אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / פותחים את הזוהר / נספח 3. "זוהר לעם" מאמרים נבחרים / גלות וגאולה
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

גלות וגאולה

על משכבי בלילות

פרשת תזריע

א) על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות
מכונה לילות. ועל כן, ביקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה.

ב) ביקשתיו ולא מצאתיו. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות.

 

קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים. וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו, שכתוב, הַשָמע עָם קול אלקים.

ג) על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלמה, מקו האמצעי. שמזיווג המלך, זעיר אנפין, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם.

 

גלות השכינה

פרשת ויקרא

שמד) ביום שנחרב בית המקדש למטה, וישראל הלכו בגלות, ריחיים על צווארם וידיהם קשורות לאחור, וכנסת ישראל, השכינה, נגרשה מבית המלך ללכת בגלות אחריהם, הנה בשעה שירדה השכינה, אמרה, אלך תחילה ואבכה על דירתי, בית המקדש, על בניי, ישראל, ועל בעלי, זעיר אנפין, שנתרחק ממנה. כשירדה, ראתה מקומה חרוב, וכמה דם חסידים נשפך בתוכו, והיכל הקודש והבית נשרף באש.

שמה) אז הרימה קולה בבכי, ונתרגשו העליונים והתחתונים, והגיע הקול למעלה, עד המקום שהמלך, זעיר אנפין, שורה בו. ורצה המלך להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. עד שירדו כמה גדודים וכמה מחנות מלאכים לנַחמה, ולא קיבלה תנחומים מהם. כמו שכתוב, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה, כי לא קיבלה מהם תנחומים. כי איננו, הוא משום שהמלך הקדוש עלה למעלה ולא נמצא בתוכה.

שמו) רחל מבכה על בניה. היה צריך לומר, שהשכינה מבכה על בניה. רחל היא

 

כנסת ישראל, השכינה, אשת יעקב, אשת זעיר אנפין, שכתוב, ויאהב יעקב את רחל. וכתוב, ורחל עקרה. וכתוב, מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. שכל אלו הכתובים סובבים על השכינה.

שמז) פירוש אחר: כי איננו, פירושו אין, אין גדול בבית הזה ממני. איננו, כי הקב"ה נסתלק למעלה ונתרחק מן הכל. איננו, שאין עמה בזיווג. איננו, ששמו, השכינה, אינו שמו הגדול, אלא בגלות.

שמח) מאיזה מקום התחילה השכינה להִגלות? מבית המקדש, ששם הייתה שורה. ואחר כך הייתה מסבבת כל ארץ ישראל. ואחר כך, כשיצאה מן הארץ, עמדה תוך המדבר, וישבה שם ג' ימים. והובילה ההמון, והמחנות, והתושבים מבית המלך, מירושלים, וקראה עליה, איכה ישבה בדד.

שמט) לא נגלו ישראל מארץ ולא נחרב בית המקדש, עד שישראל כולם נמצאו חייבים לפני המלך, ועד שמנהיגי העולם נמצאו חייבים תחילה. כמו שכתוב, עַמִּי מאשרֶיךָ מתעים ודרך אורחותיךָ בִּלֵעוּ. וכיוון שראשי העם הלכו ברשע, כל העם נמשך אחריהם.

 

ארבע גלויות

פרשת כי תצא

סג) ד' גלויות היו. ג' כנגד ג' קליפות של האגוז. הא', תוהו, קו ירוק, קליפה ירוקה של האגוז. הב', בוהו, אבנים מפולמים, סלעים חזקים, שבעלי המשנה פסקו מהם כמה פסקים, ואוחזים בהם, להוציא מים של תורה. ומשום זה נקראים אבנים מפולמות, משום שמהן יוצאים מים. קליפה הג' היא קליפה דקה של האגוז, גלות ג' הקטנה. וזהו וחושך. גלות הד' היא תהום רבה, חלל של האגוז, וחושך על פני תהום.

סד) קליפה ד', תהום, נקראת בור שנפל שמה שור. כמו שכתוב ביוסף, בכור שורו הדר לו. כמו שכתוב, וישליכו אותו הבורה, נוקבא רעה של הקליפה. הבור ריק הוא זכר של

 

הקליפה. ריק בלי תורה, הנקראת מים. אבל נחשים ועקרבים יש בו. וזהו גלות רביעית, שהיא ריק בלי תורה, דור של רשעים מלא נחשים ועקרבים, שהם רמאים כנחשים ועקרבים, משום שעקרו דברי חכמים ודנים דין שקר. ועליהם נאמר, היו צָרֶיהָ לראש.

