אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וַיֵּרָא / והנה שלושה אנשים - ויאכלו

והנה שלושה אנשים - ויאכלו

צג) אחר שאברהם נימול, היה יושב וכואב, והקב"ה שלח אליו ג' מלאכים בגלוי להקדים לו שלום. איך היו בגלוי, וכי מי יכול לראות מלאכים, כי כתוב, עושה מלאכיו רוחות?

צד) אלא ודאי שראה אותם, כי ירדו לארץ כצורת אנשים. כי ודאי הם רוחות קדושים, ובשעה שיורדים לעולם הם מתלבשים באוויר וביסודות של כיסוי ועטיפה ונראים לבני אדם כעין צורתם ממש.

צה) אברהם ראה אותם כמראה בני אדם, ואף על פי שהיה כואב מן המילה, יצא ורץ לקראתם, שהיה דרכו לקבל אורחים.

צו) ודאי כמראה מלאכים ראה אותם. כמו שנשמע ממה שכתוב, ויאמר אדנ"י, שהוא השם אלף דלת של השכינה. א' ד', ראשי תיבות של השם אדנ"י, כי השכינה היתה באה, ואלו המלאכים היו סמוכות שלה וכיסא אליה. משום שהם ג' גוונים: לבן, אדום, ירוק, שמתחת השכינה, מחזה ולמטה שלה הנבחן בכל מדרגה לבחינת מתחת המדרגה, כי המלאכים הללו הם בחינת חיצוניות שמחזה ולמטה של השכינה.

צז) וראה עתה שהם מלאכים, משום שנימול, מה שלא ראה מקודם לכן מטרם שנימול. כי בתחילה היה יודע שהם בני אדם ואח"כ ידע שהם מלאכים, ובאו אליו בשליחות מהקב"ה בשעה שאמרו אליו, איה שרה אשתך, ובישרו לו בשורת יצחק.

צח) אותיות המנוקדות שבמילה אליו, שבהכתוב, ויאמר אליו איה... הוא איו. והסימן אי"ו רומז למה שלמעלה, כי רומז להקב"ה. ששאלו אותו עליו איו, ויאמר הנה באוהל, שדבוק בהשכינה. כי כתוב כאן, הנה באוהל, וכתוב שם, אוהל בל יצען. מה שם פירושו השכינה, אף כאן פירושו השכינה.

כיוון שכבר מנוקד איו בהמילה אליו, למה כתוב אח"כ איה? משום שחיבורם של דכר ונוקבא ביחד הוא סוד האמונה, וע"כ שאלו על הקב"ה איו, ושאלו על השכינה איה. כלומר, שעוררו אותו לייחוד הקב"ה ושכינתיה. כדין אמר, אז אומר הכתוב, ויאמר הנה באוהל, כי שם קשר הכל, הנוקבא, הנקראת אוהל, ושם נמצא הקב"ה.

צט) וכי לא ידעו מלאכים ששרה באוהל, ששאלו עליה איה? אלא המלאכים אינם יודעים בעולם הזה אלא רק מה שנמסר להם לדעת. ועברתי בארץ מצרים אני ה', הלוא כמה שליחים ומלאכים יש לו להקב"ה, ולמה עבר בארץ מצרים בעצמו? משום שהמלאכים אינם יודעים להבחין בין טיפה של בכור לאותה שאינה בכור, אלא רק הקב"ה לבדו יודע זה.

ק) והִתְווית תו על מצחות האנשים. ולמה צריכים המלאכים לסימן זה? אלא משום שהמלאכים אינם יודעים אלא רק מה שנמסר להם לדעת, כל אלו הדברים שעתיד הקב"ה להביא בעולם. ויודעים זה משום שהקב"ה מעביר כרוזים בכל הרקיעים, ומודיע אותו הדבר שעתיד להביא בעולם, והמלאכים שומעים הכרוזים ויודעים.

קא) בשעה שמחבל נמצא בעולם, צריך בן אדם להסתיר עצמו בביתו ולא יתראה בשוק כדי שלא יחבל. כמו שאתה אומר, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, כי מן המלאכים שאפשר להסתר מהם, צריכים להסתר. אבל מלפני הקב"ה אינו צריך להסתר. כמ"ש, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'.

