אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / פותחים את הזוהר / נספח 3. "זוהר לעם" מאמרים נבחרים / גברים ונשים
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

גברים ונשים

כי נר מצווה ותורה אור

פרשת תרומה

תשכט) כי נר מצווה. זהו נר שהוא מצווה, שהנשים זוכות בו, והוא נר של שבת. שאף על פי שהנשים אינן זוכות בתורה, הרי הגברים זוכים בתורה, ומאירים

 

לנר ההוא שהנשים מתקנות במצווה הזו. הנשים בתיקון נר הזה, הגברים בתורה, להדליק ולהאיר הנר הזה, שהוא תיקון של מצווה שהנשים נתחייבו בו.

 

אִשָּׁה - אש ה'

פרשת בראשית

ריח) ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת ייקרא אִשָּׁה. שהמשמעות היא, זו היא שאין עוד כמותה, זו היא הכבוד של הבית. כל הנשים בפניה הן כקוף בפני אדם, אבל לזאת ייקרא אִשָּׁה, לזאת ולא לאחרת.

כי השם אִשָּׁה יורה אש ה', כלומר שלמות

 

הארת שמאל שנקרא א"ש, הקשורה באות ה', שהיא הנוקבא. וזהו ששיבח אותה לזאת ייקרא אִשָּׁה, כי מסיבת הארת החכמה המאירה בה אחר שנכללה בַּחסדים של בעלה, ניתן לה השם אִשָּׁה, שהוא הארת החכמה המכונה אש, כמו שכתוב והיה אור ה' לאש. וזהו השם אש"ה, כי אש קשור בה'.

 

עיקר הבית הוא עשתו

פרשת בראשית

רלא) עיקר הבית הוא אשתו, משום שהשכינה אינה מסתלקת מביתו בזכות אשתו. כמו שלמדנו, שכתוב ויביאה יצחק האוהלה שרה אימו, שחזר ונדלק הנר, כמו שהיה בזמן שרה אימו, משום שהשכינה באה לבית, בזכות רבקה. הרי שהשכינה שורה בבית בזכות אשתו.

רלב) כי אימא עילאה, בינה, אינה נמצאת

 

אצל הזכר, זעיר אנפין, אלא בעת שהבית נתתקן. ונתחברו זכר ונוקבא, זו"ן. אז אימא עילאה משפעת ברכות לברך את זו"ן. כעין זה, אימא תתאה, השכינה, אינה נמצאת אצל הזכר, כלומר באדם למטה, אלא בשעה שנתקן הבית, והזכר בא אצלה להנוקבא ונתחברו יחד. אז אימא תתאה, השכינה, משפעת ברכות לברך אותם.

 

מחנה ישראל

פרשת ויקהל

לה) כתוב, כן דרך אישה מנאפת. זהו מלאך המוות. אכלה ומחתה פיה, ששורף העולם בלהבות שלו, וממית אנשים מטרם שמגיע זמנם. ואמרה לא פעלתי אָוֶן, כי דין ביקש עליהם ונתפשו בעוונם, ובדין אמת מתו.

לו) בשעה שעשו ישראל את העגל, ומתו כל אלו ההמונים, היה מלאך המוות נמצא

 

בין הנשים בתוך מחנה ישראל. כיוון שראה משה, שמלאך המוות נמצא בין הנשים, ומחנה ישראל ביניהן, מיד, הקהיל את כל האנשים בפני עצמם. כמו שכתוב, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. אלו הם הגברים, שהקהילם והפריד אותם בלבדם.

לז) ומלאך המוות לא היה נפרד מהנשים, עד שהוקם בית המקדש.

 

להט החרב המתהפכת

פרשת ויקרא

שכה) ביום שנולד אדם נצטוו על עץ הדעת ועברו על מצוות אדונם. ומשום שהאישה חטאה תחילה, ובא עליה הנחש, כמו שכתוב, והוא ימשול בך. מכאן ולהלאה, בכל זמן שהגברים נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הנשים שמצד דין הקשה עתידים לשלוט עליהם. כמו שכתוב, עמי נוגשׂיו מעולֵל ונשים משלו בו.

שכו) ואלו הנשים נקראות להט החרב

 

המתהפכת. ולא שהן החרב המתהפכת, אלא הן להט מחרב הזו, הנקראת חרב נוקמת נקם ברית. חרב לה' מלאה דם. ולהט החרב ההוא מתהפכת, לפעמים היא גברים ולפעמים נקבות.

שכז) ... וכשנביא ישראל ראה, שישראל מעקמים דרכם, ונמצאים בעוונות לפני אדונם, אז אמר, נשים שאננות, איך אתן שוקטות, איך אתן יושבות שלא להתעורר בעולם, קוֹמְנָה ותשלוטנה על הגברים.

