תורה

ריט)גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה. שהרי התורה הוא כל החיים, וכל חירות, וכל הטוב בעולם הזה ובעולם הבא. חיים הוא בעולם הזה, שיִזְכו

לימים שלמים בעולם הזה, כמו שכתוב, את מספר ימיך אמלא. ויזכה לימים ארוכים בעולם הבא, בשביל שהם חיים שלמים, הם חיים של שמחה, חיים בלי עצבות, חיים שהם חיים, חירות בעולם הזה, חירות מכל.

רכ) התורה היא חירות ממלאך המוות, שאינו יכול לשלוט עליו.

בוודאי שאם אדם היה מתדבק בעץ החיים, שהוא התורה, לא היה גורם מוות לו ולכל העולם. אלא משום שעזב את עץ החיים, שהוא התורה, ואכל מעץ הדעת, גרם מיתה לו ולעולם. ומשום זה כשנתן הקב"ה התורה לישראל, כתוב, חָרות על הלוחות. שביארוה, אל תקרא חָרות, אלא חֵרות. כי נעשו אז חירות ממלאך המוות. ואלמלא לא

חטאו ישראל בעגל, ולא עזבו את עץ החיים, שהוא התורה, לא היו גורמים, שיחזור המוות לעולם כמתחילה.

והקב"ה אמר, אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. כלומר, בקבלת התורה, כיוון שחיבלתם בעצמכם, שחטאתם, אכן כאדם תמותון. ועל כן כל מי שעוסק בתורה, אינו יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע שהחשיך העולם.

מו) אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, כדי לזכות בה לחיי עולם. כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה מושך עליו חיים עליונים, ומביאו לחיי

העולם הבא, שכתוב, כי הוא חייךָ ואורך ימיךָ. וכתוב, ובדבר הזה תאריכו ימים, כי היא חיים בעולם הזה, חיים בעולם הבא.

תרלה) כשהקב"ה ברא את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם, כמו שכתוב, ואהיה אצלו אָמון, אל תקרא אמון, אלא אומן, שהתורה היא אומנות העולם...

תרלט) כתוב בתורה, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. הסתכל במילה זו וברא את השמים. בתורה כתוב, ויאמר אלקים, יהי אור. הסתכל במילה הזו וברא את האור. וכן בכל מילה ומילה שכתוב בתורה, הסתכל הקב"ה ועשה דבר ההוא. ועל כן כתוב, ואהיה אצלו אמון. כעין זה

נברא כל העולם.

תרמ) כיוון שנברא העולם כל דבר ודבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצון לברוא האדם, שיהיה עוסק בתורה, ובשבילה נתקיים העולם. עתה, כל מי שמסתכל בתורה ועוסק בה, כביכול, הוא מקיים כל העולם. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, אדם מסתכל בתורה ומקיים העולם. נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם הוא התורה. משום זה, אשרי האדם העוסק בתורה, כי הוא מקיים את העולם.

ג) כל מי שעוסק בתורה, הוא מקיים העולם ומקיים כל פעולה ופעולה שבעולם על תיקונו כראוי. ואין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם.

כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המתתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד,

כן העולם. כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תתקנה, יהיו לגוף אחד ממש. והכל, הן האדם והן העולם, הוא כדמיון התורה, כי התורה כולה היא איברים ופרקים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר יתתקנו כולם, ייעשו לגוף אחד.

רפב) רבי אבא כאשר בא מבבל, היה מכריז, מי רוצה עושר ומי רוצה אריכות ימים בעולם הבא, ילך ויעסוק בתורה. היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה.

רווק, איש אחד פנוי מאישה, היה בשכונתו. יום אחד בא אליו, ואמר לו, אני רוצה ללמוד תורה, כדי שיהיה לי עשירות. אמר לו רבי אבא, הנה ודאי שתזכה על ידי התורה לעשירות. והיה יושב ועוסק בתורה.

רפג) לימים, אמר, רבי, אנה הוא העושר? אמר רבי אבא, משמע, שאינו עושה לשם שמים. ונכנס לחדרו, להתיישב בדעתו, מה לעשות עמו. שמע קול אחד שהיה אומר, אל תענישו, כי אדם גדול יהיה. חזר אליו, אמר לו, שב בני שב, ואני אתן לך עשירות.