קב) למה שאלו עליה, כיוון שגם אחר ששמעו שהיא באוהל, לא נכנסו שמה לבשר לה, אלא שבישרו לאברהם בהיותם בחוץ? שלא רצו לומר הבשורה בפניה. ולפיכך, כיוון שאמר, הנה באוהל, מיד ויאמר שוב אשוב, כי נתכוונו ששרה לא תשמע. בוא וראה, דרך ארץ הוא, שמטרם שהזמינם אברהם לאכול, לא אמרו לו כלום, שלא יתראה, שמשום הבשורה שבישרו לו הזמינם לאכול. ועל כן, אחר שכתוב, ויאכלו, אז אמרו לו הבשורה.

קג) וכי מלאכים עליונים אוכלים? אלא משום כבודו של אברהם, נראה כך שאכלו. שעשו את עצמם כאלו אכלו, או שאכלו ממש, משום שהם אש אוכלה אש. ולא שהיה נראה כאוכלים. וכל מה שנתן להם אברהם אכלו, משום שמצד אברהם אכלו למעלה. המשכת החסדים היא אכילה שלמעלה, ואברהם החסד. על כן כל מה שנתן להם ממידתו מידת החסד אכלו, כי כן דרך אכילתם למעלה בשמיים.

קד) כל מה שאכל אברהם היה אוכל בטהרה. ומשום זה הקריב לפני המלאכים ואכלו. ושמר אברהם בביתו טהרה וטומאה, ואדם טמא לא היה אפילו משמש בביתו עד שעשה לו טבילה, אם היה בטומאה קלה, או עשה לו שישמור שבעה ימים בביתו כראוי אם היה בטומאה חמורה. ואח"כ עשה לו טבילה.

קה) כתוב, איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, מה תיקונו? והיה לפנות ערב ירחץ במים. אם קרה לו טומאה אחרת חמורה, זיבה או צרעת או נידה. שיש לו ב' טומאות, אינו מספיק לו אותו טבילה שטבל לקִריו באותו יום לפנות ערב, אלא שצריך לשמור שבעה ימים ואח"כ יטבול שנית. ואין הפרש בזה, בין שקרה לו הקרי טרם שקיבל טומאה האחרת ובין שקרה לו לאחר כך.

קו) ואברהם ושרה היו מתקנים טבילה לכל אדם, הוא לאנשים והיא לנשים. הטעם שאברהם עסק לטהר בני אדם, משום שהוא טהור ונקרא טהור, שכתוב, מי יתן טהור מטמא לא אחד, שטהור זה אברהם שיצא מתרח שטמא.

קז) על כן עסק אברהם בטבילה כדי לתקן את המדרגה של אברהם. ומדרגתו מים, חסדים, ומשום זה התקין לטהר בני העולם במים. וכן בשעה שהזמין המלאכים, תחילת דבריו, כתוב, יוקח נא מעט מים, כדי להתחזק במדרגה שמיים שורים בה, מדרגת החסד.

קח) ומשום זה היה מטהר כל בני האדם מכל, שטיהר אותם מצד עבודה זרה, וטיהר אותם מצד הטומאה. וכמו שהוא היה מטהר את האנשים כן היא הייתה מטהרת את הנשים. ונמצאו כל אלו שבאו אליו שהם טהורים מכל, הן מע"ז והן מטומאה.

קט) בכל מקום שאברהם גר, נטע שם אילן. ולא היה עולה בכל מקום כראוי, אלא רק בשעה שגר בארץ כנען. ובאילן ההוא היה יודע מי שנתאחד בו בהקב"ה ומי שנתאחד בעבודה זרה.

קי) מי שנתאחד בהקב"ה, האילן היה פורש ענפיו ומחפה על ראשו ועושה עליו צל נאה. ומי שנתאחד בעבודה זרה, האילן היה מתעלה ממנו וענפיו היו עולים למעלה. אז ידע אברהם שהוא עובד ע"ז, והזהיר אותו ולא הרפה ממנו עד שנתאחד באמונת הקב"ה.

קיא) מי שהוא טהור מקבל אותו האילן, ומי שהוא טמא האילן אינו מקבלו. ואז ידע אברהם שהוא טמא ומטהרו במים.

קיב) מעיין של מים היה תחת האילן. ומי שצריך טבילה מיד היו המים עולים כנגדו וענפיו של האילן מתעלים. אז ידע אברהם שהוא טמא וצריך טבילה מיד. כלומר, שטמא רק טומאה קלה, שאינו צריך לחכות ז' ימים. ואם אינו צריך טבילה מיד, היו המים מתיבשים. אז ידע אברהם שהוא צריך עוד להיות טמא ולחכות ז' ימים.