 

דבורה וחנה

פרשת ויקרא

שכט) שתי נשים היו נמצאות בעולם, ואמרו שבחו של הקב"ה, שכל הגברים שבעולם לא יאמרו כך. הן דבורה וחנה. חנה

 

אמרה, אין קדוש כה', כי אין בִּלְתֶּךָ. וכל הכתובים להלאה, שהיא פתחה את פתח האמונה בעולם.

 

היכלי נִשמות הנקבות

פרשת שלח לך

קצה) ... שישה היכלות הראו לי, בכמה תענוגים ועידונים, במקום שהפרוכת פרושׂה בגן, כי מפרוכת ההיא ולהלאה, אין זכרים נכנסים כלל.

קצו) בהיכל אחד יש בתיה בת פרעה, וכמה רבבות ואלפים נשים צדקניות עמה. וכל אחת ואחת מהן יש לה מקומות אור ועידונים בלי דוחק כלל. ג' פעמים בכל יום כרוזים מכריזים, הנה הצורה של משה הנביא הנאמן באה. ובתיה יוצאת למקום מחיצה אחת שיש לה, ורואה צורת משה, ומשתחווה לפניו, ואומרת, אשרי חלקי, שגידלתי אור הזה. וזה הוא התענוג המיוחד שלה יותר מכולן.

קצז) בתיה חוזרת אל הנשים, ועוסקות במצוות התורה. כולן הן בצורות שהיו בעולם הזה, בלבוש אור, כמו לבושי הזכרים, חוץ מה שאינם מאירים כל כך כלבושי הזכרים. מצוות התורה שלא זכו לקיים אותן בעולם הזה, הן עוסקות בהן ובטעמיהן בעולם ההוא. וכל אלו הנשים היושבות עם בתיה בת פרעה בהיכל אחד, נקראות נשים שאננות. שלא נצטערו כלל בצער הגיהינום.

קצח) בהיכל אחר יש סֶרַח בת אשר, וכמה נשים רבבות ואלפים עמה. ג' פעמים ביום מכריזים לפניה, הנה צורת יוסף הצדיק באה. והיא שמחה ויוצאת למחיצה אחת שיש לה, ורואה אור צורת יוסף, ושמחה ומשתחווה אליו, ואומרת אשרי אותו יום שהערתי הבשורה שלך אל זקני. ואחר כך חוזרת אל שאר הנשים, ועוסקות בתשבחות לריבון העולם, ולהודות לשמו. וכמה מקומות ושמחה יש לכל אחת ואחת. ואחר כך חוזרות לעסוק במצוות התורה ובטעמיהן.

קצט) בהיכל אחר יש יוכבד, אימו של משה הנביא הנאמן, וכמה אלפים ורבבות

 

עמה. בהיכל זה אין מכריזים כלל, אלא ג' פעמים בכל יום היא מודה ומשבחת לריבון העולם, היא וכל אלו הנשים שעמה. ומזמרות שירת הים בכל יום, והיא לבדה מתחילה מכאן, ותיקח מרים הנביאה את התוף בידה. וכל אלו הצדיקים שבגן העדן, מקשיבים לקול נעימות שלה. וכמה מלאכים קדושים מודים ומשבחים עמה לשם הקדוש.

ר) בהיכל אחר יש דבורה הנביאה. וגם כן, כל הנשים שעמה מודות ומזמרות בשירה, שהיא אמרה בעולם הזה. מי ראה שמחת הצדיקים ונשים צדקניות, העובדים להקב"ה. לפני אלו ההיכלות, יש ארבעה היכלות נסתרים של האימהות הקדושות, שלא נמסרו לגלות. ואין מי שראה אותן. בכל יום הן לבדן.

רא) ובכל לילה מתכללים כולם יחד. משום ששעת הזיווג הוא בחצות לילה, בין בעולם הזה ובין בעולם ההוא. הזיווג של עולם ההוא, הוא התדבקות הנשמה בנשמה, אור באור. הזיווג של עולם הזה, הוא גוף בגוף. והכל כמו שראוי, מין אַחַר מינו, זיווג אחר זיווג. גוף אחר גוף, הוא בעולם הזה, והזיווג של עולם ההוא, הוא אור אחר אור. ההיכלות של ארבע אימהות נקראים היכלות של בנות בוטחות. ולא זכיתי לראות בהם. אשרי חלקם של צדיקים, גברים ונקבות, ההולכים בדרך הישר בעולם הזה, וזוכים לכל התענוגים שבעולם ההוא.

רב) הזיווג שבעולם ההוא, עושה פירות יותר מבזיווג שנעשה בעולם הזה. בַּזיווג שלהם, בזיווג של עולם ההוא, בתשוקה שלהם כאחד, כשמתדבקות הנשמות זו עם זו, עושים פירות, ויוצאים מהם אורות, ונעשים נרות. והם הנשמות אל הגרים שמתגיירים.