רפד) בינתיים בא איש אחד, ובידו כלי פז. הוציאו לעיניים והבריק אורו בבית. אמר, רבי, אני רוצה לזכות בתורה. ואני בעצמי לא זכיתי להבין בתורה. ואני מבקש, מי שיעסוק בתורה בשבילי. כי יש לי עושר רב שהניח לי אבי, שבְּעֵת שישב על שולחנו, היה מסדר עליו שלושה עשר כוסות מפז. ואני רוצה לזכות במצוות לימוד התורה, ואני

נותן בעד זה עושר.

רפה) אמר לאותו איש הפנוי מאישה, עֲסוֹק בתורה, ואיש הזה ייתן לך עושר. נתן לו האיש אותו הכוס של פז. קרא עליו רבי אבא, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית, ותמורתה כלי פז. ישב ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.

רפו) לימים נכנסה חמדת התורה במֵעיו. יום אחד היה יושב ובוכה. מצא אותו רבו שבוכה. אמר לו, על מה אתה בוכה? השיב, ומה אני מניח בשביל זה העושר את חיי עולם הבא! איני רוצה ללמוד עוד בשביל האיש, אלא לזכות בתורה בעד עצמי. אמר רבי אבא, עתה משמע, שכבר עושה לשם שמים.

רפז) קרא לאותו האיש ואמר לו, קח העושר שלך, ותן אותו ליתומים ועניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה, בכל מה שאנו לומדים. החזיר לו הכוס של פז. כי אין לך שכר טוב יותר בעולם, כמי שעוסק בתורה. ואין צריכים לתמורה בעדה. כמו שכתוב, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית, ותמורתה כלי פז.

רצג) מה יתרון לאדם בכל עמלו, שיעמול תחת השמש. גם עמלה של תורה כן... באם הוא עמל בתורה בשביל בני אדם, או בשביל כבוד עצמו. כי על זה כתוב, תחת השמש. כי

תורה זו אינה עולה למעלה. אפילו אם אדם יחיה אלף שנים, ביום שהסתלק מן העולם, יידמה לו כאילו חי רק יום אחד.

רעה) כתוב, היכון לקראת אלקיך ישראל. וכתוב, הַסְכֵּת ושמע ישראל. כי דברי תורה צריכים כוונה, וצריכים להתתקן בגוף

וברצון כאחד.

רעו) ... דברי תורה צריכים תיקון הגוף ותיקון הלב.

ד)בתורה כל סודות העליונים החתומים, שאין היכולת להשיגם. בתורה כל דברים העליונים המגולים ואינם מגולים. כלומר, שלרוב העמקות שבהם, הם נגלים לַמְעיין בהם, ותכף נעלמים. ושוב נגלים כרגע,

וחוזרים ונעלמים. וכן חוזר חלילה תמיד לפני המעיינים בהם. בתורה הם כל הדברים שלמעלה שבעולמות העליונים ושל מטה. כל הדברים שבעולם הזה וכל הדברים שבעולם הבא הם בתורה. ואין מי שיסתכל וידע אותם.

צט) אהובה, יפת מראה ויפת תואר, מסתתרת בהיכלה. ויש לה אוהב, שבני אדם אינם יודעים בו, אלא הוא מסתתר. אוהב ההוא, מתוך האהבה שאוהב אותה, עובר תמיד בשער ביתה, נושא עיניו לכל צד. היא, יודעת שאוהבה מסבב תמיד שער ביתה. היא פותחת פתח קטן בהיכלה, ומגלה פניה אל אהובה. ומיד חוזרת ומתכסה. כל אלו שהיו עִם האוהב, לא ראו ולא הסתכלו, רק האוהב לבדו, שמֵעַיו ולבו ונפשו הולכים אחריה, ויודע שמשום האהבה, שהיא אוהבת אותו,

מתגלה אליו רגע אחד, לעורר האהבה אליו.

כך הוא דבר תורה, אינה מתגלָה אלא לאוהבה. יודעת התורה שחכם לב ההוא, מסבב שער ביתה בכל יום. מה עשתה? גילתה פניה אליו מתוך ההיכל, ורמזה לו רמז. ומיד חזרה למקומה, ונסתרה. כל אלו משם, לא ידעו ולא הסתכלו. אלא הוא בלבדו, ומֵעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה. ועל כן התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אל אוהבה, לעורר עמו האהבה.

נח) אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים.

נט) עולם העליון ועולם התחתון, במשקל אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים, כתוב בהם, עושה מלאכיו רוחות. ובשעה שיורדים למטה, מתלבשים בלבוש של עולם הזה. ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה, לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה, והעולם לא סבל אותם.

ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה. כיוון שירדה לעולם הזה, אם לא הייתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול.

ס) ועל כן סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד, גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. להביט במה שמתחת ללבושה של התורה.

סא) יש לבוש הנראה לכל. ואלו הטיפשים, כשרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדור בלבושו, אין מסתכלים יותר, ודנים אותו על פי לבושו ההדור. וחושבים את הלבוש כגוף האדם, וחושבים גוף האדם

כמו נשמתו.

סב)כעין זה היא התורה. יש לה גוף, והוא מצוות התורה, הנקראות גופי תורה. גוף הזה מתלבש בלבושים, שהם סיפורים של עולם הזה. הטיפשים שבעולם, אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה. ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא. אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף, שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים, עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה שבתורה, שהוא עיקר הכל, תורה ממש. ולעתיד לבוא, עתידים להסתכל בנשמה של נשמה שבתורה.

סג) אף כך הוא למעלה, שיש לבוש, גוף, נשמה, ונשמה לנשמה. השמים וצבאם הם לבוש, וכנסת ישראל, המלכות, היא גוף המקבל הנשמה, שהיא תפארת ישראל, זעיר אנפין. ועל כן המלכות היא גוף לנשמה. כי זעיר אנפין מתלבש בה כמו נשמה בגוף. הנשמה, תפארת ישראל, התורה ממש, נשמת התורה, שבה מסתכלים החכמים. ונשמה לנשמה היא עתיקא קדישא, שבו יסתכלו לעתיד לבוא. והכל אחוז זה בזה, שעתיקא קדישא מתלבש בזעיר אנפין, וזעיר אנפין מתלבש במלכות, ומלכות בעולמות בי"ע (בריאה, יצירה, עשיה) וכל צבאם.

סד) אוי לאלו הרשעים, האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר. אשרי הם הצדיקים, המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש הזה. ועל כן צריכים להסתכל במה שיש תחת הלבוש. ועל כן כל אלו הסיפורים הם לבושים.

שמא) אוי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה. וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה, דברי תורה דומים בעיניהם, כאילו הכל היה דברים ריקניים ואין בהם תועלת. והכל הוא משום שהם ריקניים מדעת ותבונה, כי כל הדברים שבתורה כולם הם דברים עליונים ויקרים. ובכל מילה ומילה כתוב בה, יקרה היא מפנינים. וכל חפצים לא ישתוו לה.

שמב) וכל הטיפשים אטומי הלב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד שאומרים, שהדברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת. אוי להם, כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה

של התורה, וייענשו בעונש הראוי למורד בריבונו.

שמג) כתוב בתורה, כי לא דבר ריק הוא. ואם הוא ריק, אך מכם הוא ריק. כי התורה כולה מלאה מכל אבנים טובות, ומרגליות היקרות, מכל טוב שבעולם.

שמד) שלמה המלך אמר, אם חָכַמתָ, חָכַמתָ לָךְ. כי כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו הוא ולא של התורה, כי בתורה אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת. ולַצְתָ, לבדך תִשָּׂא, כי לא ייגרע כלום משום זה מהשבח של תורה. והליצנות שלו לבדו הוא, ונשאר בה, להאבידו מעולם הזה ומעולם הבא.

שיז) ועתידים בני העולם שיצעקו, ולא יהיה מי שישגיח עליהם. יחפשו ראשיהם בכל רוחות העולם, למצוא איזה הצלה, ולא ישובו עם איזה רפואה לצרתם. אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם: במקום שיימצאו

עוסקים בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה, שאין בו פסול, כשיוציאו אותה, יתעוררו העליונים והתחתונים. וכל שכן, אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות.

יג) כל האבות העליונים שאחוזים למעלה, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, רמוזים כולם בתורה שבכתב, תורת הויה. כי הם שישה קצוות של זעיר אנפין, הנקרא הויה, שעליו כתוב, תורת הויה. ועל כן כולם תורה

שבכתב. ודוד, שהוא אחוז מחוץ להם, שהוא תורה שבעל פה, המלכות, רמוז בדברי קבלה, כלומר בכתובים. ומשום זה נקראת המלכות קבלה, משום שמקבלת אור מתורה שבכתב, הנקראת צדיק, יסוד, ונקרא יוסף, ונקרא כל.