אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וַיֵּרָא / והנה שלושה אנשים

והנה שלושה אנשים

מה) הרשות ורצון של המלך, השכינה, נראה בשלושׁה גוונים: לבן, אדום, ירוק. והם ג' גוונים שבעין: גוון אחד - מראה הנראה לעין מרחוק, והעין אינה יכולה לעמוד בבירור במה שרואה משום שהוא מרחוק, עד שהעין מקבל ראייה מועטת ע"י קמיצה שלה. וע"כ כתוב, מרחוק ה' נראה לי, שהוא הארת קו האמצעי ע"י מסך דחיריק, שאין פתיחה להאורות זולתו.

מו) גוון השני - ראיית העין בהסתימה שלה. כי גוון זה אינו נראה לעין זולת ע"י מעט סתימה שמקבלת ואינה ראייה ברורה. כי דרך ראייתו היא, שסותם העין ואח"כ פותחה מעט ואז מקבלת מראה הזאת. ומראה זו צריכה פתרון כדי לעמוד על מה שקיבלה העין, כי היא אינה ברורה. וע"כ כתוב, מה אתה רואה, שזהו הארת קו שמאל מנקודת השורוק, שהאורות אז בסתימה מטעם חיסרון חסדים.

מז) גוון השלישי - זוהר מראה, שאינו נראה בה כלל לבד מבעת גלגול העין, כי כשהעין נסתמת עם סתימה ומגלגלים אותה בגלגול, נראה בגלגול הזה המראה שמאירה, שזהו הארת קו ימין מנקודת החולם. אבל אי אפשר להעין לעמוד בגוון שלישי הזה זולת בראיית הארת הזוהר ע"י הסתימה שבעין שהוא גוון הב' בהתכללות גוון הא'.

מח) על כן כתוב, הייתה עלי יד ה'. יד ה' עלי חזקה, משום שהראייה היא בסתימת העין שהוא גבורה ותוקף. ולנביאי האמת מושגים ב' גוונים הראשונים, מלבד משה, נאמן העליון, שזכה להסתכל בגוון הג', המראה המאירה.

כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם. והרי כאן נאמר באברהם, וירא אליו הוי"ה. הרי שנגלה בשם הוי"ה גם לאבות. והאריך לבאר ההפרש בין מראה הנבואה של האבות ובין מראה הנבואה של משה, שאע"פ שכתוב, וירא אליו הוי"ה, זו השכינה, מראה שאינה מאירה.

המוחין נמשכים בג' קווים הנמשכים מג' נקודות, חולם שורוק חיריק. החולם חסדים מכוסים, מ"י דאלקים. השורוק אל"ה דאלהים, אור סתום, להיותו אור חכמה בחיסרון חסדים. עד שבא החיריק, קומת ו"ק, ומכריע ביניהם, שבכוחו נכללים ב' הקווים זה בזה, שחולם או"א, ושורוק ישסו"ת, חיריק ז"א.

השכינה שהוא רצון המלך, מתגלית להנביאים בג' גוונים המכונים ג' גווני עין. והוא מתחיל מלמטה למעלה, מקו אמצעי, נקודת החיריק. גוון אחד מראה הנראה להעין מרחוק. שהעין אינה יכולה לעמוד בבירור במה שרואה משום שהיא מרחוק, כי גוון זה דקו האמצעי, קומת החסדים, היוצאת על המסך דז"א, בחי"א, שקומה זו ו"ק, חסדים בלי חכמה, וראייה פירושה חכמה, שאינה יכולה לראות בבירור, משום שגוון זה רחוק מחכמה. והחכמה היא הראייה.

עד שגוון זה של העין נכלל בקו השמאל, הארת נקודת השורוק, ושם מקבלת העין ראייה מועטת בכוח הקמיצה שלה, משום שקו השמאל מקוּמץ מחסדים ואינו יכול להאיר החכמה שלו בלי חסדים. לפיכך בכוח החסדים, שהסתימה דקו שמאל מקבלת מקו אמצעי כדי להפתח מסתימתו, בשיעור הזה הוא מאיר החכמה שלו אל קו האמצעי, ונכנס בו החכמה אע"פ שתכונתו ו"ק ורחוק מחכמה. ונמצא שגוון זה דקו אמצעי שנוטל ראייה מועטת בהקמיצה וסתימה שלו, ומה שאומר ראייה מועטת, להורות שהג"ר דחכמה אינם מאירים בה, אלא רק ו"ק דחכמה. והו"ק כלפי הג"ר נבחן כראייה מועטת. וכמ"ש, מרחוק ה' נראה לי, הכתוב על קו האמצעי, שרחוק מחכמה להיותו ו"ק, אבל מהתכללותו בקו השמאל נאמר, מרחוק ה' נראה לי, כי הראייה מקובלת דווקא בקו האמצעי שהוא רחוק, ולולא קו האמצעי לא היה נגלה הראייה כלל.

וזה אמרו, גוון ב', הראייה, אור החכמה שבגוון זה, בסתימה שלו, כי הוא קו השמאל והארת השורוק, שמבחינת עצמו הוא סתום ואינו מאיר מפאת חוסר חסדים, וע"כ גוון החכמה שבו הוא סתום. וגוון החכמה אינה נראית בהעין זולת במעט הסתימה שמקבל מגוון הא' שהוא קו אמצעי, ואינו מאיר ברור. כלומר, כיוון שמחוסר חסדים אינו יכול להאיר זולת בהתכללות קו האמצעי שהוא ו"ק, כדי לקבל ממנו חסדים, נמצא בהכרח שאינו יכול להאיר זולת בסתימה זעירה מגוון הא'.