 

ברכה לנשים - דרך הגברים

פרשת ויחי

תצד) ה' זכָרָנו יברך, יברך את בית ישראל. למה כתוב ב' פעמים, יברך? ה' זכָרָנו יברך, אלו הם הגברים. יברך את בית ישראל, אלו הן הנשים. כי הזכרים צריכים להתברך מתחילה, ואחר כך הנשים, שנשים אינן מתברכות אלא מברכתם של זכרים. וכשהזכרים מתברכים, אז מתברכות הנשים. כמו שכתוב, וכיפר בעדו ובעד ביתו. שצריך לכפר על עצמו תחילה, ואחר כך על ביתו, שהזכר קודם לנקבה, כדי שתתברך ממנו.

תצה) הנשים אינן מתברכות אלא מזכרים, כשהם מתברכים תחילה, ומברכה זו של הזכרים, מתברכות, ואינן צריכות

 

לברכה מיוחדת להן. אז למה כתוב, יברך את בית ישראל, מאחר שהנשים אינן צריכות לברכה מיוחדת? אלא הקב"ה נותן תוספת ברכה לזכר, שנשוי אישה, כדי שתתברך ממנו אשתו. וכן בכל מקום, נותן הקב"ה תוספת ברכה לזכר שנשא אישה, כדי שתתברך מתוספת זו. וכיוון שאדם נושא אישה, נותן לו ב' חלקים, אחד לו ואחד לאשתו. והוא מקבל הכל, חלקו וחלק אשתו. ועל כן כתוב ברכה מיוחדת לנשים, יברך את בית ישראל, כי זהו חלקן. אמנם הזכרים מקבלים גם חלקן, והם נותנים להן אחר כך.

 

מי שלא נשא אישה הוא פגום

פרשת ויקרא

סג) אדם כי יקריב, הוא להוציא מי שלא נשא אישה. כי קרבנו אינו קרבן, וברכות אינן נמצאות אצלו, לא למעלה ולא למטה. ממשמע, שכתוב, אדם כי יקריב, והוא משונה, שאין הוא אדם, ולא בכלל אדם הוא, והשכינה אינו שורה עליו, משום שהוא פגום, ונקרא בעל מום, ובעל מום נתרחק מכל. כל שכן, ממזבח להקריב קרבן.

סד) ונדב ואביהוא מוכיחים, שכתוב, ותצא אש מלפני ה'. מטעם שלא היו נשואים. ומשום זה כתוב, אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. אדם הנמצא זכר ונוקבא, הוא ראוי להקריב קרבן זה, ולא אחר.

סה) נדב ואביהוא, כך הם, ודאי מטעם שלא היו נשואים. הקטורת הוא עליון מכל הקרבנות שבעולם, שבשבילו מתברכים עליונים ותחתונים. וקרבן הזה שהוא למעלה מכל הקרבנות, לא היו ראויים להקריב, משום שלא היו נשואי אישה. ועל כן לא היו ראויים להקריב קרבן, כל שכן לדברים עליונים, כמו קטורת, שאינם ראויים שיתברך העולם על ידיהם.

סו) ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. למה נענשו קשה כל כך? משל לאדם שבא לפני

 

המלכה, לבשר לה שהמלך בא לביתה וישרֶה אצלה לשמוח עמה. בא האיש לפני המלך, ראה המלך שהאיש הוא בעל מומים. אמר המלך, אין זה כבודי, שעל ידי פגום הזה אבוא אל המלכה. בתוך כך, תיקנה המלכה את הבית בשביל המלך. כיוון שראתה, שהמלך היה מוכן לבוא אליה, ואיש ההוא גרם שיסתלק המלך ממנה, אז ציוותה המלכה להרוג אותו האיש.

סז) כך בעת שנכנסו נדב ואביהוא, ובידיהם קטורת, שמחה המלכה, המלכות, ונתתקנה לקבל את המלך, זעיר אנפין. כיוון שראה המלך, שאלו האנשים בעלי מומים, לא רצה המלך, שעל ידיהם יבוא אל המלכה לשרות עמה, ונסתלק המלך ממנה. כשראתה המלכה, שבשבילם נסתלק המלך ממנה, מיד, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם.

סח) וכל זה הוא, משום שמי שאינו נשוי, הוא פגום, הוא בעל מומים לפני המלך. וקדושת המלך נסתלק ממנו, ואינו שורה בפגם. ועל זה כתוב, אדם כי יקריב מכם קרבן. מי שנקרא אדם, יקריב. ומי שאינו נקרא אדם, שהוא הבלתי נשוי, לא יקריב.