האילן הוא עץ החיים, ז"א, קו אמצעי, המעיין שמתחתיו הוא המסך דחיריק, הנעשה כמעיין נובע, שמוציא קומת החסדים שעל ידו הכריע את קו השמאל ונכלל בימין. וכל האיסורים והס"א כגון עבודה זרה וטומאה באים מקו שמאל, מתוך שרוצים להשליט השמאל על הימין, ולהמשיך שפע השמאל ממעלה למטה שהוא המקור לכל האיסורים שבעולם.

ונמצא הטמא שנאחז בשמאל, שנוהג בו אותו התיקון כמו שהיה בעת יציאת קו השמאל, שהיה במחלוקת ובסתימת האורות עד שנמשך קומת החסדים על המסך דחיריק שבקו אמצעי, שאז התגברו החסדים על קו השמאל ונכנע ונכלל בקו הימין.

כן בנכשל ע"י הס"א, ונתדבק בקו שמאל להמשיך ממנו ממעלה למטה, שאין לו תקנה, אלא לקבל את קומת החסדים מקו אמצעי, ואז הוא נכלל בימין וטָהֵר. כמ"ש, מהו תיקונו, והיה לפנות ערב ירחץ במים, כי הוא צריך לחזור ולהמשיך קו שמאל ולהמשיך את הכרעת קו האמצעי ע"י ביאה במים, שהיא קומת החסדים היוצאת על מסך דחיריק שמתחת האילן. לפנות ערב, חוזר וממשיך הארת השמאל, כי אין הארת השמאל לאור היום. ירחץ במים, חוזר וממשיך קומת חסדים שבקו אמצעי המכריע את הארת השמאל וכולל אותו בימין.

ונודע שיש ב' נקודות בהנוקבא, אחת ממותקת בבינה הנקראת מפתחא, ואחת דמידת הדין מצ"א, שהיא בלתי ממותקת בבינה הנקראת מנעולא. אשר הזוכה ודבק בקו אמצעי, נגנזת בשבילו הנקודה דמידת הדין, ונקודה דמידת הרחמים גלויה בהנהגה העליונה בעדו. זכה, אז טוב. ואם אינו זוכה, אלא שמתדבק בשליטת השמאל, אז מתגלה הנקודה דמידת הדין בהנוקבא דצ"א שהיה על המלכות שאינה ראויה לקבל אור ישר, ואז כל האורות פורחים ממנה. לא זכה, זהו רע.

ולפיכך יש ב' מיני טומאות, אחת טומאה קלה כגון בעל קרי, שנאחז בקו שמאל, אבל לא כל כך עד שתגלה הנקודה דמנעולא, לא זכה, זהו רע. ולפיכך אינו חסר רק הכרעת קו האמצעי ע"י קומת החסדים, ובא במים וטהר. והשניה הוא טומאה חמורה, שעל ידי התדבקותו בשמאל כבר נתגלה הנקודה דמנעולא, המסלקת כל האורות מהנוקבא, לא זכה, זהו רע. ואז צריך תחילה להמתיק המלכות בבינה בב' הבחינות, בקטנות ובגדלות, שהם ספירת שבעה ימים.

ולפיכך בטומאה קלה, להיותו עוד דבוק בקו שמאל שהיא טומאתו, לכן מעלה האילן את ענפיו, שאינו עושה צל עליו. כי קו אמצעי בעת שמכליל ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה, הוא עושה צל, שמכסה על הג"ר דג"ר. ולפיכך כשדבק בקו שמאל אין לו צל כלל. וכמ"ש, שהאילן מסלק ענפיו ממנו. אבל המעיין שמתחת האילן, קו אמצעי, מעלה אליו קומת חסדים הנמשך עליו, כדי שיבוא מיד בהמַים ויכללו הקווים זה בזה וטהר.

משא"כ בטומאה חמורה שנגלה עליו המנעולא, שאז המים שבמעיין מתיבשים, שאין זיווג על המסך שבקו אמצעי להוציא קומת חסדים. כי מטעם גילוי המנעולא נפסק הזיווג, כי כל עוד שהמנעולא גלוי בזו"ן אינם ראויים לקבל אור העליון. וע"כ נתיבש המעיין עד שסופר שבעת ימים, שחוזר וממתיק המלכות בבינה, שלישי ושביעי לקטנות ולגדלות, ואז חוזר הזיווג על המסך שבקו האמצעי והמעיין חוזר לאיתנו, ואז ובא במים וטהר, כי אינו חסר עוד אלא לקבל הכרעת קו האמצעי הבאה עם הטבילה.

