אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תולדות / וַיֶעְתַר יצחק

וַיֶעְתַר יצחק

יט) ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו. שהקריב קורבן והתפלל עליה.

כתוב, ויעתר יצחק. וכתוב, ויעתר ה'. ואם ויעתר הוא קורבן, ויעתר ה' הוא ג"כ קורבן. שיצא אש של מעלה כנגד האש של מטה. כי צריכים ב' אישיות לאכילת הקורבן, אש של גבוה, ואש של הדיוט. וע"כ ויעתר יצחק, הוא על אש של מטה. ויעתר לו ה', הוא על אש של מעלה.

כ) פירוש אחר בהכתוב, ויעתר יצחק, שהיתפלל תפילתו וחתר חתירה למעלה אל המזל המשפיע בנים. כי במקום ההוא, במזל, דיקנא דא"א, תלוים לידות בנים. כמ''ש, ותתפלל על ה', הויה, הוא ז"א, על ה', הוא דיקנא דא"א, המקיף לז"א, שנקרא מזל. ואז, ויעתר לו ה'. אל תקרא ויעתר לו, אלא, ויחתר לו. כי הע' מתחלף בח', להיותם ממוצא אחד מאותיות אחה"ע. כי חתירה חתר לו הקב"ה וקיבל אותו. ואז ותהר רבקה אשתו. שמצד המערכה לא היתה ראויה להריון, כי היתה עקרה מלידה, אלא בסיבת תפילתו, חתר לו חתירה, ששינה את סדר המערכה. ואז ותהר רבקה אשתו.

כא) עשרים שנה נשתהה יצחק עם אשתו ולא ילדה. עד שהתפלל תפלתו. והוא משום שהקב"ה חפץ בתפילתם של צדיקים, בשעה שמבקשים מלפניו התפילה על מה שהם צריכים. מהו הטעם, כדי שיתגדל ויתוסף מִשחת קודש על ידי תפילת הצדיקים לכל מי שצריך. כי הצדיקים בתפילתם פותחים את הצינור עליון, ואז, אפילו אותם שאינם כדאים להיענות, נענים.

כב) אברהם לא התפלל לפני הקב"ה, שיתן לו בנים, אע"פ ששרה היתה עקרה.

אבל יצחק התפלל על אשתו, משום שהיה יודע, שהוא אינו עקר אלא אשתו. ויצחק היה יודע בסוד החכמה, שיעקב עתיד לצאת ממנו עם שנים עשר שבטים. אבל לא היה יודע. אם מאשה זו או מאחרת. וע"כ כתוב, לנכוח אשתו, ולא כתוב, לנוכח רבקה.

כד) עשו נולד ויצא אדמוני. והוא מינו של יצחק, שהוא דין קשה של מעלה, של הקדושה. ויצא ממנו עשו, שהוא דין קשה של מטה, שהיה ראשו בקדושה וגופו לא בקדושה, ודומה ע"כ למינו של יצחק. וכל מין הולך אחר מינו. ועל כן אהב את עשו יותר מיעקב. כמ"ש, כי ציד בפיו, שהוא ראשו שהיה בקדושה. כתוב כאן, כי ציד בפיו. וכתוב שם, על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ה'. שם, פירושו של ציד הוא דין קשה. אף ציד שבכאן הוא דין קשה. ומשמיענו הכתוב, שאהב אותו מטעם היותו דין קשה כמוהו.

ויתרוצצו הבנים

כה) ויתרוצצו הבנים והלכה לדרוש את ה'. לבית המדרש של שם ועבר. ויתרוצצו הבנים בקירבה, מפני ששם היה אותו רשע עשו, שעשה מלחמה עם יעקב.

ויתרוצצו הוא נשתברו ונתחלקו. עשו היה מצד הרוכב על הנחש, שהוא סמאל. יעקב היה מצד הרוכב על כסא השלם הקדוש, מצד השמש, ז"א. להיזדווג עם הלבנה, הנוקבא. כיסא היא הנוקבא, לבנה.

כו) משום שעשו נמשך אחר אותו הנחש, הלך יעקב עמו במירמה, כמו נחש, שהוא ערום והוא הולך במירמה.

כך היה צריך להיות, כדי להמשיך את עשו אחר אותו הנחש, ויפרד מיעקב. ולא יהיה לו חלק עמו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ולמדנו, הבא להורגך, השכם אתה ותהרגו.