 

אדם כלול זכר ונוקבא יחד

פרשת נשא

קמא) אדם הוא כלל של זכר ונקבה. כי מי שנתחבר זכר ונוקבא, נקרא אדם, ואז הוא ירא שמים. ולא עוד אלא ששורה בו ענווה. ולא עוד, אלא ששורה בו חסד. ומי שלא נמצא זכר ונוקבא, אין בו לא יראה, ולא ענווה, ולא חסידות. ומשום זה נקרא אדם כלל הכל. וכיוון שנקרא אדם, שורה בו חסד. שכתוב, אמרתי עולם חסד יִבָּנֵה. והעולם אינו יכול להיבנות, אם לא נמצא זכר ונוקבא.

 

קמב) וכתוב, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. כי יראיו, הם כלל אדם, זכר ונוקבא, שאם לא כן אין בו יראה. וחסד ה' מעולם ועד עולם, הם הכהנים, הבאים מצד החסד. והם נוחלים נחלה זו, הבאה מעולם העליון, זעיר אנפין, לעולם התחתון, מלכות. על יראיו, הכהנים שלמטה, הכוללים זכר ונוקבא. כדי להיכלל בסוד אדם, שהוא זכר ונוקבא. וצדקתו לבני בנים, משום שזכה לבני בנים.

 

נשמה של זכר ונשמה של נקבה

פרשת תזריע

ט) אישה כי תזריע, למדנו, אישה מזרעת תחילה יולדת זכר. והרי למדנו שהקב"ה גוזר על הטיפה אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר, אישה מזרעת תחילה יולדת זכר. ואם כן, לא צריכים לגזֵרת הקב"ה. אלא ודאי שהקב"ה מבחין בין טיפה של זכר ובין טיפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה.

ג' שותפים באדם, הקב"ה, ואביו, ואימו. שאביו נותן הלובן שבו, ואימו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה. ואם הטיפה היא זכר, נותן הקב"ה נשמה של זכר. ואם נקבה, נותן הקב"ה נשמה של נקבה. ונמצא, שבזה שאישה הזריעה תחילה, עוד לא הייתה הטיפה בסופה לזכר, אם הקב"ה לא שלח בה

 

נשמה של זכר.

והבחנה זו שהקב"ה מבחין בַּטיפה, שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה, נחשבת לגזֵרה של הקב"ה. שאם לא הבחין בזה, ולא שלח נשמה של זכר, לא הייתה נגמרת הטיפה להיות זכר. ונמצא, שב' המאמרים אינם סותרים זה את זה.

י) וילדה זכר. וכי כיוון שמזרעת יולדת, שהכתוב אומר כי תזריע וילדה, הלא בהיריון תלוי הדבר. היה צריך לומר, אישה כי תהר וילדה זכר. מהו, כי תזריע וילדה?

אישה, מיום שהזריעה ונתעברה עד יום שיולדת, אין מילה בפיה, אלא הוולד שלה, אם יהיה זכר. ועל כן כתוב, אישה כי תזריע וילדה זכר.

 

לזכות לבנים

פרשת וישב

קסג) אף על פי שאדם עסק בתורה יום ולילה, ומקורו ומעיינו עומד בו בחינם, שאינו מוליד בנים, אין לו מקום להיכנס למחיצתו של הקב"ה. באר המים, אם

 

המעיין לא נכנס בו, אינה באר. כי הבאר והמקור אחד הוא. ומי שאין לו בנים דומה שהמקור שבו לא נכנס בו, שאינו פועל בו.

____

קעז) בֹּא אל אשת אחיך. לא היה צריך לומר לו את זה, כי יהודה וכל השבטים היו יודעים את זה. אלא עיקר הדבר שאמר לו, וְהָקֵם זרע, משום שזרע ההוא נצרך, כדי שהדבר יתתקן...

אף על פי שנגזר מיתה על האדם, המפרידה אותו משורש הנצחי, מכל מקום לא נפרד לגמרי, כי על ידי הבנים, שכל אחד

 

מוליד, נשאר כל אחד דבוק בשורשו הנצחי, כי כל בן הוא חלק מגוף האב. ובזה נמצא כל אדם כמו טבעת אחת בשרשרת החיים, המתחילה מאדם הראשון ונמשכת עד לתחיית המתים, לנצחיות, בלי הפסק. וכל עוד שלא נפסק לאדם שלשלת החיים, כי מניח אחריו בן, אין המיתה פועלת עליו שום פירוד מהנצחיות. וכעודו חי דומה.

____

קפח) הנה נחלת ה' בנים, זהו צרור החיים של הנשמה, כמו שכתוב והייתה נפש אדונִי צרורה בצרור החיים, שהוא בחינת עולם הבא. ולזה קורא הכתוב נחלה. מי מזכה

 

להביא את האדם בנחלת ה' הזו? בנים. הבנים מזכים אותו לנחלת ה'. ועל כן, אשרי האדם שזכה לבנים, שילמד אותם דרכי התורה.

חזרה לראש הדף
Site location tree