קו אמצעי

תשעז) מי שמרכיב מין במינו, ויודע לקשור קשר בקשרו, היכל בהיכלו, מדרגה במדרגתו, יש לו חלק בעולם הבא. זה שלמות הכל, וכשנִשלם השמאל בימין,

והזכר בנקבה, וכן ההיכלות, ונעשה הכל מעשה אחד מין במינו, היוצא משלמות הזה, נקרא מעשה מרכבה. שמרכבה הוא מלשון מרכיב ומורכב.

קמה) הקב"ה מגלה עמוקות ונסתרות. כל עמוקות הסתומים העליונים הוא מגלה אותם. קו אמצעי, המגלה העמוקות שבב' הקווים דבינה. וגילה אותם, משום שידע מה

בחושך דשמאל, ששם נשקע אור החכמה, מטעם חוסר חסדים. ואם לא היה החושך, לא היה אחר כך מתגלה האור על ידי קו האמצעי.

קלח) לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלקים את מעשיך. מה ראה שלמה, שאמר מקרא הזה?

קלט) כל דבריו בחכמה היו. לך אכול בשמחה לחמך, פירושו, בשעה שהאדם הולך בדרכיו של הקב"ה, הקב"ה מקרבו ונותן לו שלווה ומנוחה. אז, הלחם והיין שאוכל ושותה, בשמחת הלב, משום שהקב"ה רוצה במעשיו.

קמ) איפה החכמה במקרא הזה?

קמא) שלמה הזהיר את בני אדם, לעטר

את כנסת ישראל, המלכות, בשמחה, בצד ימין, באור דחסדים. והוא לחם, כי לחם רומז על אור החסדים. ואחר כך יתעטר ביין, צד שמאל, הארת החכמה שבשמאל דבינה, כדי שאמונת כל, המלכות, תימָצא בשמחה שלמה בימין ושמאל. וכשתהיה בין שניהם, אז כל הברכות שורות בעולם. כי זהו תכלית השלמות של המלכות, שהארת השמאל, חכמה, תתלבש באור החסדים שבימין, שאז מאירים בה שניהם, שהם לחם ויין. וזה שרוצה הקב"ה במעשיהם של בני אדם.

תרסו) ולא תשבית מלח ברית אלקיך. למה מלח חשוב כל כך? משום שהוא ממָרֵק ומבַשֵׂם את המר להטעים אותו. כי מלח, הדינים אשר במסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, והוא ממרק ומבשם וממתיק הדינים דשמאל, שהם מרים, עם החסדים שבקו ימין. ואם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות. זה שכתוב, כי כאשר משפטיך לָאָרץ, צדק למדו יושבי תבל. משפט הוא תפארת, קו אמצעי שמחזה ולמעלה, שהדינים שבמסך שבו נקראים מלח. צדק היא דינים המרים שבמלכות. כשהמשפט, מלח, הוא לארץ, הנוקבא, אז צדק למדו, שיוכלו לקבל המרירות שבצדק. וכן כתוב, צדק ומשפט מכון כיסאך, שהצדק

נשלם על ידי המשפט, המלח.

תרסז) ומלח הוא ברית, יסוד, קו אמצעי, שמחזה ולמטה, שהעולם, הנוקבא, מתקיים עליו. שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. ומשום שעליו יוצא קו האמצעי, יסוד, נקרא המלח ברית אלקיך, כי היסוד ברית, וקוראים אנו ים המלח, שהים, הנוקבא, נקראת על שם המלח הממתק אותו.

תרסח) כמו שכתוב, כי צדיק ה' צדקות אָהֵב. זה הוא מלח, יסוד, בים, מלכות. כי צדיק הוא יסוד, צדקות הוא מלכות. ומי שמפריד אותם, גורם לעצמו מיתה. ועל כן כתוב, לא תשבית מלח, מעל מנחתך. שלא תפריד את היסוד, מלח, מעל המנחה, הנוקבא. וזה בלא זה אינם הולכים.

