אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת חיי שרה / גולמי ראו עיניךָ

גולמי ראו עיניךָ

לז) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים. היוצא לדרך יתפלל ג' תפילות, ולומר לאלו השלושה, אינו צריך ג' ברכות נפרדות, אלא אפילו בברכה אחת יכול לעשותו. כי כל שאלותיו של אדם יכול לכלול אותם בברכת שומע תפילה.

לח) כל מעשיו של אדם כתובים בספר, בעולם העליון, הן טוב והן רע. ועל כולם הוא עתיד ליתן את הדין. כי כתוב, גולמי ראו עיניך. שאותם הדברים שעשה הגוֹלם, הגוף, שאינו משגיח מה שיהיה בעוה"ב, כולם ראו עיניך, כי עיינת בהם.

ועל סיפרך כולם יכתבו. ליתן עליהם דין וחשבון לעוה"ב. לפיכך יקדים אדם תפילתו תמיד קודם למעשהו, ויועיל לו.

לט) אין אדם עושה עבירות, אלא מי שהוא גולם ולא אדם. אותו אדם שאינו מסתכל בצרכיה של נשמה הקדושה, אלא כל מעשיו כבהמה זו שאינה משגחת ואינה יודעת. וכי נקרא דוד גולם, שאינו מסתכל בנשמה, שהוא אמר אותו הכתוב.

אדם הראשון אמר לאותו הפסוק, גולמי ראו עיניך. כי גולם פירושו חומר, מטרם שנשלם צורתו. ואמר, קודם שזרקת בי נשמה, שהייתי גולם, ראו עיניך לעשות בצורתי אנשים שיהיו דומים לי. ועל סיפרך כולם ייכתֵבו. שייכתֵבו בשמותיהם, מי הם. ימים יוצָרו. שיוצְרו כצורה זו שלו. ולא אחד בהם, שלא נשאר אחד מהם.

מ) למה לא נשאר מאותם הדומים לצורת אדה"ר אף אחד? כל אלו שהיו דומים לאדה"ר, או אפילו דומים לו רק ברמז ולא בבירור, לא מתו מיתת עצמם. וכולם הוכו באותו עניין ממש, שהיו דומים לאדם הראשון.

צורתו של אדם הראשון ויופיו, היתה כזוהר הרקיע העליון על כל הרקיעים, וכאותו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעוה"ב. ולפיכך, כל אלו שהיה בהם רמז משהו מצורתו של אדם הראשון, הוכו בו ומתו.

מא) כי כך דרכיו של הקב"ה. אם נותן עושר לאדם, הוא לזון את העולם, ולעשות מצוותיו. לא עשה זה, אלא שמתגאה בעושרו, בו יוכה, שכתוב, עושר שמור לבעליו לרעתו.

אם נותן לו בנים, הוא כדי ללמדם דרכיו של הקב"ה ולשמור מצוותיו, כאמור באברהם, כי ידעתיו למען אשר יצווה. לא עשה זה, אלא שמתגאה בהם, בהם הוא מוכה.

וכך בדרך זה, כאשר נתן הקב"ה להם מיופי הטוב העליון של אדם הראשון, נתן להם זה לשמור מצוותיו ולעשות רצונו לא עשו זה, אלא שנתגאו. באותו היופי שנתברכו בו, בו הוכו.

מב) כשברא הקב"ה את אדם הראשון בעוד שהיה גולם, מטרם שזרק בו הנשמה, קרא לאותו המלאך, שהוא ממונה על צורות בני אדם, ואמר לו, עַיֵין וצור בצורתו של זה, שישה אנשים. והם: שמשון, שאול, עשהאל, יאשיהו, צדקיהו, אבשלום. וזהו שכתוב, ויולֶד בדמותו כצלמו. ויקרא את שמו שֵׁת, כלומר שישה, שישה אנשים.

מג) מאותו העפר ממש שנברא אדם הראשון, לקח הקב"ה לברוא אלו שישה אנשים. וקרא לו שֵׁת, שפירושו שישה. כלומר, שקרא והזמין שישה אנשים. וזהו שכתוב, ויולֶד בדמותו כצלמו. כלומר, מאותו הבצק שנברא הגולם שלו. וע"כ נאמר, גולמי ראו עיניך. שפירושו, שעיינת לעשות דומים אליו.

ועל ספרך כולם יכתבו. כולם, שלא שמרו מה שנתן להם הקב"ה, וניגרשו מן העולם.

