ארץ אשר לא במסכנות
רפט) כתוב, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה. למה שתי פעמים בה, בה? אלא הקב"ה חילק את כל העמים והארצות לממונים שליחים. וארץ ישראל, אין מלאך שולט בה ולא ממונה אחר, אלא הקב"ה לבדו. ומשום זה הביא את העם שאין אחר שולט עליו חוץ מהקב"ה, אל הארץ, שאין אחר שולט עליה חוץ מהקב"ה.
רצ) הקב"ה נותן תחילה מזונות לארץ ישראל ואחר כך לכל העולם. ונמצאים כל שאר העמים עכו"ם מקבלים במסכנות, וארץ ישראל אינו כך, אלא ארץ ישראל ניזון מתחילה ואחר כך כל העולם ניזונים משיירים.
רצא) ומשום זה כתוב, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, אלא בעשירות, בכל המלוא. תאכל בה, ולא במקום אחר. בה, יורה בקדושת הארץ, בה שׁורה אמונה העליונה, בה שורה ברכה העליונה ולא במקום אחר, וע"כ כתוב בהמקרא ב' פעמים בה, לרמז על כל הנזכר.
רצב) כתוב, כְגַן ה' כארץ מצרים, בואכה צוער. ושואל, עד כאן עוד לא נודע מהכתוב אם ארץ מצרים הוא כְגַן ה', ואם ארץ סדום הוא כגן ה', ואם גן ה' הוא הגן הנקרא גן עדן. ומשיב, אלא כגן ה', הוא גן עדן שיש בו מלוא ועידון לכל, כן היה סדום וכן היה מצרים. מה גן ה', אין אדם צריך להשקותו כן מצרים, אין אחר צריך להשקותה משום שנהר נילוס עולה ומשקה את כל ארץ מצרים.
רצג) כתוב, והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלם. זה הוא העונש שלהם, שנמנע מהם הגשם. כתוב, ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה. ראה, שלא כתוב כאן, ולא עליהם יהיה הגשם, כי לא ירד גשם במצרים ואינם צריכים לו, אלא עונש שלהם, כמ"ש, וזאת תהיה מגפה אשר יגוף ה' את הגויים, שהוא משום שהמצרים אינם צריכים גשם. אף סדום היה כגן ה', כל מעדני עולם היו בה, ועל כן לא רצו שאנשים אחרים יתעדנו בה ולא קיבלו אורחים.
רצד) אנשי סדום היו רשעים מעצמם ומרכושם ולא מסיבת ארצם הטובה, כי לא רצו ליתן צדקה. כי כל אדם שהוא צר עין כלפי עני, ראוי לו שלא יתקיים בעולם, ולא עוד, אלא שאין לו חיים לעולם הבא. וכל מי שהוא טוב לב לעני, ראוי לו שיתקיים בעולם והעולם יתקיים בזכותו, ויש לו חיים ואריכות ימים לעולם הבא.
רצה) ויעל לוט מצוער וישב בהר, הוא ושתי בנותיו עימו. עלה מצוער, משום שראה שצוער קרוב לסדום וע"כ עלה משם.
רצו) והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפָעֳלָם. הקב"ה מסבב סיבות בעולם ומביא אורות משחיתים שיעשו מעשיו, ואחר כך מהפך אותם ועושה אותם באופן אחר. מדרך הקב"ה להביא תחילה אורות משחיתים העושים מעשים של חורבן ואח"כ מהפך אותם ומתקן אותם.
רצז) במה מהפך אותם? הקב"ה עושה תחבולות ומסבב סיבות להפך אותם עד שאינם כמו הקודמים. לפי פָעֳלָם של בני אדם, לפי המעשים שהם עושים כך מהפך אותם המעשים. שמעשי בני אדם גורמים להפך אותם המעשים בכל מה שהקב"ה מצווה אותם על פני תבל, שמקבלים כל מיני צורות שבעולם לפי ערך מעשיהם של בני אדם. עמון ומואב יצאו עד ידי מעשה מקולקל כזה ולבסוף יצאו מהם כל מלכי יהודה ומלך המשיח.
רצח) והוא מסיבות מתהפך. הוא, שהקב"ה מסבב סיבות ומביא מעשים להתקיים בעולם. ואחר שבני אדם חושבים שהמעשים יתקיימו, הקב"ה מהפך אותם המעשים ממה שהיו בתחילה. מתחילה יצאו המעשים בקלקול ואח"כ הפכם הקב"ה ותיקן אותם. ויש שמתחילה יצאו טובים וראויים לקיום אלא שנתקלקלו בסיבת מעשי בני אדם ואח"כ מהפכם הקב"ה אם עושים תשובה.