בבטן עָקַב את אחיו. שהשרה אותו למטה, בעקֵב, הפרידו מן הקדושה והורידו לצד הטומאה, הנקראת עקֵב, בסיום הקדושה. כמ"ש, וידו אוחזת בעקֵב עשו, ששׂם ידיו על אותו העקב, כדי להכניעו תחת הקדושה.

כז) וידו אוחזת. שלא יכול יעקב לצאת ולהיפרד ממנו מכל וכל, אלא, וידו נשארה אוחזת בעקב עשו. וידו, הלבנה, שהיא הנוקבא, הנקראת ידו של ת"ת, שהוא יעקב, שנתכסה אורה משום עקב של עשו. וע"כ ניצרך לו ליעקב ללכת עמו בחכמה, כדי לדחותו למטה. ויתדבק במקומו, בס"א. ויפרד לגמרי מן הקדושה.

כח) ויקרא שמו יעקב. הקב"ה קרא ודאי את שמו יעקב. ראה הקב"ה, כי אותו נחש הקדמוני חכם הוא להרע. כיון שבא יעקב, אמר הקב"ה, זהו ודאי חכם לעומת הנחש. וע"כ קרא אותו הקב"ה, יעקב, על שם חכמתו, שידע לעקב את הנחש, ולהפרידו מהקדושה.

ל) יעקב היה יודע, שעשו היה לו להיתדבק באותו נחש העקלתון, וע"כ בכל מעשיו היה נמשך עליו, כנחש עקלתון אחר לעומתו, בפקחות ובמירמה.

ויברא אלקים את התנינים הגדולים. זהו יעקב ועשו. ואת כל נפש החיה הרומשת, הם שאר המדרגות שביניהם. הרי שיעקב ועשו נקראים תנינים, דהיינו נחשים. שעשו היה נחש עקלתון, ויעקב נמשך עליו כמו נחש עקלתון אחר לעומתו. ובהכרח, שיעקב עשה עצמו חכם, לעמוד כנגד נחש האחר ההוא.

לא) משום זה בכל חודש וחודש מקריבים שעיר אחד, כדי להמשיך אותו למקומו, ויפרד מן הלבנה, הנוקבא דז"א, שאורה נתכסה מפני העקב של עשו. וכן ביום הכיפורים צריכים להקריב שעיר ההוא. וזהו נעשה בחכמה, כדי לשלוט עליו ולא יוכל להרע. כלומר שעשו הוא שעיר. וענין החכמה שבשעיר ראש חודש ורה"ש ויום הכפורים.

והכל נעשה בחכמה ובמירמה אליו, משום שהוא נחש הרע, חכם להרע, משטין למעלה ומדיח מלמטה.

לב) ומשום זה מקדימים עצמם ישראל, ומתחכמים אליו בחכמה ובמירמה, כדי שלא יוכל להרע ולשלוט. וע"כ יעקב, בסוד האמונה, כל מעשיו כלפי עשו היו, כדי שלא ליתן מקום לנחש ההוא לטמא המקדש, ושלא יקרב אליו, ושלא ישלוט בעולם.

וע"כ לא היה נצרך אברהם להתנהג במרמה, ולא יצחק. משום שעשו, שהוא הצד של אותו הנחש, עוד לא בא לעולם. אבל יעקב, שהוא בעל הבית, בעלה של השכינה, היה צריך לעמוד כנגד אותו הנחש, שלא לתת לו שליטה כלל לטמא בית המקדש של יעקב, שהוא הנוקבא. ולפיכך ניצרך יעקב, להילחם עמו במרמה, יותר מכל בני העולם. ומשום שיעקב לחם עמו במירמה, וקנה ממנו הבכורה והברכות, ישראל הקדושים, נבררו להיות חלק גורלו של הקב"ה.

סעודת הצדיקים לעתיד לבוא

מ) באותו זמן ישיגו הצדיקים דעת שלימה, ביום שישמח ה' במעשיו, עתידים הצדיקים להשיג את הקב"ה בליבם, ויתרבה אז החכמה בליבם, כמו שהיו רואים אותו בעין.

מד) סעודה של הצדיקים לעתיד לבוא, שתהיה מלויתן ומשור הבר.

מה) אמרו רבנן לרוב העולם, שהם מוזמנים לסעודה זו. עתידים לאכול ולשמוח בסעודה גדולה, שעתיד הקב"ה לעשות להם. וע"כ רוב העולם סובלים הגלות בשביל אותו הסעודה.

חזרה לראש הדף
Site location tree