מד) מצאנו שלג' משמרות מתחלק הלילה, כלומר לג' פעמים ד' שעות. וכל משמרת, יש לו להקב"ה עניין מיוחד עם האדם. והוא כאשר הנשמה יצאה הימנו, ואותו הגולם, הגוף, נשאר ישן על מיטתו, ואז נשמתו עולה בכל לילה לפני הקב"ה. ויש לו עניין מיוחד עימה בכל משמרת ומשמרת. אם היא זוכה, שמחים עמה למעלה. ואם לא, דוחים אותה לחוץ.

נ) עצם קולית הקשה, עצם הירך, שהוכה ומש ממקומו ומוסרח לכאן ולכאן, הוא הולך ומבקר את מקומו שנים עשר חודש. כך אותה הנשמה הראויה לקבל עונש, הולכת בחוץ בעולם ופוקדת את מקומה, בעולם ובבית הקברות שנים עשר חודש.

נא) ויקם אברהם מעל פני מתו. כאשר הנשמה בשלמות העליון, מבינה, נתווסף בה ה' ונקרא אברהם. וכאן כתוב, כמו שאינו צדיק כל כך, שכתוב, ויקם אברהם, ואתה עושה מי שיושב בכסא גדול, שירד לשבת בתוך כיסא קטן תחתון.

כי עניין ה' של אברהם שנתווסף לו, רומז שעלה והשיג המוחין הגדולים מבינה. והכתוב, ויקם אברהם מעל פני מתו, יורה על המוחין דקטנות, המאירים לגוף. כי, ויקם, פירושו קבלת מוחין, המעמידים אותו על רגליו. מעל פני מתו, מהפנים השייכים לגוף המת, שנקרא שרה, שהם מוחין דקטנות.

וכיוון שהנשמה נקראת בשם אברהם, הרי זה יורה שכבר יש לה מוחין דגדלות מבינה עלאה. וא"כ איך אומר הכתוב, ויקם אברהם מעל פני מתו, שיורה על מוחין דקטנות. שאתה עושה את היושב בכיסא גדול, לירד לשבת בכיסא קטן תחתון.

נב) ויקם אברהם מעל פני מתו. כשהנשמה ראויה לעלות למקום העדן שלה, היא מגינה קודם על הגוף הקדוש שיצאה משם, ואח"כ היא עולה למקום מעלתה. ויקם אברהם מעל פני מתו. שמקודם שהנשמה מסתלקת מהגוף לעלות לג"ע, היא ממשיכה בשביל הגוף מוחין הראויים לו, כדי שיוכל להתחבר במניין עם שאר גופות הצדיקים. ואלו המוחין מרומזים בהכתוב, ויקם אברהם.

נג) וידבר אל בני חֵת. הם שאר גופות הצדיקים, הנפחדים ומוכים בעולם למען יראת קונם. ומפחדים וחתים על שהם שוכני עפר. וע"כ נקראים בני חת. ולמה צריכה הנשמה את גופות הצדיקים? כולם כתובים במניין, שמכניסם בחשבון ומוציאם לתחיית המתים בחשבון. וע"כ דיברה עימהם הנשמה, כדי שהגוף יהיה במניין עימהם. וע"כ כתוב, וידבר אל בני חת.

נד) ומה אמרה להם הנשמה, שנקראת אברהם? אמרה בדרך פיוס ובדרך כבוד, גר ותושב אנוכי עימכם. שאמר להם, גוף הזה יהיה עימכם במניין אחד בחיבור הזה. כמ"ש, ויענו בני חת את אברהם, שהם ענו לו כמו כן בדרך כבוד ובדרך פיוס.

סב) ותמות שרה בקרית ארבע. כעין זה לא היה בכל נשי העולם. כי נאמר חשבון ימיה ושנותיה וחיים שלה בעולם, ומקום ההוא שנקברה בו, כדי להראות שלא היה בכל נשי העולם כמו שרה.

סג) ואם תאמר הרי מרים שכתוב בה, ותמות שם מרים ותיקבר שם, כמו בשרה. ואומר, שהוא נכתב אלא רק כדי להראות חטאם של ישראל, כמ"ש, ולא היה מים לעדה וייקהלו על משה. כי המים לא הלכו בישראל אלא בזכותה של מרים, אבל לא נאמר במיתתה מספר ימים ושנים, כמו שנאמר בשרה.

סד) אשריך ארץ שמלכך בן חורין. אשריהם ישראל שהקב"ה נתן להם התורה, לדעת כל דרכים הסתומים, ולגלות להם סודות העליונים.

