵיךְ, דטלנ"ת מלשון, זסשר"ץ משיניים.

כי אלו חמישה מוצאות הם כנגד כתר. חו"ב ותו"מ (חכמה ובינה, תפארת ומלכות) הם ארבע היסודות, מים אש רוח עפר. ארבע היסודות הם חמישה מוצאות הפה, שמתפשטים בהם כ"ב אותיות.

רסא) כל כ"ז אותיות שבאלף בית, הם זכר ונקבה, להתכלל זה בזה כאחד. שהאותיות השייכות לימין ושמאל הן זכרים, והשייכות לקו אמצעי הן נקבות. אותיות הזכרים משפיעות מים עליונים, ואותיות

הנקבות מעלות מַ"ן, ומתחבר הכל ונעשה אחד. וזהו ייחוד השלם. ועל כן מי שיודע את הייחודים ההם, ונזהר לכוון אותם, אשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא. כי הוא עיקר ייחוד השלם כראוי.