ומשום זה אינו מאיר ברור בג"ר דחכמה, אלא בו"ק דחכמה, שאינה ברורה כל כך כמו הג"ר דחכמה. ודרך הארתו של גוון זה שהוא הארת השורוק וקו שמאל, הוא סתימת עיניים. תחילה ממשיכים בה הארת החכמה בלי חסדים, שהעין נסתם ממנה ואינה מאירה כלום, ואחר כך ע"י התכללות בגוון הא' הוא פותח אותה להאיר מעט, כלומר להאיר בו"ק דחכמה ולא בג"ר, אז מקבלת שיעור הראייה, ו"ק דחכמה.

וגוון ב' הזה הוא בחינת חלום ונצרך לפתרון, כי סתום מבחינת עצמו מפאת חיסרון חסדים. וע"כ נקרא הארתו אור אחוריים, הארת החלומות הכתובים במקרא. ומחכה על פתרון להארת אור החסדים, שאז ע"י התלבשות בחסדים נמשך אור החלום להתקיים בהַקיץ. שע"י הפתרון שפירושו התלבשות באור החסדים מגוון הא', נמצא מתקיים הארת החכמה שקיבל העין בסוד הארת השורוק וקו שמאל. ואם אינו משיג אור החסדים מגוון הא', אין אור החלום הזה מתקיים כלל ואינו נודע, ודומה כמו שלא היה כלל. ומטעם הזה מכונה הארת הגוון הב' הזה בשם חלום. להיותו בלתי מתקיים כלל בלי פתרון מטעם היותו בלתי מושג מטרם הפתרון.

גוון הג', הארת נקודת החולם, חסדים מכוסים, האור של חג"ת דז"א הנקרא מראה המאירה, הרי אור זה אינו נמצא כלל בהעין זולת בעת שהעין סתום ואינו מאיר בשעה שרק הארת השורוק מאיר בה בלבדו, על שלושה נקודות חולם שורוק חיריק, ונראה בגלגול הזה גם הארת החולם שהיא בחינת האור של מראה המאירה חסדים מכוסים מחכמה.

אבל העין אינה יכולה להישאר באותו הגוון של נקודת החולם, כי לחסדים מגולים בחכמה היא צריכה. שהעין רואה הזוהר המאיר בתוך הסתימה של העין, רק שמלבישה את הארת החכמה אשר בגוון הב' שהוא הארת נקודת השורוק בתוך החסדים שהשיגה, ואז מאיר בה בעיקר אור החכמה. ולפיכך היא נבחנת מראה שאינה מאירה, כי הארת נקודת החולם אינה נשארת בה, כי מתוך שמקבלת בעיקר מב' גוונים הראשונים שהם הארת חיריק ושורוק שהם מצומצמים, ע"כ נקראת הנוקבא יד ה'. מלשון כוח וגבורה, כמ"ש, ויד ה' עלי חזקה. וב' גוונים הראשונים מאירים בעיקר במראה אל נביאי האמת במראה שאינה מאירה, חוץ ממשה שזכה להסתכל למעלה בהארת החולם, במה שאינה נראית כלל, במראה המאירה.

מט) וירא אליו, פירושו שהשכינה נראית ונגלית אליו תוך אלו המדרגות המתחברים בבחינותיה, מיכאל לימין, גבריאל לשמאל, רפאל לפנים, אוריאל לאחור. אחר שביאר ההפרש מנבואת משה לנבואת האבות, גילוי השכינה בג' הגוונים. וירא אליו הוי"ה, השם הויה יורה על מראה שמאירה רק בדרך השפעה אל השכינה בעת הגלגול כי אז מתראה מראה המאירה, הויה, בעת המשכת קו ימין, הארת החולם. אמנם אחר הגלגול היא נשארת בעיקר בב' הקווים שמאל ואמצע, כי ע"כ היא נקראת מראה שאינה מאירה, הנוקבא. ומה שכתוב הוי"ה, הוא בבחינת השפעה להנוקבא בעת הגלגול.

ב' כיסאות באצילות: כיסא העליון בינה שנעשית כיסא לחכמה, שאין החכמה מגולית אלא על ידיה. כיסא התחתון הנוקבא, שאין המוחין דז"א מתגלים אלא ע"י הנוקבא. כיסא העליון עומד על ארבעה הרגליים, חג"ת דז"א והנוקבא. חג"ת דז"א, ג' הקווים הנמשכים בג' הנקודות חולם שורוק חיריק המאירים בהבינה, והנוקבא רגל רביעי המקבלת מהם ועומדת מאחורי חג"ת דז"א.

ואח"כ כשהנוקבא חוזרת למוחין דפב"פ, ונעשית כיסא בפני עצמה אל ז"א, נמצאים ד' רגליים שלה, ד' המלאכים, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. מיכאל גבריאל רפאל נמשכים מג' הקווים חג"ת, ג' רגלי הכיסא העליון. וע"כ הם בפנים כמו חג"ת העומדים שם בפנים. ואוריאל נמשך מרגל ד' של כיסא העליון, הנוקבא, העומדת שם באחורי חג"ת, וע"כ גם המלאך אוריאל נמצא כאן באחורי הנוקבא.