סה) וַיִפֶן כה וכה וַיַרְא כי אין איש מישראל, באלו הרשעים שבאותו דור, אלא שהם ערב רב. וזה יהיה בסוף הגלות. ומשום זה הקץ של הגאולה נוקב עד תהום רבה, שהוא גלות רביעית. ומשה, אתה ירדת שמה, תהום הוא המָוֶת בהיפוך האותיות, ואין מָוֶת אלא עניות, עניות מדעת. והרי נִבְרר זה למעלה לפני התנאים והאמוראים, שכולם ירדו בשבילה בתהום, בגלות הד', לעזור לך.

 

ברח דודי ודמה לך צבי

פרשת שמות

רלה) ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האיילים. כל ההשתוקקות שהשתוקקו ישראל אל הקב"ה, הוא תאוותם של ישראל, שיהיה הקב"ה לא הולך ולא מתרחק, אלא בורח כצבי או כעופר האיילים.

רלו) אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או עופר האיילים, שבזמן שהוא בורח, הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו. ולעולם תמיד, הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמרו ישראל, ריבונו של עולם, אם אנו

 

גורמים שתסתלק מבינינו, יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים. שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שעזב אותו, למקום שהיה בו מקודם ועזבו וברח משם.

זהו שכתוב, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם. דבר אחר. הצבי ישן בעין אחת, והאחרת הוא נעור. כך אמרו ישראל אל הקב"ה, עשה כמו הצבי, כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

 

ונתתי משכני בתוככם

פרשת בחוקותי

ל) ונתתי משכני בתוככם. משכני, השכינה. משכני, המַשכון שלי, השכינה, נתמשכנה בעוונותיהם של ישראל, כי הולכת עמהם בגלות. משל לאדם שהיה אוהב את חברו. אמר לו, ודאי באהבה עליונה שיש לי אליך אני רוצה לדור עמך. אמר חברו, איך אדע שתדור אצלי. הלך ולקח כל חמדת ביתו והביא אצלו, אמר, הרי מַשכוני אצלך, שלא אפרד ממך לעולם.

לא) כך הקב"ה רצה לדור בישראל. לקח החֶמדה שלו, השכינה, והורידה לישראל. אמר להם, ישראל, והרי המשכון שלי אצלכם, כדי שלא אפרד מכם לעולם. ואף על פי שהקב"ה התרחק ממנו, המשכון עזב בידינו, כי השכינה עמנו בגלות, ואנו שומרים את החמדה שלו, וכשהוא יבקש את המשכון שלו, יבוא לדור אצלנו. משום זה כתוב, ונתתי משכני בתוככם. משכון אתן

 

בידכם, כדי שאדור עמכם. ואף על פי שישראל עתה בגלות, המשכון של הקב"ה אצלם, ולא עזבו אותו לעולם.

לב) ולא תִגְעַל נפשי אתכם. בדומה לאדם האוהב את חברו, ורוצה לדור עמו. מה עשה, נטל מיטתו והביאה לביתו. אמר, הרי מיטתי בביתך, כדי שלא אתרחק ממך, ממיטתך, ומכליך. כך אמר הקב"ה, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, הרי מיטתי, השכינה, בביתכם. וכיוון שמיטתי עמכם, תדעו שלא אפרד מכם. ומשום זה, ולא תגעל נפשי אתכם, שלא אתרחק מכם.

לג) והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים. כיוון שהמשכון שלי אצלכם, תדעו בוודאי שאני הולך עמכם, כמו שכתוב, כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מַחֲנֶךָ להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך קדוש.

 

משך הגלות

פרשת כי תשא

כא) אנו רואים וכן רואים גיבורי העולם, כלומר האומות, שהגלות נמשך ועוד בן דוד לא בא. כך הוא, אבל מה עושה שישראל יסבלו גלות הזה, הוא כל אלו הבטחות שהבטיח אותם הקב"ה. שנכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ורואים כל אלו הנחמות שבספרים הקדושים, ושמחים בלבם לסבול כל מה שבא עליהם. ולולא זה לא היו יכולים לסבול.