אכן זה אמור רק במסך דחיריק שבקו אמצעי דזו"ן, אבל במסך דחיריק דקו אמצעי שבבינה, אין המסך מחויב להתמתק במפתחא, אלא הזיווג לקומת חסדים יוצא על בחינת מנעולא. והטעם הוא, מפני שמסך המנעולא אינו פועל כלום לפגום למעלה ממקור הוויתו, למעלה מזו"ן, כי צ"א לא היה אלא רק על המלכות לבדה, וכן על ז"א המשמש עימה, אבל לא כלום בבינה.

קיג) כי אפילו בשעה שהזמין המלאכים, אמר להם, והשָענו תחת העץ, והוא כדי לראות ולבדוק אותם. ובאילן ההוא היה בודק לכל בני העולם, שבשביל הקב"ה אמר זה, עץ החיים לכל. ומשום זה אמר להם, והשָענו תחת העץ שהוא הקב"ה, ולא תחת עבודה זרה.

קיד) כשחטא אדם הראשון, חטא בעץ הדעת טוב ורע, כמ"ש, ומעץ הדעת. והוא חטא בו וגרם מוות לכל העולם. כתוב, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. וכשבא אברהם, תיקן את העולם בעץ האחר שהוא עץ החיים, והודיע האמונה לכל בני העולם.

קטו) אמר רב, אם אנו מסתכלים בפרשה, צריכים להסתכל בחכמה. אם תְפרשה בענייני נשמה, אין הַתְחילה כהסוף ואין הסוף כמו התחילה. כלומר, כי קשה לבאר גם סוף הפרשה בענייני נשמה. ונמצא אין סופה כתחילתה ואין תחילתה כסופה. ואם תפרשה בעניין פטירת האדם מן העולם, נמשיך בכל הפרשה בדרך הזה. ובין שנעמיד הפרשה בפירוש זה או בזה, צריכים להמשיך, מהו הפירוש של יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם? מהו ואקחה פת לחם? מהו וימהר אברהם האוהלה אל שרה? מהו ואל הבקר רץ אברהם? מהו ויקח חמאה וחלב?

קטז) לא מצאה הנשמה תועלת לגוף, אלמלא מה שרמז בכאן רמז הקרבנות בפסוקים הנ"ל, יוקח נא מעט מים, והגם שבטלו הקרבנות כי הבהמ"ק נחרב, לא בטלה התורה, ויוכל לעסוק בתורה ויועיל לו עוד יותר מקרבנות.

קיח) כל מי שמזכיר בפיו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניין קרבנות והקרבה, ומכוון בהם, ברית כרותה הוא. שאלו המלאכים המזכירים עוונותיו להרע לו, אינם יכולים לעשות לו אלא רק טוב.

קיט) ומי מוכיח זה? פרשה זו מוכיחה לנו זה. כי כיוון שאמר, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, מהו עליו? היינו לעיין בדינו, כיוון שנשמת הצדיק ראתה זה, כתוב, וימהר אברהם האוהלה. האוהלה הוא בית המדרש. ומהו אומר? מהרי שלוש סְאִים, הקרבנות, והנשמה מכוונת בהם. וכמ"ש, ואל הַבקר רץ אברהם. ואז יש להם נחת ואינם יכולים להרע לו.

קכ) כתוב, והנה החל הנגף בעם. וכתוב, ויאמר משה אל אהרן, קח את המחתה. וכתוב, ותעצר המגפה. ולמדים גזירה שווה, כתוב כאן מהר, שכתוב והולך מהרה אל העדה, כתוב שם מהרי שלוש סְאִים, מה שם הוא קרבן להינצל אף כאן הוא קרבן להינצל.

קכא) פעם פגשתי את אליהו, אמרתי, יאמר אדוני לי דבר המועיל לבריות. אמר לי, ברית כָרֵת הקב"ה, כשנכנסים לפניו כל אלו המלאכים הממונים להזכיר עוונותיו של אדם, בעת שיזכירו בני אדם את הקרבנות שציוה משה ומשימים ליבם ורצונם בהם, שכל המלאכים יזכירו אותו לטוב.