וכמ"ש תוך ד' המדרגות שנתחברו להיות ד' רגליים בכיסא העליון, שהם בנוקבא ד' מלאכים. רגל הד' כמו רגל הד' של כיסא העליון הנמצא גם שם באחוריים, בד' המלאכים נושאים את הכיסא להזיווג, בעת גלגול העין. אבל אח"כ נשארת הנוקבא בסדר אחר, אשר אוריאל בא בפנים ורפאל באחור, אשר מבחינה זו נקראת הנוקבא מראה שאינה מאירה.

ומשום זה נתגלה עליו השכינה באלונים האלו, צללי העולם, כדי להראות לפניהם ברית הראשון, הרשימה הקדושה, שהיה בכל העולם בסוד האמונה, כי יש ב' נקודות בהמלכות:

- הנקודה דצ"א, נקודה האמצעית שבכל העולם, הן ממקומות הישוב והן ממקומות המדבר.

- הנקודה דצ"ב, נקודה אמצעית של מקומות הישוב בלבד ולא מכל העולם.

וכנגדם יש שני בריתות כנגד חיתוך ופריעה:

- ברית הא', כנגד נקודה האמצעית מכל העולם, החיתוך של העורלה.

- ברית הב' כנגד נקודת הישוב, הפריעה.

אלוני ממרא, הם דינים קשים הנמשכים מנקודה האמצעית שבכל העולם, וע"כ נגלה עליו השכינה באלוני ממרא שהם צללים של כל העולם, שהם נגד נקודה האמצעית של כל העולם, כדי להראות לפניהם ברית הראשון, חיתוך העורלה, כנגד רשימה הקדושה שהיה בכל העולם בסוד הנוקבא, הנקראת אמונה. כנגד הנקודה הא' שהייתה בצ"א האמצעית מכל העולם, שממנה נמשך ברית הראשון שהוא סוד החיתוך של העורלה.

נ) והוא יושב פתח האוהל. פתח האוהל, זהו המקום שנקרא ברית, האמונה, הנוקבא. כחום היום, בזה נתדבק אברהם, שהוא תוקפו של צד הימין, המדרגה שלו. כי יש ב' מיני דינים:

- דינים דנוקבא, הנמשכים מכוח הצמצום שבה, והוא פתח האוהל.

- ודינים דדכר, הנמשכים מכוח הארת נקודת השורוק, והוא כחום היום, שהשמש, אור החכמה, מאיר בלי נרתיק החסדים, שאז מושפע ממנו חום גדול. כמ"ש, אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש. שזה תוקפו של צד הימין, גבורות הזכר, הנבחן לימין.

ואלו ב' מיני דינים נקראים צדיק וצדק.

נא) פתח האוהל, שער הצדק, הפתח של האמונה, הנוקבא, הדינים דנוקבא. ונקראת פתח, כי אז נכנס אברהם באותו הרשימה הקדושה של ברית מילה, ולולא זה, לא היה נכנס בברית מילה, משום זה נקרא פתח.

כחום היום הוא בחינת צדיק, מדרגת חיבור האחד, שנכנס בו מי שנימול ונרשם בו הרשימה הקדושה, כי הוסר ממנו העורלה, ונכנס בהארת ב' מדרגות צדיק וצדק שהם האמונה.

צדיק וצדק הם יסוד ומלכות, אבל ב' שמות הללו יורו על זיווג הגדול של זו"ן לגלות המוחין דחיה. וכל זמן שיש אחיזה לקליפות ודינים אין הזיווג הזה יכול להתגלות, ולפי"ז לא היה אפשר לגילוי המוחין הללו מטרם גמר התיקון. והעצה לזה הוא ברית מילה. כי הדינים הם מבחינת הנוקבא ומבחינת הדכר, והם הפכים זה לזה, ואי אפשר ששניהם ישמשו במקום אחד, כי אין ב' הפכים באים במקום אחד. לכן בהתעוררות התחתון ע"י מצות המילה, מביאים ב' מיני הדינים במקום אחד, ביסוד העליון, ואז מכחישים זה את זה כטבע ההפכים ומתבטלים שניהם. וכיוון שנתבטלו, תכף מתגלה הזיווג דצדיק וצדק והמוחין הגדולים מתגלים.

וזה מעשה המילה, כי האיזמל החותך הוא נמשך מדינים דנוקבא. והעורלה היא דינים דדכר. ונמצא האיזמל מעביר את העורלה, שהדינים דנוקבא מבטלים את הדינים דדכר. ולפעמים הצורך הוא להיפך, שהדינים דדכר יבטלו את הדינים דנוקבא. ומובא ברש"י: על הכתוב ואשד הנחלים, ב' הרים, באחד היו נקעים, דינים דנוקבא ובהשני היו שָׁדים בולטות כנגד הנקעים, דינים דדכר. והאמוריים נתחבאו בנקעים להמטיר משם חיצים על ישראל בעת שילכו בין ההרים. ועשה הקב"ה נס, שנתקרבו ב' ההרים ונעשו אחד, ונכנסו הבלוטות של זה, הדינים דדכורא, בהנקעים של זה, בדינים דנוקבא, והאמוריים נמחצו ביניהם. הרי שע"י ביאת ב' ההפכים במקום אחד נתבטלו הדינים דנוקבא, כי האמוריים שבתוך הנקעים נהרגו. אבל כאן במילה, עיקר הצורך הוא לבטל דינים דדכר, העורלה? אמנם באמת שניהם מתבטלים.