ריז) אתה מושל בגאות הים. בשעה שהים קופץ בגליו, והתהומות עולים ויורדים, הקב"ה שולח חוט אחד של חסד מצד הימין, ומושך בחזרה את גלגליו, וכעסו שכך, ואין מי שישיג אותו.

כשנוקבא מקבלת חכמה, נקראת ים. כשנוקבא מקבלת מקו שמאל בלבד, שהיא שפע החכמה בלי חסדים, אז מתרוממים גלי הים. שהוראתם לשון גילוי, כי רומז שמימי החכמה עולים ומתגלים וניתנים להשגה. אמנם אין הים יכול לקבל חכמה בלי חסדים. ועל כן הגלים חוזרים ויורדים. כי עולים

להתגלות, ומיד יורדים ונעלמים מהשגה, מחוסר חסדים.

ונבחן משום זה שהים זועף, שמתאמץ להעלות מימיו בכוח גדול. וכן חוזר ויורד בכוח גדול. וחוזר חלילה בלי הפסק. וזה נמשך עד שבא קו אמצעי, וממשיך קו הימין, שהוא חסד, ומלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין. ואז חוזרים הגלים למקומם וזעפוֹ של הים נשקט. כי עתה מאירים החכמה והחסדים יחדיו בכל תיקוניהם בשלמות הנִרְצֶה.

תשלה) רשָפיהָ רשפי אש שלהבת יה. שלהבת יה, זהו שלהבת השורף ויוצא מתוך השופר, יסוד אימא, הנקראת י"ה, שהתעורר ושורף. קו שמאל דאימא, כמו שכתוב, שמאלו תחת לראשי. זהו שורף שלהבת האהבה של כנסת ישראל, השכינה, אל הקב"ה.

תשלו)משום זה כתוב, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי כשבא הימין, מים, חסד, עוד מוסיף שריפת האהבה, ואינו מכבה שלהבת השמאל. כמו שכתוב, וימינו תחבקני. כי בעת הארת החכמה שבקו שמאל דאימא אל הנוקבא, הוא אש שורף, להיותו בלי חסדים.

וכשבא קו הימין בחסדים שלו, המכונים מים, להשקיט את השריפה, אינו מכבה בזה את הארת החכמה, אלא אדרבה הוא מוסיף ומשלים את הארתה, כי מלביש החכמה בחסדים, והחכמה מאירה בכל השלמות.

תשלט) בכל מקום הזכר רודף אחר הנוקבא, ומעורר אליה האהבה. וכאן יוצא, שהיא מעוררת האהבה, ורודפת אחריו, כמו שכתוב, שׂימֵני כחוֹתָם על לבך. ודרך העולם, שאין זה שבח אל הנוקבא לרדוף אחר הזכר. אלא בהכרח דבר סתום הוא, ודבר עליון צפון באוצרות המלך.

מה) תפילה של רבים עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפילה. משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין שמאל ומאמצע. כי חסדים נמשכים מצד ימין, וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק

חי העולמים, יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הציבור.

אבל תפילת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. ועל כן תפילת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפילת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקווים, כמו תפילת הרבים.

שטו) בת שבע, של דוד המלך הייתה, מיום שנברא העולם. אם כן, למה נתנה הקב"ה לאוריה החיתי מקודם לכן?

שטז) כך דרכיו של הקב"ה, אף על פי שהאישה מזומנת לָאדם להיות שלו, מקדימו אחר ונושא אותה, מקודם שהגיע זמנו של זה. כיוון שהגיע זמנו, נדחה זה שנשא אותה מפני זה השני, שבא אחר כך, ומסתלק מהעולם. וקשה הדבר לפני הקב"ה להעבירו מהעולם, מפני השני, לפני זמנו.