כב) הכל תלוי בתשובה. ואינם שיכולים עתה להתעורר בתשובה כולם יחד, משום שכתוב, והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה. וכתוב, וַהֲשֵׁבׂתָ אל לבבך בכל הגוים אשר הִדִּיחֲךָ. וכתוב, ושבת עד ה' אלקיך. ואז, אם יהיה נידחך בקצה השמים, משם יקבצך. וטרם שכל אלו הדברים מתקיימים, אינם יכולים להתעורר מהם בתשובה.

כג) כמה סתמת כל דרכים ושבילים מכל

 

בני הגלות, ולא הנחת להם פתחון פה. כי לא יתאמצו בתשובה בכל דור ודור, ולא יסבלו הגלות, ולא יבקשו שכר, ויצאו מדיני התורה, ויתערבו בשאר העמים.

כד) כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה. כמו הרה, כי דרכה של מעוברת, שיעברו עליה תשעה חודשים שלמים. ויש בעולם כמה וכמה, שלא עבר עליה, אלא יום אחד או שניים מחודש התשיעי. וכל הצירים וחבלים של המעוברת הם בתשיעי. ועם כל זה, אף על פי שלא עבר עליה אלא יום אחד מחודש התשיעי, נחשב לה כאילו עבר כל חודש התשיעי בשלמות.

אף כך ישראל, כיוון שטעמו טעם גלות, אם יחזרו בתשובה, נחשב להם כאילו עבר עליהם כל הצרות הכתובים בתורה. כל שכן, שכמה ייסורים עברו עליהם מזמן שהתחיל הגלות.

 

בְּעִתָּהּ אחישנה

פרשת וירא

תנד) כמה יש לנו להימשך בגלות עד אותו הזמן? ועל הכל תלה הקב"ה את הגאולה, אם ישובו בתשובה, בין אם יזכו לגאולה ובין אם לא יזכו לגאולה, על ידי

 

תשובה או לא יעשו תשובה. כמו שכתוב, אני ה' בְּעִתָּהּ אחישֶׁנָּה. זכו, אם יעשו תשובה, אחישנה. לא זכו, שלא יעשו תשובה, בעתה.

 

משל המלך והמלכה

פרשת ויקרא

עח) בכל הגלויות שגלו ישראל, לכולם שָׂם זמן וקץ, ובכולם היו ישראל שבים להקב"ה, ובתולת ישראל, המלכות, הייתה חוזרת למקומה, בזמן שגזר עליה. ועתה בגלות האחרון אינו כן. כי היא לא תחזור כך כבזמנים של גלויות האחרות. ומקרא זה מלמד כך, שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ולא כתוב, נפלה ולא אוסיף להקימה.

עט) משל למלך שכעס על המלכה, והשליכה מהיכלה לזמן ידוע. כשהגיע זמן ההוא, מיד הייתה באה המלכה וחזרה לפני המלך. כן היה פעם אחת, ושתיים, ושלוש פעמים. בפעם האחרונה, נתרחקה מהיכל המלך, והשליך אותה המלך מהיכלו לזמן

 

ארוך. אמר המלך, פעם הזאת אינה כשאר פעמים, שהיא תבוא כך לפניי, אלא אני אלך עם כל בני היכלי, ואבקש אותה.

פ) כשהגיע אליה, ראה אותה שהייתה שוכבת על העפר. מי ראה כבוד המלכה בזמן ההוא, והבקשות של המלך נגדה, עד שאחז אותה המלך בידיו, והקים אותה, והביאה להיכלו, ונשבע לה, שלא ייפרד ממנה עוד לעולם, ולא יתרחק ממנה.

פא) כך הקב"ה, בכל פעם שכנסת ישראל הייתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך. ועתה בגלות הזה אינו כן, אלא הקב"ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו.

 

כמידת הכיסוי כן מידת הגילוי

פרשת וירא

תנג) כל דבר שהוא סתום, הוא מגלה כל סתום, ולא יבוא מי שהוא מגולה ויגלה מה שהוא סתום.