הדינים דנוקבא, אוהל, מבטלים ומעבירים את העורלה, הדינים דדכר. שנעשו שער לשלמות המלכות, בשם צדק. כי ע"י שהדינים דנוקבא העבירו את קליפת העורלה, נכנס אברהם לקבל אלו המוחין הקדושים המתגלים בזיווג צדיק וצדק, ע"כ נבחנים לשער. כחום היום זה צדיק. אחר שהדינים דנוקבא העבירו את העורלה שהייתה דבוקה בהיסוד, כחום היום, נגלה בו השם צדיק, הפריעה, ראשי תיבות פרע י"ה, היא מדרגת החיבור הגדול צדיק וצדק המגלה המוחין הגדולים, אחר שנעברו כל הדינים והקליפות בהחיתוך, מתגלים המוחין די"ה בהפריעה שהם צדיק וצדק.

נב) והנה שלושה אנשים. ג' מלאכים, שליחים, מתלבשים באויר ויורדים לעולם הזה בצורה של אדם. והיו ג' כעין למעלה, חג"ת דז"א, משום שהקשת, הנוקבא, אינה נראית אלא בג' גוונים: לבן, אדום וירוק כמו הגוונים של חג"ת דז"א.

נג) ואלו ג' אנשים הם ג' גוונים, לבן, אדום, ירוק. גוון לבן, מיכאל, ימין, נמשך מחסד דז"א. גוון אדום גבריאל, שמאל, הנמשך מגבורה דז"א. גוון ירוק רפאל, הנמשך מת"ת דז"א, ירוק. ואלו הם ג' גוונים של הקשת, אשר הקשת, הנוקבא, אינה נראית זולתם. ומשום זה כתוב וירא אליו, כי גילוי השכינה הוא בג' גוונים הללו. כלומר, שהכתוב, והנה שלושה אנשים, הוא ביאור על הכתוב, וירא אליו ה', אשר, וירא אליו, פירושו, שנתגלה לו השכינה, והגילוי היה ע"י גילוי ג' גוונים, שעליהם מסיים הכתוב, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, מיכאל גבריאל רפאל. הנמשכים מג' הקווים דז"א, הנמשכים מג' נקודות חולם, שורוק, חיריק דבינה.

נד) וצריכים לכל ג' המלאכים, כי אחד היה לרפאהו מן המילה, וזהו רפאל שהוא בעל הרפואות. ואחד היה לבשר לשרה שתלד בן, וזהו מיכאל, משום שהוא הממונה על צד הימין, וכל טוב והברכות שמצד ימין נמסרו בידיו.

נה) ואחד היה להפוך את סדום, וזהו גבריאל, לשמאל, הממונה על הדינים שבעולם. כי מצד שמאל הוא הדין, והפעולה הוא ע"י מלאך המוות, שהוא שר הטבחים של המלך המוציא לפועל את הדינים שנדונו ע"י גבריאל.

נו) וכולם עושים את שליחותם, כל אחד ואחד כמו שראוי לו, המלאך גבריאל הולך בשליחות אל הנשמה הקדושה, ומלאך המוות הולך בשליחות אל הנפש מיצר הרע. ועם כל זה הנשמה אינה יוצאת מהגוף עד שרואה את השכינה.

נז) כאשר אברהם ראה אותם ג' המלאכים מתחברים יחד, אז ראה את השכינה בגוונים שלה והשתחוה, כי הם ג' גוונים של ז"א, שהשכינה מתלבשת בהם. שכתוב, וישתחו ארצה. כמו ביעקב, שנאמר, וישתחו ישראל על ראש המטה לשכינה.

נח) ואל השכינה אמר בשם אדנ"י, שאמר, אדנ"י אל נא תעבור מעל עבדך. כמו אל הצדיק, יסוד דז"א, הנקרא אדון. כי אז השכינה נקראת אדון כל הארץ מאחר שהיא מאירה מהצדיק, אדון, ומאירה בגוונים שלה הנמשכים מג' קווים דז"א, כי עימהם היא נשלמת למעלה.

נט) מכאן נשמע, שהמראה של מטה, השכינה, מושכת משיכה מלמעלה, מהבינה. כי גוונים הללו שהם ג' המלאכים, מושכים משיכת האורות מלמעלה מאלו מקוּרים העליונים שהם ג' הקווים שבבינה עצמה.

ס) ומשום שהם מתחברים עימה וסומכים אותה בכל, נאמר בה השם אדנ"י, כי שם הזה נתגלה לאברהם לגמרי בסוד העליונים, באורות הבינה. ונתגלה לו בגלוי מה שלא היה כן מטרם שנימול. ומקודם שנימול לא רצה הקב"ה להוציא ממנו זרע קדוש, כיוון שנימול, מיד יצא ממנו זרע קדוש, יצחק.

סא) ומשום זה שנימול, נתגלה עליו השכינה באלו מדרגות הקדושים, שכתוב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. שעם תיקון הרקיע, הפרסא, נבקעו ונתחלקו כח"ב תו"מ דאצילות ונעשו מהם י"ב פרצופים.

- הכתר נתחלק לד' פרצופים: עתיק ונוקבא א"א ונוקבא.

- החכמה והבינה נתחלקו לד' פרצופים: או"א עליונים וישראל סבא ותבונה.

- ת"ת ומלכות נתחלקו לד' פרצופים: זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים.

ולפיכך נקראים אלו י"ב פרצופים בשם זוהר הרקיע, כי בכוח הרקיע יצאו ונעשו.

- זוהר א' - זוהר המזהירים בהדלקה של הזוהר.