סה) אשריך ארץ. זהו ארץ החיים. הנוקבא, המלבשת לאלקים חיים, שהיא אמא, משום שהמלך שלה, ז"א, הכין לה כל הברכות שהתברך מאבות העליונים, או"א עלאין, שהמלך הזה הוא הו', שהוא עומד להריק עליה תמיד ברכות. והוא נקרא בן חורין, להיותו בן יובֵל, בינה כלומר ישסו"ת, שהמוחין שלה מוציאים עבדים לחירות, שהם המוחין דהארת חכמה. והוא בן לעולם העליון, או"א עלאין, שמשפיע תמיד מזיווגם התמידי, כל חיים, וכל אור, וכל שמן של גדולה וכבוד. כי המלך, ז"א, בן ליובֵל, שמשם מושפע מוחין דחירות, שהוא הארת חכמה. והוא גם בן לאו"א, שזיווגם תמידי ולא נפסק לעולם, שמהם כל המוחין. וע"כ נקרא בן חורין ולא בן חירות. וכל המוחין של יובל ושל או"א עלאין משפיע בן הבכור ז"א לארץ הזו, לנוקבא. כמ"ש, בני בכורי ישראל. שזה נאמר על ז"א, שנקרא ישראל. ונקרא בן בכור, בעת שיש לו כל אלו המוחין. וע"כ אומר הכתוב עליה, אשריך ארץ.

סו) אי לך ארץ, שמלכך נער. שהארץ התחתונה ועולם התחתון יונק אז מממשלת העורלה. והכול נמשך למטה רק ממלך שנקרא נער, מט"ט. אוי לעולם הצריך לינוק כך.

סז) נער הזה, מט"ט, אין לו מעצמו מאומה, אלא רק מה שמקבל ברכות מהנוקבא לזמנים ידועים. וכל פעם שנמנעו ממנו, כי נפגמה הלבנה, הנוקבא, ונחשכה, שאז נמנעו הברכות ממט"ט, אוי באותה שעה לעולם הצריך לינוק ממנו את קיומו. ועוד נידון העולם בהרבה דינים, מטרם שיונק ממנו, אלא מן הקליפות, כי הכול מתקיים ונעשה אז בדין.

סח) ותמות שרה. כי לא היה מיתתה ע"י אותו נחש העקלתון, מלאך המוות, ולא שלט עליה, כמו שהוא שולט על כל בני העולם, שכל בני העולם מתים על ידו, מיום שגרם להם אדם המיתה. חוץ ממשה אהרון ומרים, שלא מתו ע"י מלאך המוות, אלא בנשיקה, שכתוב בהם, על פי ה', ומשום כבוד השכינה לא כתוב במרים על פי ה', אע"פ שגם היא מתה בנשיקה.

סט) אבל בשרה כתוב שמתה בקרית ארבע, בסוד עליון, ולא ע"י אחר. בקרית ארבע ולא בנחש, בקרית ארבע היא חברון, שנתחבר דוד באבות. וע"כ לא היה מיתתה ע"י אחר אלא בקרית ארבע.

יש ב' בחינות מלכות, רביעית ושביעית.

שמבחינת למעלה מפרסא, מחזה ולמעלה דז"א, נקראת רביעית לאבות, שהם חג"ת, ונקראת מלכות דדוד, וכן קרית ארבע. והיא המתוקנת נקראת ארץ החיים, שעליה נאמר, אשריך ארץ שמלכך בן חורין.

ומבחינת למטה מפרסא, מחזה ולמטה דז"א, נבחנת שביעית לבנים, שהם נה"י, ונקראת מלכות דיוסף. וע"כ כתוב, הסוד של קרית ארבע היא בסוד העליון, כלומר מלכות דדוד, שהיא העליונה שלמעלה מפרסא דז"א. ולא ע"י האחרת, שהיא המלכות התחתונה, שלמטה מפרסא, שנקראת שביעית.

בקרית ארבע ולא בנחש. וע"כ נשמע מהכתוב, שלא מתה מבחינת הנחש, שהיא מלאך המוות, כי אין לו שליטה ואחיזה במלכות שמבחינת למעלה מפרסא, הנקראת קרית ארבע. בקרית ארבע היא חברון, שהתחבר דוד המלך באבות, שהם חג"ת, שלמעלה מפרסא דז"א, וע"כ לא היה מותה ע"י מלאך המוות, הנמשך ממלכות תחתונה, אלא בקרית ארבע.