שיז) למה בת שבע ניתנה מקודם לאוריה החיתי? צא ובדוק, למה ניתנה ארץ הקודש לכנען מקודם שבאו ישראל. ואז תמצא שהכל הוא דבר אחד. כי בת שבע וכן ארץ

ישראל הן הנוקבא. ותחילת בניין הנוקבא הוא במוחין דהארת השמאל. ואחר כך נבנית במוחין דפנים מכל ג' הקווים. אוריה הוא המוחין דחכמה בלי חסדים, שהיא הארת השמאל. ובחינת דוד המלך היא המוחין דפנים מג' הקווים. ולפיכך, אף על פי שבת שבע בת זוגו של דוד הייתה, כדי שתוכל לקבל המוחין דפנים מדוִד, הייתה מוכרחת להינשא מקודם לאוריה, כדי לקבל ממנו המוחין דאחוריים מהארת השמאל. כי אי אפשר לה לקבל מוחין דפנים, מטרם שקיבלה המוחין דאחוריים, שהם המוחין דהארת השמאל.

כה) הכל באים זכר ונקבה כלולים יחד, ואחר כך מתחלקים, ובאים בזכר בפני עצמו, ובנקבה בפני עצמה. אבל, וילדה זכר, פירושו, שזכר ונקבה כלולים יחד מצד ימין, שהוא בחינת זכר.

ואם נקבה תלד, פירושו, שכלולים יחד נקבה וזכר מצד שמאל, שהוא בחינת נקבה.

והצד שמאל שולט ביותר על צד ימין, והזכר שבימין נכנע, שאינו שולט. ואז זכר ההוא, שיוצא מן הנוקבא, המלכות, מצד שמאלה, כל דרכיו כנקבה, ועל כן נקרא נקבה. אבל זכר היוצא מצד ימין של המלכות, הוא השולט, והנקבה היוצאת עמו נכנעת, כי הצד שמאל אינו שולט, ועל כן כתוב עליו, וילדה זכר.

תקז) קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה. מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות. קול נעימות עולה, ויורד, הולך ומשוטט בעולם. קול שופר נמשך בעומקי המדרגות, ומסַבֵּב הגלגל סביב.

המוחין יוצאים בג' מקומות בזה אחר זה, המכונים ג' נקודות חולם שורוק חיריק, שהם ג' קווים ימין ושמאל ואמצע. וכן מאירים על ידי גלגול בג' מקומות הללו, שהולכים ומתגלגלים בהם, בזה אחר זה. ולפיכך מכונה דרך הארתם בשם גלגול.

ג' נקודות הללו כלולות זו מזו. על כן יש ג' נקודות בחולם, קו ימין, ג' נקודות בשורוק, קו שמאל, ג' נקודות בחיריק, קו אמצעי. נמצא שיש גלגול בכל אחד מג' הקווים. וכאן הזוהר מדבר מג' הקווים שבחיריק, קו אמצעי, שהוא זעיר אנפין הנקרא קול. ועל כן מכנה אותם ג' קולות.

וזה אמרו, קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה, הגלגול מקו ימין לקו שמאל. ונודע שהארת השמאל אינו מאיר אלא רק ממטה

למעלה, וזהו שנאמר, מתגלגל ממטה למעלה. ונודע שמטרם שקו השמאל מתחבר עם הימין נמצאים הארותיו סגורות, מחמת שאינו יכול להאיר בלי חסדים. וזהו שנאמר, מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות, שמרכבות המתגלגלות, הארתם סגורות.

ואחר כך מתגלגל קו השמאל לקו הימין. וזהו שנאמר קול נעימות עולה ויורד, כלומר שפע הנעימות והחסדים המתגלים מקו ימין, והוא מאיר גם ממעלה למטה, ועל כן אומר, הולך ומשוטט בעולם.

ואחר כך מתגלגל מקו ימין לקו אמצעי. וזהו שנאמר, קול שופר נמשך בעומקי המדרגות. זעיר אנפין, קו אמצעי, הנקרא קול שופר, נמשך ויוצא על מסך דחיריק, שהוא דינים. ועל כן אומר נמשך בעומקי המדרגות, בעומק הדינים, והוא עיקר המַשְׁלִים ומגלה את הארת ג' הקווים. ועל כן אומר מסבב הגלגל סביב, שהוא עיקר המסבב את הגלגל סביב, ומייחד ג' הקווים זה בזה.