- זוהר ב' - זוהר המאיר המדליק ונוצץ לכמה צדדים.

זוהר א' הוא פרצוף עתיק וזוהר ב' הוא הנוקבא שלו, עתיק מבחינת המלכות הבלתי ממותקת, למעלה מרקיע, שהוא לא בָקע. אמנם מלכות זו הוא השורש למלכות הממותקת, והיא מדלקת את אורות הבינה אחר שנכבה. וכמ"ש בחשיבות פרצוף עתיק, שזוהר שלו מזהיר בהדלקת הזוהר. שמדליק את הזוהר דבינה שהיא שורש כל המוחין, ולולא הדלקה זו לא היו שום מוחין דגדלות באצילות.

ובחשיבות פרצוף נוקבא דעתיק מוסיף, שהיא מדלקת ומאירה הן בבחינת מלכות בלתי ממותקת והן בבחינת מלכות הממותקת. כי היא כבר נתקנה עם הרקיע בסוד בָקע וע"כ מאירה לכל הצדדים. אבל פרצוף עתיק דוכרא, אינו מאיר לכל הצדדים אלא רק לבחינת הדלקה לבד, להיותו למעלה מרקיע והוא לא בקע.

ועל דרך זה הולך ומביא לפנינו מעלת כל י"ב הפרצופים דאצילות ואשר כולם כלולים בז"א, וז"א משפיע להנוקבא כל אלו מדרגות הקדושים. ונמצא אברהם, אע"פ שלא קיבל אלא מהנוקבא, מ"מ זכה בכל י"ב מדרגות העליונות כי כולן היו מחוברות בהנוקבא בסוד השם אדנ"י שבה. משא"כ מטרם שנימול לא זכה לקבל הדיבור, אלא מהנוקבא לבדה מטרם שנתחברו בה י"ב מדרגות הללו.

סב) זוהר העולה ויורד הוא פרצוף א"א. כי הארת עתיק אינה יורדת לאצילות. זוהר נוצץ לכל הבחינות. היא הנוקבא דא"א, כי א"א משפיע רק חכמה בלי חסדים, אבל הנוקבא דא"א, המלכות שלו, משפעת גם חסדים. מראש א"א, מעדן, יצאה בינה ונתלבשה בד' פרצופים: ג"ר שלה נתלבש באו"א וז"ת שלה בישסו"ת.

זוהר שאינו נפסק לעולם - הוא ב' פרצופים או"א עליונים שהזיווג שלהם תמידי. ובהיות ג"ר דבינה מתלבשת בהם ע"כ נמצאים בחסדים מכוסים מחכמה כטבע הבינה.

זוהר העושה תולדות - הוא ב' פרצופים ישראל סבא ותבונה שהארתם אינה תמידי, אמנם הם מאירים בהארת החכמה, ואין זיווג להולדת נשמות בלי אור החכמה וע"כ מעלתם גדולה.

סג) זוהר נעלם וגנוז התנוצצות מכל התנוצצות, שהתנוצצות שלו גדול מכל התנוצצות שבעולמות וכל המדרגות בו, כי הוא כולל כל י"ב המדרגות דאצילות. והוא ב' הפרצופים זעיר ונוקביה הגדולים, ונקראים יחד בשם ז"א. יוצא ונעלם, סתום ומגולה, רואה ואינו רואה.

כשהוא יוצא ומאיר הוא נעלם, כי הארתו של ז"א נמשך מאו"א עליונים, שהם בחסדים מכוסים מחכמה, וע"כ כשיוצא ומאיר הוא בהכרח נעלם כאו"א. וכשהוא סתום ואינו מאיר אז הוא בגילוי. היינו בזמן שמקבל הארת השורוק מאמא, חכמה, אז הוא בגילוי. אמנם אין החכמה מאירה בלי חסדים וע"כ הוא סתום ואינו מאיר. אמנם לעצמו אינו מקבל חכמה להיותו בבחינת ג"ר דבינה, אלא בשביל הנוקבא הוא מקבל חכמה. וכמ"ש אור החכמה הנקרא ראייה, להשפיע לנוקבא, אבל מבחינת עצמו תמיד בחסדים מכוסים.

ספר זה, הגבול שבפרצוף זה, ספר פירושו גבול, הוא המקור של הבור, הנוקבא דז"א. גבול זה המסך המתוקן בכלי מלכות שעליו נעשה הזיווג דהכאה. פני אדם מחזה ולמעלה דזו"ן. ע"כ יש שם מקום זיווג, ולא מחזה ולמטה. ומחזה ולמעלה דזו"ן נקרא זו"ן הגדולים, ונקרא ז"א בלבד. ומחזה ולמטה דזו"ן נקראים זו"ן הקטנים, ונקרא פרצוף נוקבא לבד. המסך שבפרצוף פני אדם הוא המקור אל הבור, הנוקבא, כי היא מקבלת רק מהארת הזיווג שבמסך הזה. יוצא להאיר רק ביום ונעלם בלילה, אינו מאיר אז, ומשתעשע בחצות לילה עם נשמות הצדיקים בגן עדן שהם תולדותיו שהוציא.