ש) הקב"ה מהפך מעשיו שעושה בתחבולתו חסר י', לשון יחיד. התחבולה הוא בית דין של מטה, הנוקבא דז"א, והיא האבנים המסתובבים לפניו. לפי שהמוחין באים להנוקבא ומושפעים ממנה בג' נקודות הנבחנים לשלושה מקומות, ע"כ מדומית אז הנוקבא שמסתובבת בג' מקומות. ועל זה הוא מהפך הכלים, מכלי זו אל כלי אחרת. וכל זה הוא כפי פעלם של בני אדם, אם בני אדם מיטיבים מעשיהם, אותם האבנים המסתובבים מסבבים אותם לימין, חסד, ואז המעשים שנעשו בעולם הם להיטיב לבני העולם כראוי, כי נמשכים חסדים וכל טוב אל העולם. והאבנים מסתובבים תמיד לצד ימין ואינם נדמים, והעולם מתגלגל בו ומקבל מעשים מקו ימין שהם חסדים.
שב) ואם בני אדם באים לחטוא, אז תחבולתו, שנוקבא המסתובבת תמיד והייתה עומדת לצד ימין, עתה הקב"ה מסבב אותה לצד שמאל, והסיבות והכלים שהיו מתחילה בצד ימין מהפך אותם לצד שמאל.
שג) ואז האבנים מסתובבים ונעשו מעשים בעולם להרע לבני אדם, והאבנים מסתובבים לצד לשמאל עד שבני אדם חוזרים להיטיב מעשיהם, והאבנים תלויים לפי מעשה בני אדם. ועל כן כתוב, בתחבולתו לפָעֳלָם. כי התחבולה שהם האבנים, תלויה בפעולת בני אדם, ותמיד אינה עומדת, אלא שמסתובבת או לימין או לשמאל.
שד) הקב"ה גרם סיבות ומעשים בעולם כדי לעשות הכל כראוי, והכל יוצא ונמשך למטה בעולם מן העיקר והשורש שלמעלה. הקב"ה הקריב את אברהם אליו, יצא ממנו ישמעאל שעוד לא היה נימול בעת שיצא ממנו, ועל כן הוא יצא למטה, ולא נשלם באות ברית קודש.
שה) אחר כך סבב הקב"ה סיבות בתחבולותיו ואברהם נימול ובא בברית ונשלם בשמו, ונקרא אברהם עם ה', וה' עליונה דהויה שניתנה בשמו, בינה, עטרה לו,מים מרוח.
שו) כיוון שהסוד נשלם ונימול, יצא ממנו יצחק, והיה זרע קודש ונקשר למעלה, אש ממים. כמ"ש, ואנכי נטעתיך שׂוֹרק כולה זֶרע אמת, שלא נקשר בצד האחר, בצד שמאל לבד, אלא נכלל בימין.
מטרם שנימול הוליד את ישמעאל והולידו למטה בחיצוניות, כי הוא פסולת הימין. ואח"כ כתוב מסיבות מתהפך בתחבולותיו, שהקב"ה סבב עליו סיבות עד שנימול וזכה לקו ימין של הבינה, מים, אמנם לא קיבל המים ישר מבינה, אלא מז"א, רוח. כמ"ש, וה' עלאה, שהבינה עטרה לו קו ימין שלה, חסד, מים, והוא קיבל אותו מז"א, רוח. בבחינת העברה. ואז יצא ממנו יצחק שנקשר למעלה בבינה, שקיבל קו שמאל מבינה, אבל לא קיבלו ישר מבינה, אלא אש ממים, שקיבלו מאברהם שנקרא מים, וע"כ נכלל בו, כמ"ש, אברהם הוליד את יצחק.
שז) לוט, יצאו ממנו ובנותיו ב' אומות נפרדות ונתקשרו בס"א. ועל כן הקב"ה מסבב סיבות ומגלגל גלגולים בעולם, כדי שהכל יהיה כראוי להיות ויהיה נקשר הכל במקומו בקדושה. שיהיה ראוי לצאת משם מלכי יהודה ומלך המשיח.
