הטבע

תריט) העולם הוא עגול ככדור הזה. וכשהשמש יוצא ממזרח, הולך בעיגול עד שמגיע מתחת הארץ. ואז נעשה ערב. ובאותה שעה הולך ויורד בגלגלים של מדרגות ידועות, ויורד ומְסַבֵּב כל הארץ וכל היישוב.

תרכ) וכשהשמש יורד ומתכסה ממנו, נחשך לנו, ומאיר לאותם היושבים מתחתינו, לאותם שהם מעבר השני של הארץ, מתחת לרגלינו. וכן הולך ונחשך מצד אחד, ומאיר לצד השני שמתחתיו, לפי היישוב והעיגול

של הארץ, סביב סביב.

תרכא) וכזה, הולך אורו ויורד ומבדיל בין המים שמתחת מי אוקיינוס, ובין המים ההולכים למעלה. ומבדיל באמצע מימי הים, לעכב צינור של מים היוצא מגיהינום, שלא יעבור להזיק לבני אדם. ולפיכך לא נקרא השמש, אלא לְשַמֵש בני אדם, שמשום זה הוא נקרא שמש. כלומר משמש, המשמש את הכל.

אם אור השמש לא היה רוחץ עצמו בים אוקיינוס, היה שורף ומדליק את כל העולם.

קמא) כל היישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה. הבריות שעל הכדור מסביב, נמצאים אלו כנגד אלו, וז' (7) חלקים

שבכדור הם ז' ארצות. וכל אלו הבריות שבשש ארצות הן משונות במראיהן, על פי השינוי שבאוויר שיש בכל מקום ומקום.

שו) רבי יצחק פגע בהר וראה איש אחד שהיה ישן תחת האילן. ישב שם רבי יצחק. בעוד שהיה יושב, ראה הארץ שמתנודדת, ואותו אילן נשבר ונפל, וראה בקעים חורים בארץ, והארץ הייתה עולה ויורדת.

שז) נעור אותו האיש, צעק לעומת רבי

יצחק, ואמר לו, יהודי יהודי, בכה ונהם, כי עתה מקימים ברקיע שר אחד, ממונה, מושל עליון, והוא עתיד לעשות עמכם רעה רבה. ורעש זה של הארץ היה בשבילכם. כי כל זמן שהארץ רועשת, הוא בעת שקם ממונה ברקיע, שיעשה עמכם רעה.

לט) למה נשחתה הארץ? וכי הארץ בת עונשין היא? משום כי השחית כל בשר את דרכו. בשעה שבני אדם הם צדיקים, ושומרים מצוות התורה, אז הארץ מתחזקת וכל חדווה נמצאת בה, משום שהשכינה שורה על הארץ. ואז העליונים והתחתונים כולם הם בחדווה.

מ) וכשבני אדם משחיתים דרכם ואינם שומרים מצוות התורה, וחוטאים לפני ריבונם, אז, כביכול, דוחים את השכינה מהעולם, והארץ נשארת נשחתת, שהרי השכינה נדחית ממנה ואינה שורה עליה, ואז נשחתת, משום שרוח אחר שורה עליה המשחית העולם.

נח) מפני מה דן הקב"ה את העולם, את דור המבול במים, ולא באש ולא בדבר אחר? כי הם השחיתו דרכם, בזה שֶמַיִם עליונים ומים תחתונים לא נתחברו זכר ונקבה כראוי. כי כל מי שמשחית דרכו, הוא משחית מים זכרים ונקבות. כלומר, שפוגם במַ"ד ומַ"ן העליונים, וגורם שלא יתחברו.

ועל כן נדונו במים. במה שהם חטאו.

נט) והמים היו רותחים, והפשיטו העור מהם, כמו שהשחיתו דרכם במים רותחים. דין כנגד דין, שנפרע מהם מידה כנגד מידה. נבקעו כל מעיינות תהום רבה, זה מים תחתונים. וארובות השמים נפתחו, זה מים עליונים, הרי שלקו על ידי מים עליונים ותחתונים.

שפד) כוכבי השרביט, הכוכבים שנמשך מאחריהם שרביט של אור, שרצים והולכים, על מה הם מרמזים?