סד) זוהר המזהיר ומאיר לכל את כלל כל התורה, חכמה. שמקבל חכמה, וכל הגוונים חו"ב תו"מ נסתמים בו. כי הוא פרצוף נוקבא הכוללת ב' פרצופים שמחזה ולמטה הנקראים זו"ן הקטנים. ונודע שאין החכמה מקובלת באצילות, אלא בהנוקבא והיא נקראת בשם אדנ"י. ג' גוונים, נה"י, נראים למטה ממנה, וג' גוונים למעלה, חג"ת. כשהיא עולה למעלה מחזה לזיווג עם ז"א, נעשית אז רביעי לאבות, ונבחן שחג"ת דז"א הם למעלה ונה"י דז"א הם למטה ממנה. ורק ג' שלמטה ממנה נגלים ונראים בהארת חכמה ולא חג"ת שלמעלה ממנה.

מאלו ג' העליונים, חג"ת, נמשך הכל, כי אפילו הארת החכמה שבג' תתאין, נה"י, נמשכת מחג"ת, עם כל זה אינם נראים, כי לעצמם אינם מקבלים חכמה. והוא מתנוצץ בי"ב התנוצציות ואורות שנוצצים ממנו. שמקבלת מז"א כל מדרגות י"ב הפרצופים שז"א כולל אותם. והם י"ג בסוד האחד הכולל אותם בשם הויה, ותוך א"ס, שהם י"ב מדרגות באצילות ועם הכולל אותם א"ס הם י"ג. כן בי"ב מדרגות שבנוקבא הם י"ג עם שם קדוש דז"א הכולל אותם, שא"ס המלובש בו. הכולל אותם נקרא בשם הויה, וי"ב המדרגות שבנוקבא נקרא בשם אדנ"י.

סה) כאשר נתחבר זוהר התחתון, זוהר הי"ב, אדנ"י, בזוהר העליון, ז"א, הוי"ה, נעשה שם אחד שבו משיגים נביאי האמת ומסתכלים לתוך זוהר העליון. וזהו השם יאהדונה"י, הויה אדני בשילוב. ומשיגים בו הראייה של הנסתרות, כמ"ש, כעין החשמל מתוך האש.

סו) אֲלֵיכם, העליונים הרמים והטובים שמצד ימין נאמר סוד הזה, תשע נקודות שבתורה, היינו הבינה, שהוא ג' נקודות חולם שורוק חיריק, שכל אחת כלולה משלושתם והן ט' נקודות. יוצאות מחוץ לראש דא"א ע"י עליית המלכות לבינה, ומתחלקים לכו"ח ובינה ותו"מ, ובינה ותו"מ מתלבשים באותיות שהם זו"ן. והאותיות נוסעות, ע"י בינה ותו"מ דבינה המלובשת בהם, מסעות קטנות, שהאותיות מקבלות מהם מוחין דקטנות, ו"ק בלי ראש. ולעת גדלות הבינה ותו"מ דבינה הכוללת תשע הנקודות, פולטת ממנה אלו האותיות שנתלבשה בה, והאותיות נתפשטו מבינה ותו"מ דבינה המכונים ט' שליטים, ונשארו ט' נקודות בשלמותם להניע האותיות. להשפיע בהם מוחין, הנותנים תנועה וחיות באותיות שהם זו"ן.

מתחילה נתחלקו ט' הנקודות שהוא בינה, לב' חצאים, אשר חציָם התחתון, בינה ותו"מ, ירדה ונתלבשה באותיות זו"ן, ואז השפיעו הנקודות אל האותיות מסעות קטנות, שפירושם מוחין דקטנות. ואח"כ לעת גדלות, מחציתם התחתון דנקודות פלטה את האותיות, והאותיות נתפשטו מהם, כי הבינה חזרה לראש א"א, ומחצית התחתון חזרה ונתחברה עם מחציתה העליון ונשלמה שוב בע"ס בכלים ואורות, ואז יכלו הנקודות להשפיע מוחין דגדלות לאותיות שהם זו"ן.

לא יסעו, רק כאשר אלו יוצאות לבד מראש דא"א. למה לבינה לצאת מהראש ולהתמעט לו"ק ואח"כ לחזור לראש כדי להשפיע מוחין דגדלות לאותיות? למה אינה משפעת להם מוחין דגדלות מטרם שיצאה מראש א"א? האותיות לא יוכלו לנסוע לקבל מוחין לתנועה, אלא רק כאשר אלו הנקודות יוצאות מראש א"א, שאז יורדת מחצית התחתון ומתלבשת באותיות.

סז) אלו האותיות הן בסוד א"ס, המלכות דמידת הדין שעליה היה צ"א, שלא תקבל לתוכה שום אור ישר. כל האותיות הן בצל א"ס, האותיות הן ז"א והנוקבא, שהיא מלכות, תוכל לומר שצ"א דא"ס רובץ עליה, אבל ז"א שעליו לא היה צ"א אינו בצֵל א"ס. לזה אומר, כל האותיות, שאפילו ז"א בצֵל א"ס, כי שורש ז"א מטבור ולמטה דא"ק, ששם מלכות דצ"א. ולפי זה אין האותיות ראויות לקבל לתוכן שום מוחין, אלא כמו שהנקודות נוסעות, כן נוסעות גם אלו האותיות הסתומות.