תרצא) כאייל תַעֲרוג על אֲפִיקֵי מים, כן נפשי תַעֲרוג אליך אלקים. אף על פי שיש לשון זכר ולשון נקבה, הכל אחד, כי אייל נקרא בלשון זכר, והוא נקרא בלשון נקבה. כמו שכתוב, כאייל תַעֲרוג, אשר תערוג לשון נקבה. ולא כתוב, יערוג, בלשון זכר, כי הכל אחד, המלכות. אלא במצב הא', כשהיא עם זעיר אנפין, ב' מאורות הגדולים, היא נקראת אייל. ובמצב הב', אחר שנתמעטה, נקראת איילה.

תרצב) איילת השחר זו היא חיה אחת רחמנית, המלכות, שאין בכל חיות העולם רחמנית כמוה. כי בשעה שהשעה דוחקת אותה, והיא צריכה למזון בַּעֲדָה, ובעד כל החיות, שהן כל צבאות בי"ע (בריאה, יצירה, עשיה), היא הולכת למרחוק, לדרך רחוק, ובאה ומוליכה מזון. ואינה רוצה לאכול, עד שבאה וחוזרת למקומה. כדי שתתקבצנה אצלה שאר החיות, ותחלק להם מאותו המזון. וכשבאה, מתקבצים אליה כל שאר החיות, והיא עומדת באמצע, ומחלקת לכל אחת ואחת. והסימן הוא, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. וממה שהיא מחלקת להן, היא שְׂבֵעה, כאילו אכלה יותר מאכל מכולן.

תרצג) וכשיבוא הבוקר, הנקרא שחר, יבואו לה חבלי הגלות. ומשום זה היא נקראת איילת השחר. על שם שחרות שבבוקר, שאז חבלים לה כיוֹלֵדָה. כמו שכתוב, כמו הרה תקריב ללדת, תָּחִיל תזעק בַּחֲבָלֶיהָ.

תרצד) היא מחלקת להן, כשהבוקר צריך לבוא, בעוד לילה, והשחרות מסתלקת להאיר. כמו שכתוב, ותקם בעוד לילה, ותיתן טרף לביתה. כיוון שהאיר הבוקר, כבר כולן שבעות במזון שלה.

תרצה) אז, נתעורר קול אחד באמצע הרקיע, וקורא בכוח ואומר, קרובים, היכנסו למקומכם. רחוקים, צאו. כל אחד יתאסף למקומו הראוי לו. כיוון שהאיר השמש, כל אחד ואחד נאסף למקומו. והיא הולכת ביום ומתגלה בלילה, ומחלקת מזון בבוקר. ומשום זה נקראת איילת השחר.

תרצו) לאחר זה היא מתגברת כגיבור והולכת. ונקראת אייל, בשם זכר. הולכת שישים פרסאות מאותו המקום שיצאה משם, ונכנסת לתוך הר החושך, והולכת בתוך הר החושך. נחש אחד עקלתון מריח אחר רגליה, והולך לרגליה, והיא עולה משם אל הר האור. כיוון שהגיעה שם, מזמין לה הקב"ה נחש אחר, ויוצא, ונלחמים זה בזה, והיא ניצלת. ומשם לוקחת מזון וחוזרת למקומה בחצות לילה. ומחצות לילה והלאה מַתְחֶלֶת לחלק עד שעולה שחרות הבוקר. כיוון שהאיר הבוקר, הולכת לה ואינה נראית.

תרצז) בשעה שהעולם צריך לגשמים, מתאספים אליה כל שאר החיות, והיא עולה לראש הר גבוה, ועוטפת ראשה בין ברכיה, וצועקת צעקה אחר צעקה, והקב"ה שומע קולה, ומתמלא רחמים וחס על העולם. והיא יורדת מראש ההר, ורצה, וּמַסְתֶרֶת את עצמה. וכל שאר החיות רצות אחריה, ואינן מוצאות אותה. כמו שכתוב, כאייל תַעֲרוג על אֲפִיקֵי מים. מאלו אֲפִיקֵי מים שנתייבשו, והעולם צמא למים, אז תערוג.

