אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וַיֵּרָא / הכצעקתה עשו

הכצעקתה עשו

ריא) אמר הקב"ה לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה, כי עלה לפני מה שהם עושים לכל העולם. כי כל העולם מונעים את רגליהם מלכנס בסדום ועמורה, שכתוב, פרץ נחל מֵעִם גָר הנשכחים. פרץ נחל מעִם גר, פירושו, פירצה היה פורץ הנחל שהוא סדום, לאלו בני העולם שנכנסו שם. שכולם, אם ראו למי שהיה נותן לאכול ולשתות לאדם אחר, השליכו אותו בעומק הנהר, וכן השליכו את האדם שקיבל ממנו האכילה ושתיה.

ריב) ועל כן כל בני העולם מנעו את רגליהם מלכנוס שמה. ונכנסו שמה, שהיו דולים את כוחות הגוף ברעב, שלא נתנו לו לאכול ולשתות ונשתנה צורתו משאר בני העולם, שכתוב דלוּ מאנוש נעו. שהיו נוטים מעגלות ואורחות שלא לכנוס שמה. ואפילו עוף השמיים מנעו את עצמם מלכנוס שמה. ומשום זה כל העולם היו צועקים על סדום ועמורה ועל כל הערים, כי כולם היו שווים.

ריג) זעקת סדום ועמורה כי רבה. אמר אברהם להקב"ה, למה? אמר לו, וחטאתם כי כבדה מאד, משום זה ארדה נא ואראה הכצעקתה.

ריד) בצד שמתחת קול הברד עולים כל הסבכים בכתף. מתאספים בטיפה אחת, ובאים בהנקבים של תהום הגדול, ונעשו חמישה באחד. אחד הוא כשיש קולות צלולים, שכולם נעשו אחד, כי הקול של מטה נכנס ביניהם ונמשך עימהם כאחד. וקול ההוא עולה ויורד ותובע דין.

הדינים שבעולם מתחלקים לב' בחינות:

א. מהמלכות עצמה, והקול העולה מדינים הללו נקרא קול של מטה, של המלכות.

ב. מהמלכות הממותקת בבינה, והקול העולה מדינים הללו נקרא קול של מעלה, של הבינה, ונקרא קול הברד.

בצד שמתחת הקול של ברד, הקול של מעלה מבינה, עולים כל הסבכים, נפתחים ומושגים. בכתף, הוא בחינת מוחין דג"ר דאחורי הגוף, כי קול הברד כולו טוב בלי רע. וע"כ כל סבכי הדינים מקבלים בו את תקונם. כל האורות מתאספים בטיפה אחת מג' הטיפות, חולם שורוק חיריק. בטיפה דשורוק, שכל הדינים נמשכים ממנה כל עוד שלא נתחברה בטיפה דחולם, שמכוח הדינים דשורוק הם נכנסים בהנקבים של תהום הגדול, כלומר שבאים בדינים דבינה, קול של מעלה.

ואז כל החמישה ספירות כח"ב תו"מ נכללו בקול אחד, אפילו המלכות שהיא קול של מטה נכללה ג"כ בקול הזה של מעלה הנקרא קול הברד. וקול המלכות עצמה לא ישמע, כי לולי נגלה קולה, היו המוחין מסתלקין, וע"כ יש כאן קול אחד.

כל החמישה אחד, כאשר יש קולות צלולים, שקול העב של מטה אינו נשמע בהם. שכולם נעשו קול אחד וקול של מטה אינו מעורב בהם, כי קול של מלכות עצמה בא ביניהם, בין הקולות של מעלה ונמשך עימהם יחד, שנבלע בהם ואינו נשמע. וקול ההוא של מעלה הנשמע. עולה בנקודת החולם, וירדה בנקודת השורוק, בדינים הנמשכים מהשורוק מטרם שנכללה בחולם, כדי שתוכל להמשך ולהאיר למטה, באותה שעה שהקול עולה לתבוע דין, בשעת שליטת נקודת השורוק, אז נתגלה הקב"ה להשגיח בדין.

כי התגלות הקב"ה הוא אור החכמה, ואחר התכללות הקווים זה בזה, היא נמשכת משליטת נקודת השורוק, שאין אור החכמה בשום קו אלא בה. אמנם בעת ההיא הוא משגיח בדין, אבל לאחר התכללות הקווים זה בזה הוא מאיר ברחמים.

מנקודת החולם, חסד, אל נקודת השורוק, דין, נבחן לירידה. בנקודת השורוק יש ראייה, אור החכמה. הכצעקתה הבאה אלי, צעקת הקול האחד לתבוע דין, שבזמן שליטת השורוק. כי גילוי החכמה היא במיוחד בעת הצעקה הזו. כי אין גילוי חכמה בנקודה אחרת זולת נקודת השורוק.

רטז) ממי הכצעקתה הזה? זהו גזרת דין שתובעת דין בכל יום, שיתגלה הדין. הכצעקתה הבאה אלי, צעקתה של גזרת הדין.

גזרת הדין היא הארת נקודת השורוק שבהנוקבא מטרם התכללותה בחסדים, שאינה מתגלה אלא עם גילוי דינים. יוסף הוא הארת ג"ר, וע"י שאחיו של יוסף מכרוהו למצרים, נסתלקו הג"ר מהם, שתבעה על שנתבטלה הארתה מחמת מכירת יוסף, כי רצתה לצעוק ולגלות הדין, שרצתה להחזיר הג"ר המתבטלים ע"י מכירת יוסף. ומתוך שאין הארתה אלא עם גילוי הדין, על כן מרומזת הארתה, גילוי החכמה, ע"י צעקתה של גזרת הדין.

ריז) הבאה אלי. כמ"ש, בערב היא באה ובבוקר היא שבה. כלומר, אחר שביאר המילה הכצעקתה, שהיא גילוי הארת החכמה ע"י צעקה של גזר דין. הבאה אלי, לשון הווה, שבאה בעת הזיווג. כמ"ש, בערב היא באה, הרומז על זמן הזיווג המקבל מהארת השורוק שנקרא ערב, להיותו בשליטת הדינים של השורוק שהוא, ותקם בעוד לילה. וע"כ כתוב, הבאה אלי, לשון הווה, שנוהג תדיר, כי בתחילת כל זיווג נוהג שליטת השורוק בהארת קו השמאל.

חזרה לראש הדף
Site location tree