מאחר שמסיבת יציאת בינה מראש א"א, נפלו בינה ותו"מ שלה ונתלבשו באותיות, ע"כ נעשו האותיות כמו גוף אחד עם בינה ותו"מ הללו שבתוכם. ולעת גדלות, כמו שבינה ותו"מ הללו חוזרות ועולות ונוסעות אל הבינה, והבינה חזרה לראש א"א, כן נוסעות עימהן גם האותיות המלבישות עליהן ועולות גם כן ומתחברות אל הבינה ומקבלות אורותיה, כמו הבינה ותו"מ שלה. באופן, שמצד עצמם אין האותיות ראויות לנסיעה, למוחין, אלא מתוך שמחצית כלים דבינה נפלו ונתלבשו בהן, נעשו עימהן גוף אחד ומקבלים מוחין ע"י נסיעתם של הכלים דבינה. ואע"פ שמצד עצמם אינן ראויות לנסיעה להיותם מלכות המצומצמת, נגלות ואינן נגלות אלו הצפונות, שעליהן שורות האותיות, מלכות המצומצמת. אלו הכוחות דמידת הדין ממלכות המצומצמת הם צפונות ונסתרות באותיות, ורק בחינת מלכות הממותקת בבינה נגלות בהן מתוך ירידת מחצית הבינה בתוכם. ואל תחשוב שכוחות מלכות המצומצמת גנוזים וצפונים באופן שאינם מתגלים בהן לעולם, כי בשעה שצריכים לקבל מוחין הן גנוזות וצפונות, אבל לפעמים הן מתגלות. בעת שצריכים להוציא את קו האמצעי.

סח) תשעה שמות נחקקות בעשרה, כי מתוך שמלכות המצומצמת נגנזה, הרי אין בהם רק תשע ספירות, תשעה שמות, כי העשירית, המלכות, חסרה. אמנם אומר, שתשעה השמות נחקקו ונעשו מהם עשרה. כי היסוד נחלק לב' ספירות וב' שמות, אדון שדי. הראשון אהיה, כתר. הב' יוד הא, חכמה. אהיה אשר אהיה, בינה. הוי"ה בניקוד אלקים, ישסו"ת. אל, חסד. אלקים, גבורה. הוי"ה, ת"ת. צבאות, נצח והוד. אדון שדי, שניהם ביסוד. אדון, עטרת יסוד. ושדי, יסוד עצמו.

סט) אלו הם עשרה שמות חקוקות לפי בחינתם. וכל אלו השמות נחקקו ובאו בארון הברית אחד, שהוא השם אדנ"י. וזה שנגלה לאחר המילה אל אברהם, השם אדנ"י, הנוקבא אחר שקיבלה לתוכה כל עשרה השמות שהם כל המדרגות שבאצילות. אבל מקודם שנימול, לא השיג הראייה. אלא רק מן הנוקבא לבדה בלי חיבורה עם המדרגות העליונות.

ע) מיכאל שם הימין, חסד, נאחז ומשמש לשם אדנ"י, יותר ממלאכים האחרים. בכל מקום שהשם אדנ"י נמצא, גם מיכאל שמה. נסתלק מיכאל, נסתלק אלקים, הנוקבא, עם שד"י, יסוד.

עא) בתחילה היו שלושה אנשים ונתלבשו בציור של אוויר והיו אוכלים. אכלו ודאי, כי אש שלהם אכל והשחית הכל, ונעשה בזה נחת רוח לאברהם. הם עצמם אש בודאי, ואש הזה נתכסה בציור האויר ולא היה נראה, ואותו המאכל שאכלו היה אש לוהט, ואכלו אותו, ואברהם היה מקבל נחת רוח מזה.

עב) כיוון שנסתלקה השכינה, כתוב, ויעל אלקים מעל אברהם. מיד מסתלק עימה גם מיכאל, שכתוב, ויבואו שני המלאכים סְדוֹמה. מתחילה כתוב שלושה, ועתה שניים, מכאן שמלאך מיכאל נסתלק יחד עם עליית השכינה ונשארו רק שני מלאכים.

עג) המלאך שנראה למנוח, ירד ונתלבש באוויר ונראה אליו, וזה המלאך אוריאל, שלא ירד באלו המלאכים שבאברהם. ירד כאן לבדו לבשר שיהיה לו בן.

עד) ומשום שמנוח אינו חשוב כמו אברהם, לא כתוב שאכל. כי כתוב, אם תעצרני לא אוכל בלחמך. וכתוב, ויהי בעלות הלהב... ויעל מלאך ה'. וכאן כתוב, ויעל אלקים מעל אברהם. אבל במלאכים לא כתוב שנסתלקו מעל אברהם. משום שעם אלקים נסתלק גם מיכאל ונשארו רפאל וגבריאל. ועליהם כתוב, שני המלאכים סְדוֹמה, בערב, בשעה שהדין תלוי על העולם. ולאחר כך נסתלק אחד, ונשאר להפיכת סדום רק גבריאל. בזכותו של אברהם ניצל לוט וע"כ גם הוא זכה בשני המלאכים וע"כ באו אצלו.

עו) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו? כל בני העולם אינם רואים על מה הם נמצאים בעולם, שאינם מסתכלים לדעת לאיזה מטרה הם חיים בעולם, והימים הולכים מבלי לשוב. וכל אלו הימים שבני אדם חיים בהם בעולם הזה עולים ועומדים לפני הקב"ה, כי כולם נבראו ויש להם מציאות ממשית, ומאין לנו שנבראו? כי כתוב ימים יוצרו.

עז) וכשמגיעים הימים להסתלק מעולם הזה כולם קרבים לפני מלך העליון, שכתוב, ויקרבו ימי דוד למות. ויקרבו ימי ישראל למות.