האדם נברא בכל רע ושפלות. כמו שכתוב, עַיִר פרא, אדם יִוָּלֵד. וכל כליו שבגופו, החושים והמידות ומכל שכן המחשבה, משמשים לו רק רע ואפסיות כל היום. והזוכה להידבק בו יתברך, אין ה' יתברך בורא לו כלים אחרים במקומם, שיהיו כדאיים וראויים לקבל בתוכם שפע הרוחני הנצחי המיועד לו, אלא אותם הכלים השפלים שתשמישם עד עתה היה רע ומתועב, מתהפכים ונעשים לו כלי קבלה לכל נועם ורוך הנצחי.

ולא עוד, אלא כל כלי שחסרונותיו היו גדולים ביותר, נעשו עתה לחשובים ביותר. כלומר שמידת גילויָם גדולה ביותר. עד שאם היה לו איזה כלי בגופו בלי שום חיסרון, נעשה לו עתה כמו דבר מיותר שאינו משמש לו כלום. ודומה לכלי עץ וחרס, שככל שחסרונו, חקיקתו, גדול יותר,

 

כן מידת קיבולו וחשיבותו גדולה יותר.

וכזה נוהג גם כן בעולמות העליונים, שאין שום גילוי מושפע לעולם, אלא על ידי בחינות סתומות. ולפי שיעור הסתימות שבמדרגה, כן שיעור הגילויים שבה, שמשפעת לעולם. ואם אין בה סתימה, לא תוכל להשפיע כלום.

וזה הו' של שם הויה, שהוא זעיר אנפין, שהמוחין שלו הם תמיד בחסדים מכוסים ונעלמים מהארת חכמה. ועל כן הוא מיועד לגלות גאולה השלמה, ו' יקים לה. כי לפי שיעור הסתימה והכיסוי שבו, כן יהיה לעתיד מידת גילויו. וה' תתאה דהוי"ה, הנוקבא, שבה החסדים מתגלים, וכל בחינת גילוי חכמה שבעולמות, רק ממנה באה. ולפי שאין בה סתימה, על כן לא תוכל לגלות מה שהוא סתום, הגאולה. ואף על פי שיש סתימות גם בַּנוקבא חוץ מזה, עם כל זה אינן מספיקות לגילוי הגדול הזה של גאולה השלמה, כי לפי גודל הגילוי כן מוכרח להיות מידת הסתימה.

 

החושך שלפני הגאולה

זוהר חדש, בראשית

שח) בעוד שהיו הולכים, ראו שהחשיך השחר, ואחר כך האיר האור. אמר רבי חזקיה לרבי יוסי, בוא ואראה לך, שכך היא גאולתם של ישראל: בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבוא להם צרה אחר צרה, וחשכות אחר חשכות. ובעוד שהן, יאיר עליהם האור של הקב"ה. שנאמר, כשחר

 

נכון מוצאו. וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

שט) ובזמן ההוא תתעוררנה מלחמות בעולם, גוי בגוי, עיר בעיר, וצרות רבות תתחדשנה על שונאיהם של ישראל, עד שישחירו פניהם כשולי קדרה. ואחר כך תתגלה עליהם גאולתם, מתוך שאגת לחצם ודוחקם.

 

בית לחם

פרשת ויחי

פז) למה נקרא שם המקום הקדוש של המקום הזה לחם, שהכתוב אומר, אפרת היא בית לחם? משום שהוא משמו של הקב"ה, כי ימותו שם במלחמה על שמו, י"ד על כס יה מלחמה לה' בעמלק, שפירושו, שימותו שם, כדי להשלים את השם י"ה. כי אין השם

 

שלם בהויה, עד שימחה זכר עמלק, ועל כן המלחמה הוא להשלים את השם י"ה עם ו"ה. ועל כן נקרא המקום לחם, מלשון מלחמה, כי לָחַם בגלות, משום שהוא בא להשלים את שמו של הקב"ה.

 

בעזרת הזוהר נצא מהגלות

פרשת נשא

פט) כעין זה יעשה לנסות ישראל בגאולה האחרונה. כמו שכתוב, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, שהם מצד הטוב, ועומדים בניסיון. והרשיעו רשעים, מצד הרע. ויתקיים בהם, ואל אדמת ישראל לא יבואו, והורג אותם.

צ) ואז, והמשכילים יבינו. כי הם מצד

 

הבינה, עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בחיבור הזה שלךָ, רבי שמעון בן יוחאי, ספר הזוהר, מזוהר של אימא עילאה, שנקראת תשובה, אלו לא צריכים ניסיון. ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות ברחמים, ויתקיים בהם.

חזרה לראש הדף
Site location tree