ע) כאשר ימי האדם מתקיימים במדרגות העליונות, חג"ת נהי"מ, מתקיים האדם בעולם. כיוון שלא נתקיים עוד במדרגות העליונות, שגמר חיי שבעים שנה, הנמשכים מז"ס חג"ת נהי"מ, נמצאים ימיו יוצאים מהספירות ויורדים למטה מהספירות, עד שקרבים לאותו מדרגה שהמוות שורה בו, מלאך המוות, שהוא מתחת ספירת המלכות, ששם נאמר, לפתח חטאת רובץ.

ואז מקבל רשות להוציא הנשמה. והוא עף כל העולם בעפיפה אחת, ונוטל הנשמה, ומטמא את הגוף, ונשאר הגוף טמא. אשרי הם הצדיקים שלא נטמאו בו, ולא נשאר בגופם טומאה.

וזה לראָיה, שלא שלט בשרה מלאך המוות. כי נתבאר כאן, שעניין המיתה בא לאדם אחר שיוצא מז"ס ובא למתחת מלכות התחתונה, ששם מקומו של מלאך המוות, שאז נוטל רשות ומוציא נשמתו. ונמצא ששרה שמעולם לא ירדה מתחת המלכות התחתונה, אלא שמתה בקרית ארבע, שהוא מלכות העליונה שלמעלה מפרסא, שבמקום החזה דז"א, ודאי שלא מתה ע"י מלאך המוות.

עא) באמצעו של הרקיע, נקשר אורַח מבהיק. והוא נחש הרקיע, שנקרא בפי התוֹכְנים [אסטרונומים], קו החלב, שכל הכוכבים הדקים כולם קשורים בו, ועומדים בו תילי תילים. שהם מקובצים ועומדים בו, כמו הרים על הרים בלי מספר. והם ממונים על מעשים של בני העולם שבסתר.

עב) כעין זה, כמה אגודות של אורות הקליפות יצאו לעולם, מאותו נחש העליון הראשון שנתפתה בו אדם. וכולם ממונים על מעשי העולם שבסתר. ומשום זה כשבא האדם להיטהר, עוזרים לו מלמעלה, ועזרת ריבונו מסבב אותו ונשמר, ונקרא קדוש.

עג) בא האדם להיטמא, כמה אגודות אורות של הקליפות נועדו לו, וכולם שורים בו ומסבבים.

עד) כל מעשיו של בלעם הרשע היו מצד הטומאה. כל מיני נחש וכשפים שבעולם, כולם מתקשרים ויוצאים מנחש ההוא הקדמוני, שהוא רוח הטומאה המזוהם. וע"כ כל הכשפים שבעולם נקראים על שם של נחש הקדמוני, נחשים. וכולם מצד ההוא יוצאים וכל הנמשך אחר כשפים הוא נטמא.

עה) ולא עוד אלא שצריך להיטמא מקודם, אם רוצה לעשות כישוף, כדי להמשיך על עצמו צד ההוא של רוח הטומאה. כי כמו שאדם נתעורר מלמטה, כן הוא ממשיך עליו מלמעלה. אם הוא נתעורר מלמטה בצד הקדושה, ממשיך עליו קדושה מלמעלה, והוא מקודש. ואם הוא נתעורר מלמטה בצד הטומאה, כן הוא ממשיך עליו רוח הטומאה ונטמא. וזה אמרו, הבא להיטמא מטמאים אותו.

עו) משום זה, בלעם הרשע בשביל להמשיך על עצמו רוח הטומאה מנחש העליון, היה מטמא את עצמו בכל לילה באתונו, והיה עושה עימה מעשה אישות, בשביל להיטמא, ולהמשיך עליו רוח הטומאה. ואחרי זה עשה כשפיו ומעשיו.

עז) ותחילת מעשיו היו, לקח נחש מתוך הנחשים, וקשר אותו לפניו, ובקע את ראשו, והוציא את לשונו. ולקח עשבים ידועים ושרף כולם, ועשה מהם קטורת אחת. ואח"כ לקח הראש של אותו הנחש, ובקע אותו לארבע צדדים, ועשה ממנו קטורת אחרת.

עח) ועשה סביבותיו עיגול אחד, והיה אומר דברים, ועשה מעשים אחרים, עד שהמשיך עליו רוחות הטומאה, והודיעו לו מה שצריך. ועשה על פיהם מעשיו, כפי מה שידעו מצד הנחש ההוא של הרקיע.

עט) ומכאן היה יודע ידיעות וכשפים וקסמים. ומשום זה כתוב, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, נחשים ממש. כי העיקר והשורש בטומאה ותחילת הכול אינו אלא בנחש.

חזרה לראש הדף
Site location tree