עח) כשהאדם בעולם הזה אינו משגיח ואינו מסתכל למה הוא חי, אלא כל יום ויום חשוב אצלו כאילו הולך בריקנות, וכאשר הנשמה יוצאת מעולם הזה אינה יודעת לאיזה דרך מעלים אותה. כי הדרך לעלות למעלה, למקום שהארות נשמות העליונות מאירות, שהוא ג"ע, לא ניתן לכל הנשמות. כי כמו שהוא ממשיך על עצמו בעולם הזה, כן נמשכת הנשמה ללכת לאחר שיצאה הימנו.

עט) אם האדם נמשך אחר הקב"ה והשתוקקותו אחריו בעולם הזה, לאחר כך, כשנפטר מעולם הזה, הוא נמשך גם כן אחר הקב"ה ונותנים לו דרך לעלות למעלה, להמקום שהנשמות מאירות אחר אותה המשיכה, שרצונו נמשך אחריה בכל יום בעולם הזה.

פ) אמר רבי אבא, יום אחד פגשתי עיר אחת מאותן שהיו מבני קדם. ואמרו לי מאותה חכמה שהיו יודעים מימי קדם, ומצאו ספרי החכמה שלהם והגישו לי ספר אחד.

פא) והיה כתוב בו, כי כעין מה שהרצון של אדם מכוון בו בעולם הזה כן ממשיך עליו רוח מלמעלה כעין אותו הרצון שנתדבק בו. אם רצונו כוון בדבר עליון קדוש, הוא ממשיך עליו אותו הדבר מלמעלה למטה אליו.

פב) ואם רצונו הוא להתדבק בס"א וכוון בו, הוא ממשיך אותו הדבר מלמעלה למטה אליו. והיו אומרים שכדי להמשיך דבר מלמעלה, עיקר הדבר תלוי בדיבור ובמעשה, וברצון להתדבק, ובזה נמשך ממעלה למטה אותו הצד שנתדבק בו.

פג) ומצאתי בספר כל אלו המעשים והעבודות של כוכבים ומזלות והדברים שצריכים לעבודתם, ואיך צריך הרצון לכוון בהם כדי להמשיך אותם אצלם.

פד) כעין זה מי שרוצה להתדבק למעלה ברוח הקודש, הנה במעשה ובדיבור ולכוון באותו הדבר, בכוונת הלב תלוי הדבר, שיוכל להמשיך אליו מלמעלה למטה ולהתדבק בהדבר.

פה) והיו אומרים במה שאדם נמשך בעולם הזה, כן מושכים אותו כשיוצא מן עולם הזה, ובמה שנתדבק ונמשך אחריו בעולם הזה, כן הוא מתדבק בו בעולם האמת, אם בקודש בקודש, אם בטומאה בטומאה.

פו) אם בקודש, מושכים אותו לצד הקדושה ונתדבק בו למעלה ונעשה ממונה משמש לשמש לפני הקב"ה, בין כל המלאכים. כמו כן הוא מתדבק למעלה ועומד בין אלו הקדושים, שכתוב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

פז) כן כעין זה, אם בטומאה, נתדבק בעולם הזה, מושכים אותו אל צד הטומאה, ונעשה כאחד מהם להתדבק בהם, והם נקראים מזיקי בני אדם. ובשעה שנפטר מעולם הזה לוקחים אותו ושוקעים אותו בגיהינום, באותו מקום שדנים לבני הטומאה, שטימאו עצמם ורוחם ואח"כ נתדבקו בהם. והוא נעשה מזיק כאחד מאלו מזיקי העולם.

פח) אמרתי להם: בָני, הדברים שבספר קרובים לדברי תורה, אבל יש לכם להתרחק מספרים אלו כדי שלא יַטו לבכם לאלו העבודות ולכל אלו הצדדים שאמר כאן, אולי ח"ו תסורו מאחר עבודת הקב"ה.

פט) כי כל ספרים האלו מתעים בני אדם. משום שבני קדם חכמים היו וירושת החכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפילגשים, שכתוב ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. ולאחר כך נמשכו בחכמה זו לכמה צדדים.

צ) אבל זרע יצחק חלקו של יעקב אינו כן, שכתוב, ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. זהו חלק הקדוש של האמונה שנתדבק בו אברהם, ומגורל הזה ומצד הזה יצא יעקב. כתוב בו, והנה ה' ניצב עליו. וכתוב, ואתה יעקב עבדי. משום זה צריך האדם להימשך אחר הקב"ה ולהתדבק בו תמיד, שכתוב, ובו תדבק.

צא) כתוב, מי יעלה בהר ה'. וכתוב נקי כפיים, שלא עשה בידיו פסל וידיו לא הותקפו במה שאינו צריך. שלא נטמאו ידיו ולא טימא עימהם את הגוף, כאותם המטמאים את עצמם בידיהם להיטמא. וכתוב ובר לבב, שלא המשיך רצונו ולבו לס"א, אלא להימשך אחר עבודת הקב"ה.

צב) אשר לא נשא לשווא נפשו. נפשו כתוב, נפשי קוראים, זה נפש דוד צד האמונה, הנוקבא דז"א. נפשו, זה נפש בן אדם ממש, וזה ההפרש בין הכתיב לבין הקריאה. שהרי כשאדם נפטר מעולם הזה ונפשו תסתלק במעשים כשרים, על מה שתזכה על ידיהם ללכת בין כל אלו הקדושים, כמ"ש, אתהלך לפני ה' בארצות החיים. לפיכך אומר, ומשום שלא נשא לשוא נפשי, ישא ברכה מאת ה'.

חזרה לראש הדף
Site location tree