שח) ראוי היה לוט שהקב"ה יוציא ממנו ומאשתו שתי אומות הללו, אלא כדי לקשר אותם במקום הראוי להם, לכן הוציא אותם מבנותיו. ולידתם נעשה מתוך יין, כמ"ש, ותשקין את אביהן יין. ויין הזה נועד להם באותה לילה במערה, ולולא היין לא באו האומות הללו לעולם.
תחילה צריכים להבין ב' הביאורים בכתוב, והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו, כי יש ב' מיני מהפכות בתקוני העולמות:
א. מהפכת סדום ועמורה. כי אלו ג"ר דהארת השמאל, היו אורות משחיתים. מהפכה ב' הוא מהפכת הגלגל והוא המהפכה דמואב ועמון שמצד לידתם היו קליפות טמאות יותר מכל העמים עד שנאסרו לבוא בקהל ה'. כתוב, והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו, יצאו מהם כל המלכים ומלך המשיח, כי ב' האומות הללו נמשכו ע"י יין המשכר, ע"י נחש הקדמוני שהיה בדומה לחטא דעצה"ד. וע"כ המשיך ג"ר דהארת שמאל בגילוי, כלומר אורות מגולים בחכמה.
ובבחי' ג"ר, כדי שהאורות ימשכו ממעלה למטה כמו בעצה"ד. והמשכה זו עשתה הבכירה, שממנה נולד מואב, שע"ז שלו פְּעוֹר, הוא בגילוי. והרמז שהשם מואב הוא בגלוי לכל, שנולד מאביו. ונודע שע"י המשכת ג"ר דשמאל מתגלית המלכות דמידת הדין, וע"כ הצעירה המשיכה רק בחינת ו"ק שהיה כבר מגולה בה המלכות דמידת הדין. ועכ"ז היו קשורים ב' הקליפות ג"ר וו"ק זו בזו והיו מקבלים זו מזו, ולפי שהמשכת הצעירה הייתה מעורבת עם מלכות דמידת הדין הדוחית כל המוחין, ע"כ הייתה כל מעשיה בכיסוי.
ולפיכך נאסרו עמון ומואב לבוא בקהל ה'. כי טומאתם הייתה גדולה, כי מואב נאסר משום שהיה מבחינת ג"ר דהארת השמאל, שאז מלבד שנמשכות בדינים קשים הנה גם מגלות המלכות דמידת הדין, ועמון נאסר משום שמלכות דמידת הדין הייתה בו. אמנם כנגד זה נתקנה הנוקבא דקדושה בעת שהתחתונים מיטיבים מעשיהם, שהאורות המגולים בחכמה מאירים בה מלמטה מחזה ובבחינת ממטה למעלה, ובזה מתבטלת קליפת מואב.
וכן בדרך זה מתכללים הקווים דחכמה וחסדים זה בזה, והארת החכמה מתקיימת בכל השלמות. והאורות המכוסים מאירים בה מלמעלה מחזה במקום ג"ר. וכן בחינת המלכות דמידת הדין נתקנה ונגנזה שם מחזה ולמעלה, ואינה פועלת שום דין, ובזה מתבטלת קליפת עמון. והמלכות הממותקת במידת הרחמים המכונה מפתחא, נתקנה מחזה ולמטה של הנוקבא. וכמ"ש, זכה הוא טוב, ואם לא זכה הוא רע, כי אז מתקלקל תיקון שבנוקבא והאורות מאירים בדינים דשמאל, וחוזרות קליפת מואב ועמון לשליטתם ומביאים דינים קשים בעולם.
הקב"ה מסבב סיבות ועשה מעשים בעולם, בנוקבא, המכונה עולם, שתיקן אותה באורות מכוסים מחזה ולמעלה, ואורות מגולים מחזה ולמטה, ועשה זה בבניין הנוקבא כדי שהארת החכמה תתקיים בה. שבדרך זה נכללים הקווים זה בזה והחכמה מתלבשת בחסדים ואז מתקיימת. ואחר שבני אדם מובטחים שהמוחין יתקיימו ואינם שומרים עוד דרכיהם, וחוטאים להמשיך אורות המגולים בהמקום שלמעלה מחזה, אז הקב"ה מהפך זה וחוזרים קליפת מואב ועמון למקומם ואורות השמאל מביאים דינים קשים בעולם.
