זכור נא מה יעץ בלק
א) עמי זכור נא, מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור. אשרי חלקם של עם הזה, שאדונם מוכיח להם כך. אע"פ שאתם סרתם מן הדרך, עַמי אתם, שאיני רוצה לגמול לכם כמעשיכם.
ב) אשרי חלקו של עם, שאדונם אמר להם, עַמי, מה עשיתי לך, ומה הֶלְאֵתיךָ ענה בי. מה יעץ בלק מלך מואב, בכמה דברים ומעשים חשב לכלות אתכם מן העולם, וכמה כשפים עורר לנגדכם.
ג) אמר הקב"ה לישראל, זכור נא. אוי שאנו צועקים בכל יום, ואנו גועים ובוכים, זכור ה' מה היה לנו. זכור ה' לבני אדם. ואינו רוצה להשגיח עלינו. משום שהוא אמר לנו בבקשה, זכור נא. נא, לשון בקשה. ואנו אין משגיחים עליו. על כן אנו צועקים כעין זה, זכור ה' מה היה לנו. זכור ה' לבני אדום. זכור עדתך קנית קֶדם. זכרני ה' ברצון עמך. והוא אינו רוצה להשגיח עלינו.
ד) ודאי הקב"ה משגיח עלינו תמיד וזוכר אותנו. ואם הוא לא היה משגיח בישראל, וזוכר אותנו, לא עמדו אפילו יום אחד בגלות. כמ"ש, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם. כי הקב"ה אינו עושה עימנו כמעשינו.
ה) בלק חכם היה, וגדול המכשפים היה במעשי ידיו, יותר מבלעם. וכל מה שרוצה האדם בעולם הזה בעבודת הקב"ה, צריך לעורר במעשה שלמטה. כי במעשה שלמטה מתעורר המעשה למעלה. ומעשה שלמטה צריך להיות בקדושה. ובמקום שאין מעשה, יש דיבור, ובדיבור הפה תלוי, לעורר המעשה למעלה. וכמו שצריכים לעורר קדושה עליונה במעשה ובדיבור, כך אלו הבאים מצד הטומאה, צריכים לעורר הצד שלהם, במעשה ובדיבור פה.
ו) ואע"פ שבלעם היה מכשף הגדול מכל מכשפי העולם, היה בלק מכשף גדול ממנו. כי בקסם היה בלק גדול מן החכמים. ובלעם היה גדול בנחש. קסם ונחש הם ב' מדרגות. קסם תלוי במעשה. נחש אינו תלוי במעשה, אלא בהסתכלות ובדיבור הפה. ואז מתעורר עליהם רוח הטומאה להתלבש בהם, ועושה מה שעושה.
ז) וישראל כולם קדושים, וכל מעשיהם לעורר עליהם רוח קדוש. כמ"ש, עד יערֵה עלינו רוח ממרום. וע"כ כתוב, כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל. כי ישראל הם אחוזים בצד הקדושה העליונה, ומעשיהם באים בקדושה, וקדושה מתעוררת עליהם, ומתלבשים בה.
ח) בקסם היה בלק גדול מכל החכמים, ובלעם בנחש. וע"כ בשעה שרצה בלק להתחבר עימו, כתוב, וילכו זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם. בדיבור שבפה היה בלעם גדול מכל המכשפים שבעולם, ובהסתכלות של נחש היה יודע לכוון את השעה לקלל, וע"כ קללותיו נתקיימו. וע"כ רצה בלק להשלים הדבר בקסם ונחש. ע"כ נתחבר עימו.
ט) אמר לו הקב"ה, רשע, הרי קידמוך בני. מעשה יש ביניהם, שכל הצדדים הרעים ומינים הרעים וכל הכשפים שבעולם, אינם יכולים לקרב אליהם, שכולם בורחים מפניו. והוא אוהל מועד, וכלי קודש, ותשמישי המקדש, וקטורת הסמים המבטל כל כעס ורוגז שבעולם מלמעלה ומלמטה, ועולות וקרבנות בכל יום, ושני מזבחות לעשות עבודת המזבחות, ושולחן, ולחם הפָנים, ואת הכיור ואת כנו. וכמה תשמישים למעשה, מבחינת דיבור הפה, שהם הארון, ושני לוחות התורה, ואהרן המכפר על העם בכל יום בתפילה. כיוון שהיסתכל אותו רשע בזה, אמר, כי לא נַחש ביעקב ולא קֶסם בישראל. משום, ה' אלקיו עימו ותרועת מלך בו.
י) וע"כ אמר הקב"ה, עמי זכור נא, בבקשה מכם, היו זוכרים זמן ההוא, שנתחברו בלק ובלעם לכלותכם, ולא יכלו, כי אני אחזתי בכם, כאב האוחז בבנו, ואינו עוזב אותו בידי אחר. בבקשה מכם, היו זוכרים, כל זמן שהייתם אחוזים בי, לא יכול אותו רשע בכשפיו וקסמיו לשלוט עליכם. כיוון שעזבתם ידיכם מלאחוז בי, והייתם בשיטים, כתוב, ויאכלו העם וישתחוו לאלהיהם. ואז שלטו בכם שונאיכם. וכל זה למה? למען דעת צִדקות ה'. שכל אלו צִדקות שעשיתי לכם בזמן שהייתם אחוזים בי, ולא עזבתי שום דבר בעולם שישלוט עליכם, והרוגז שלמעלה ושלמטה, ומינים הרעים לא יכלו לקרב אליכם.