תרצח) בשעה שמתעברת נסתמת,

וכשמגיעה שְׁעתה ללדת, צועקת ומרימה קולות, קול אחר קול, עד ע' קולות, כחשבון התיבות של, יַעַנְךָ ה' ביום צרה, שהוא שיר של מעוברת הזו. והקב"ה שומע אותה, ומזמין לה ישועתה. אז, יוצא נחש אחד גדול מתוך הרי חושך, ובא בין ההרים, פיו מלחך בעפר, ומגיע עד אייל הזה, ובא ונושך אותה באותו מקום ב' פעמים.

תרצט) בפעם הראשונה יוצא דם ממנה והנחש לוחך. בפעם השנייה יוצאים מים, ושותים כל אלו הבהמות שבהרים. והיא נפתחת ומולידה. והסימן שלך, וַיַךְ את הסלע במטהו פעמיים. וכתוב, וַתֵּשְׁתְּ העֵדה וּבְעִירָם.

תש) באותו זמן שהקב"ה חס עליה על מעשה הנחש הזה, כתוב, קול ה' יְחולֵל איילות וַיֶחֱשׂוֹף יערות. קול ה' יְחולֵל איילות, הם החבלים והכאבים לעורר אלו ע' הקולות. מיד, וַיֶחֱשׂוֹף יערות, לעורר נחש, ולגלות אותה חיה ללכת ביניהם. בהיכלו של הקב"ה, שהוא המלכות. כל אלו ההמונים שבבי"ע פותחים ואומרים, כבוד. היינו ברוך כבוד ה' ממקומו. שהיא המלכות, הנקראת כבוד ה'.

מבאר לנו כאן עניין אחד עמוק של המלכות...

כבר ידעת שזעיר אנפין ממשלת היום, ימין, ממשלת החסדים. המלכות ממשלת הלילה, שמאל, ממשלת החכמה שבשמאל. ולפיכך, המלכות ביום, שאין החכמה יכולה לשלוט, השעה דוחקתה ואין לה המזון שלה, אור החכמה שבשמאל. בהמשך היום, שאין אז גילוי לאור החכמה, המזון שלה ושל צבאותיה הנמשכים ממנו. וצריכה להמשיך מזון שלה, כי אין החכמה מושפעת אלא עם דינים. וכל זמן שאינה מתלבשת בחסדים בזיווג דקו אמצעי, נמשכים ממנה דינים קשים. ודינים אלו המתגלים על ידי הופעתה, נבחנים לרחוק ולדרך רחוקה.

כמו שכתוב, וַתֵּתַצַב אחותו מרחוק, שאחותו רומזת על חכמה. וכן, אמרתי אֶחְכָּמָה והיא רחוקה ממני. וזה היא נעשית תכף בתחילת הלילה. ועל כן, מתפשט אז החושך על הארץ. כי הארת החכמה שבשמאל בלי ימין הוא חושך. אבל אז נמשך המזון שלה, שהוא הארת חכמה. שאז היא מביאה ומוליכה המזון, החכמה דשמאל. אבל אז בעת שממשיכה החכמה, היא נקפאת מרוב הדינים שבחכמה בלי חסדים, שפירושו, שאינה יכולה להשפיע כלום. שאין המלכות רוצה להיות בשמאל בלי ימין, במקום יציאת החכמה, שזה דרך רחוקה, עד שתחזור למקומה, בקו אמצעי דזעיר אנפין, ששם ייחוד השמאל עם הימין. שזהו מקומה התמידי, בין ב' זרועות המלך.

למה היא צריכה לשוב למקומה? כי מטרם שבאה למקומה בקו האמצעי, אורותיה קפואים בה, ואינה יכולה להשפיע כלום לשאר החיות, לצבאותיה הנמשכים ממנה. אבל כשבאה למקומה, מתקבצים אליה כל החיות, ומשפעת להם מאור החכמה. שעומדת בזיווג עם קו האמצעי, אורותיה נפתחים ויכולה לחלק לכל אחד. וקבלת הארת החכמה מכונה קימה. כמו שכתוב, ותקם בעוד לילה, שמקבלת אז חכמה, המכונה קימה. ותיתן טרף לביתה, שמשפעת לכל צבאיה.