קכב) ועוד אמר לי אליהו, בשעה שיקרה מגפה בבני אדם, ברית נכרת, וכרוז מעביר על כל צבאות השמיים, שאם בניו יכנסו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שבארץ ויאמרו ברצון הלב ונפש את העניין של קטורת הסמים שהיו לישראל, יתבטל המגפה מהם.

קכג) כתוב, ויאמר משה אל אהרן, קח את המחתה. אמר לו אהרן, למה זה? אמר משה, כי יצא הקצף מלפני ה'. מה כתוב, וירץ אל תוך הקהל... ותיעצר המגפה. ומלאך המחבל לא יכול לשלוט ונתבטל המגפה, הרי מפורש שהקטורת מבטל את המגפה.

קכד) רבי אחא הלך לכפר טרשא ובא שם למלון, התלחשו עליו כל בני העיר, אמרו, אדם גדול בא לכאן נלך אליו. באו אליו. אמרו לו, וכי אינו חס על המגפה. אמר להם מהו. אמרו לו, שכבר יש שבעה ימים שמגפה שורה בעיר וכל יום היא מתחזקת ואינה מתבטלה.

קכה) אמר להם, נלך לבית הכנסת ונבקש רחמים מהקב"ה. עוד שהיו הולכים, באו אנשים ואמרו להם פלוני ופלוני מתו, פלוני ופלוני נוטים למות. אמר להם רבי אחא, אין עתה העת לעמוד כך כי השעה דוחקת.

קכו) אלא הפרישו מכם ארבעים אנשים מאלו הכשרים ביותר ויתחלקו עשרה עשרה לד' חלקים ואני עימכם. עשרה לזוית זו של העיר ועשרה לזווית זו של העיר וכן לד' זוויות של העיר. ותאמרו ברצון נפשכם העניין של קטורת הסמים אשר הקב"ה נתן למשה, ועניין הקרבנות תאמרו ג"כ עימו.

יש דֶּבֶר ומגפה. דֶּבֶר פירושו, אם ג' אנשים מתים בג' ימים זה אחר זה בעיר, הוא דבר. אבל מגפה הוא מיתה בהמון, כמ"ש בפרשת קורח, ויהי המתים במגפה ארבעה עשר אלף. ויש ב' בחינות בכללות כל הדינים: דינים דנוקבא הנקרא פתח האוהל, ודינים דדכר הנקרא כחום היום.

דבר נמשך מן דינים דנוקבא, לא זכה אז רע, שנתגלה מידת הדין שבה. וצריכים תפילה ותשובה לחזור ולהמתיקה במידת הרחמים כמו שהייתה מטרם החטא. ומגפה נמשכת מדינים דדכר מכוח התגברות קו שמאל על הימין, שדינים אלו נמשכים מבינה, עלמא דדכורא, מידת הרחמים. וא"כ אין צריכים כאן תפילה שעניינה להמתיק את הנוקבא במידת הרחמים, בינה. כי אדרבא, הדינים הללו ממידת הרחמים באים, מבינה, ששם מקום מציאת ג' הקווים הללו, אלא שצריכים להעלות מ"ן במסך דחיריק ולהמשיך קו אמצעי ולכלול הקווים ימין ושמאל זה בזה בבינה גופה ומשם אל זו"ן, וזהו נעשה בהקרבת הקטורת או ע"י אמירתה בכוונה.

תחילה חשב רבי אחא שיש דֶּבֶר בעיר, וא"כ צריכים תפילה להחזיר הנוקבא למידת הרחמים וע"כ אמר להם להתפלל. אבל כששמע שיש מיתה בהמון, שאמרו לו פלוני ופלוני מתו, פלוני ופלוני נטו למות, אז ראה שהוא מגפה. ולמגפה אין תפילה מועלת, כי אינה חסרה אז ממיתוק במידת הרחמים אלא שצריכים קטורת דווקא, לגלות בה קו אמצעי ולכלול הקווים זה בזה, שכל זה נעשה ע"י קטורת או ע"י אמירה בכוונה את פרשת הקטורת.

ד' פעמים עשרה אנשים, שלקח עימו וסידרם לומר פרשת הקטורת, לד' זויות העיר, שעשו כן ג' פעמים, הוא להמשיך י"ג מידות הקדושות מדיקנא דא"א. ע"כ סיבב העיר ג"פ, כי ג"פ ד' שבמ' האנשים הוא י"ב, והוא היה כנגד האחד הכולל את הי"ב, והיו יחד י"ג.