שפה) הקב"ה ברא כל אלו כוכבי רקיע גדולים וקטנים, וכולם מודים ומשבחים להקב"ה. וכשמגיע זמנם לשבח, קורא אותם הקב"ה בשם. שכתוב, לכולם בשם יקרא. ואז רצים ומושיטים שרביט של אור, ללכת לשבח לאדונם באותו המקום שנספרו. זה שכתוב שאו מרום עיניכם וראו, מי ברא אלה.

כל המדרגות הנמצאות בג"ר (ג' ראשונות) נקראות כוכבים, או כוכבי שמים. ואי אפשר להמשיך הארת חכמה מהם,

המכונה מספר וחשבון ממעלה למטה. וזה הבט נא השמַימה וספור את הכוכבים, אם תוכל לספור אותם. אמנם, הקב"ה בעצמו מגלה בהם במקומם מספר וחשבון, שהוא הארת החכמה, אלא שמאירים ממטה למעלה. וזהו מונה מספר לכוכבים. כי הקב"ה בעצמו מונה מספר, לכולם בשם יקרא, כי שֵׁם הוא השגה. כי מה שאין אנו משיגים, אין אנו קוראים בשם. ובעת ההיא שהקב"ה מקבץ אותם לגלות בהם המספר, הנה אז מרוב האור הם מחזירים אור חוזר ממטה למעלה, הנבחן כמו שרביט. ועליהם מרמזים בארץ כוכבי השרביט.

ז) כשהאיר פני המזרח, כל אלו בני המזרח, של הרי האור, משתחווים לאור שמאיר במקום השמש, מטרם שיצא על פני הארץ, ועובדים אליו. כי אחר שיוצא השמש, כמה הם שעובדים לשמש? ואלו הם העובדים לאור זה של הארת השחר, וקוראים לאור הזה, אלוהים של המרגליות המאירה. והשבועה שלהם היא באלוהים של מרגליות המאירה.

ח) ואם תאמר, שעבודה זו הוא בחינם. הרי מימים עתיקים ראשונים, ידעו חכמה, בזמן שהשמש מאיר, מטרם שיוצא על פני הארץ, שאז ממונה ההוא שנפקד על השמש יוצא, ואותיות קדושות של שם העליון הקדוש

רשומות על ראשו. ובכוח אלו האותיות הוא פותח כל חלונֵי השמים, ומכה בהם, ועובר. וממונה ההוא נכנס תוך זוהר ההוא, המאיר סביב השמש מטרם שיוצא, ונמצא שם עד שיוצא השמש ומתפשט בעולם.

ט) וממונה ההוא הוא פקיד על זהב ועל מרגליות אדומות. והם עובדים לאותה הצורה, אשר בתוך אור השמש, שהוא הממונה, ובנקודות ובסימנים, שירשו מראשונים מימים קדמונים, הולכים ויודעים נקודות השמש, למצוא מקומות הזהב והמרגליות. עד מתי יהיו עבודות מרובות אלו בעולם. הרי שקר אין לו עמודים לסמוך עליהם להתקיים.

שמא) עיניו של האדם מראֶה העולם נראה בהן, וכן, כל הצבעים הם מסובבים בהן. וצבע הלבן שבהן הוא כמו ים אוקיינוס הגדול, הסובב את העולם מכל הצדדים. צבע האחר שבהן, הוא כמו היבשה שהוציאו המים, והיבשה עומדת בין המים, כן הוא צבע הזה עומד בין מים, בתוך צבע הלבן, הרומזת על מי אוקיינוס.

שמב) צבע האחר השלישי הוא באמצע

העין, זהו ירושלים, שהיא אמצע העולם. צבע רביעי שבעין, שם כוח הראייה שבכל העין, השחור שבעין. ונקרא, בת עין, שבבת עין ההוא נראה הפרצוף. ומראֶה היקר מכל הוא ציון, שהיא נקודה האמצעית מכל, המראֶה של כל העולם נראה שם. ושם השכינה שורה, שהיא היופי של כל ומראֶה של כל.

של) כמה גדולים הם מעשיו של הקב"ה. כי האומנות והציור של האדם הוא כמו אומנות

וציור של העולם. כלומר, שהאדם כולל בתוכו כל מעשה העולם, ונקרא עולם קטן.