שהקב"ה מתקן אז את גלגל הסובב, הנוקבא, שאורות המגולים יאירו למטה מחזה, ואז החכמה מתלבשת בחסדים והימין שולט. כי אז חוזרים קליפת מואב ועמון למקומם והשמאל שולט. שמהפך המסיבות והכלים שהיו מתוקנים מתחילה לימין, האורות המכוסים למעלה והאורות המגולים למטה. ועתה נתהפכו, שאורות המגולים למעלה ואורות המכוסים למטה. שדרך זה הוא שליטת השמאל בדינים הקשים שנקשרו במקום הראוי להם. האורות מגולים למעלה מחזה, קליפת מואב, ואורות מכוסים למטה מחזה, קליפת עמון. להפך הסדר בהנוקבא הנקראת עולם, שאורות המכוסים יאירו בה למעלה והמגולים למטה.
שט) מואב ועמון עצמן קראו להם שמות. מואב קראה לו על שהוא מאב. הבכירה אמרה בעזות מואב, מואבי הוא, והצעירה גם היא ילדה בן, ותקרא שמו בן עמי, בצניעות אמרה בן עמי, בן עמי, ולא אמרה ממי היה.
שי) בתחילה כתוב, ולא ידע בשכבה ובקומה עם ו', וגם נקודה על הו'. יורה שעזרה מלמעלה היה נמצא באותו מעשה, אשר מלך המשיח עתיד לצאת ממנו. ומשום זה נתמלא המילה ובקומה עם ו'. ואצל האחרת כתוב, ובקמה חסר ו', משום שלא יצא ממנה חלק להקב"ה כמו מהבכירה. ועל כן כתוב, רק בהשנייה הבכירה, ובקומה מלא עם ו' ונקודה עליה. ואע"פ שגם מהצעירה יצאו מלכים, כי נעמה העמונית הייתה אשת שלמה ואם רחבעם, אמנם דוד המלך הוא העיקר והוא מלך המשיח.
שיא) לא ידע בשכיבה ובקומה. לא ידע שעתיד הקב"ה להקים ממנו דוד המלך ושלמה המלך וכל שאר המלכים ומלך המשיח. כתוב ברות, ותקם בטרם יכיר איש את רעהו, ובאותו היום היה לה קימה ודאי כי נתחבר עימה בועז להקים שֵם המת על נחלתו, והוקם ממנה כל אלו המלכים וכל איש נעלה שבישראל.
שיב) בוא וראה הענווה של אברהם, כי אפילו מתחילה כשרצה הקב"ה לעשות דין בסדום, שביקש אז רחמים עליהם, עם כל זה לא ביקש ממנו רחמים על לוט. ואחר כך שכתוב, וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן, לא דרש על לוט ולא אמר להקב"ה עליו כלום, אף הקב"ה לא אמר לו כלום, כדי שלא יחשוב אברהם שהקב"ה יגרע משהו מזכותו מחמת זה.
שיג) ואברהם לא החשיב את לוט בליבו כלום? הרי אנו רואים שמסר נפשו לעשות מלחמה עם ארבעה מלכים חזקים, אבל מתוך שאהב אברהם את הקב"ה וראה את המעשים של לוט שאינם ישרים כראוי, לכן לא רצה אברהם שבשבילו יעזוב משהו הקב"ה משלו, משום זה לא ביקש עליו רחמים, לא בתחילה ולא בסוף.
שכו) והם צועקים ואומרים, אוי ששמענו ליצר הרע ולרכות לשונו, שמתחרטים ואינו מועיל להם, כי חרטה ותשובה מועיל רק בחיים ולא לאחר מיתה.
שכז) רב יוסף, כשירד לבבל ראה בחורים פנויים מאישה שהיו נכנסים ויוצאים בין נשים יפות ואינם חוטאים. אמר להם, אינכם מפחדים מפני יצר הרע? אמרו לו, אין אנו באים מתערובת רע, מקודש הקודשים נחצבנו. כלומר, שאמרו לו שהוריהם לא היה להם מחשבות זרות בעת שנחצבו מדם, אלא מחשבות קדושות ומקודשות, ועל כן אינם מפחדים מפני היצר הרע.
שכח) כל מי שנכנס לעיר ורואה נשים יפות ישפיל עיניו ויאמר, נחצב נחצבתי מן הורים חשובים. מכשול הקשה, הקליפה המביאה הרהורי נשים, צא צא ממני, כי פרי קדוש של שבת הוא, כלומר שנולד מזיווג של שבת, שאין לקליפות אחיזה בהנולד מזיווג של שבת. הנכנס לעיר מחייב לומר לחש הזה, משום שחמימות יגיעת הדרך שולט בו וע"כ יכול היצר הרע לשלוט עליו.