קכז) עשו כן. לאחר כך אמר להם, נלך לאלו שהגיעו למות, ותאמרו אלו הפסוקים: ויאמר משה אל אהרן, קח את המחתה... ויקח אהרן ויעמוד בין המתים. וכן עשו, ונתבטלה המגפה מהם.

קכח) שמעו קול שאמר, הסתרה הסתרה הראשונה המתיקו למעלה, שהרי דין השמיים אינו שורה כאן כי הם יודעים לבטל אותו.

ב' דברים היו צריכים לתקן ע"י אמירת הקטורת:

א. להעלות מ"ן לסוד מסך דחיריק, שעליו יוצא קומת החסדים שהוא קו האמצעי.

ב. להמשיך הזיווג על המסך דחיריק ולכלול הקווים ימין ושמאל זה בזה ולהמשיך הג"ר.

אמנם בסיבת החטאים של אנשי המקום, לא הספיקו אלא רק להעלות את המסך דחיריק שהוא מחליש את תוקפו של קו השמאל, ונתבטלו על ידו הדינים דדכורא שהוא המגפה. אבל בשביל זה באו בהסתרה שנייה, שנפלו לבחינת ו"ק בלי ראש, כי עוד לא הספיקו לגלות הזיווג על המסך ולהמשיך הג"ר. וזהו שעורר אותם, אותו הקול שאמר, רק הסתרה הראשונה, המגפה, המתיקו למעלה, דינים דדכורא הנקרא שמיים אינם שורים יותר כאן. כי ע"י הקטורת העלו את המסך דחיריק המבטל את הדינים דדכורא. אמנם בשביל זה באו להסתרה השנייה שהוא ו"ק בלי ראש, וזהו שעורר אותם הקול. חלש ליבו של ר' אחא, נתנמנם, שמע שאמרו לו, כאשר עשית זאת עשה זאת, לך ואמור להם שיחזרו בתשובה כי חוטאים המה לפני. קם והחזיר אותם בתשובה שלימה, וקיבלו על עצמם שלא יתבטלו מתורה לעולם, והחליפו שם העיר וקראו אותה מאתא מחסיא [עיר מחסה], על שם שהקב"ה חס עליהם.

אחר שרבי אחא שמע הקול, חלש ליבו ונתנמנם, שיורה, שהרגיש גם הוא הסתלקות המוחין. והודיעו לו בזה שמוטל עליו להחזיר אותם בתשובה שלימה, שימשיכו הג"ר ע"י המשכת הזיווג על המסך והתכללות הקווים זה בזה, שאז נמשך זיווג פב"פ אל זו"ן. שזה נקרא תשובה, תשוב ה' לגבי ו'. כיוון שהבאת אותם לו"ק בלי ראש, הרי עליך להורותם שימשיכו גם הג"ר, שיתדבקו לעולם בקו אמצעי הנקרא תורה.

כי מקודם לכן הייתה נקראת כפר טרשא, מלשון שדה טרשין, שדה מלאה אבנים ואינה ראויה לזריעה, משום שיושביה היו נמשכים אחר קו שמאל. אבל עתה אחר שנאחזו בקו האמצעי והמשיכו ג"ר, נחלף המקום ונעשה למאתא מחסיא, למקום שהקב"ה חס עליו ומשפיע להם כל טוב.

קלח) ויאמר שוב אשוב אליך. שוב יָשוב היה צריך לומר, שהרי מפתח הזה לפקוד עקרות הוא בידי הקב"ה ולא בידי שליח אחר.

קלט) ג' מפתחות שלא נמסרו בידי שליח: של חיה, של תחיית המתים, של גשמים. וכיוון שלא נמסרו בידי שליח, למה כתוב, שוב אשוב, שמשמע שהמלאך ישוב לעת חיה ויפקוד אותה? אלא הקב"ה שעומד עליהם אמר הדבר. ומשום זה כתוב, ויאמר שוב אשוב אליך.

קמ) בכל מקום שכתוב, ויאמר או ויקרא, ולא כתוב מי האומר או הקורא, הוא מלאך הברית, השכינה. והכל בהקב"ה נאמר, כי השכינה היא הקב"ה. ומשום זה כתוב, ויאמר שוב אשוב אליך. כי הקב"ה, שמפתח של עקרות בידו, יאמר שוב אשוב.

חזרה לראש הדף
Site location tree