עמון ומואב
שכט) מתוך רצון המלך, נפרד מצד ימין פסולת אחת של צורת חקיקה ומתדבקת בתוך פסולת הזהב שמצד שמאל, ובתוך הטומאה הייתה דירתו ונעשה לצורה אחת של האילן.
קו ימין, חסדים מכוסים, שאין בו הארת חכמה, ובמקומו בבינה הוא בחינת ג"ר. משום שאינה מקבלת חכמה להיותה, כי חפץ חסד הוא. אמנם כשהחסדים מתפשטים למטה לתחתונים הצריכים להארת חכמה, מתגלה בהם פסולת. הצורך להארת חכמה עושה בהם חיסרון, ובכל מקום שיש חיסרון מתדבקות הקליפות, וע"כ נבחן החסרון לפסולת, וזהו פסולת ימין. ומבחינת הקדושה אין זה חסרון, אלא צורת חקיקה לבית קיבול, שאם לא היה החסרון והחלל לא היה שם לעולם בית קיבול לאורות, אבל הקליפות חושבים זה לפסולת.
וכדי להשתלם, הלכה הפסולת ונתדבקה, כי שם מאירה החכמה בלי חסדים, וחיסרון החסדים נחשב פסולת דקו שמאל, אמנם הפסולת דימין קיבלה שם השתלמות כי אינה חסירה יותר מחכמה. ונעשה לצורה שלימה של אילן המדרגות, הנוקבא, אמנם שדירתו הייתה בטומאה. כי הארת השמאל בלי ימין מאיר למקום הטומאה, וכן פסולת הזהב הוא טומאה.
של) כשרצה יצחק, קו שמאל דקדושה, להתעורר בעולם בתוקפו של דין הקשה, נתגבר והפריד מדרגות השמאל מקיומם, שהפך שורשים דה' ערי סדום למעלה. שג"ר דמדרגות דשמאל הפיל למטה ואת צורת דין העלה למעלה. ואז נחרבו מדרגות השמאל של הקליפות, והשמאל דקדושה נתחבר ונכלל עם הימין. וע"כ ונתחזק קו הימין, אברהם, כי נכלל משמאל וקיבל ממנו ג"ר, אשר עם זה נתקנה ג"כ הפסולת שלו שאינו צריך יותר להתדבק בפסולת הזהב, ונמצא שתפריד אותה הצורה מתוך הטומאה.
שלא) נחש הקדמוני נכנס בפירותיו של אילן, והוא יין ששתה, והוליד שתי מדרגות קשורות זו בזו. ואלו המדרגות סובבות בצד הטומאה, אחת נקראת מלכם ואחת נקראת פְּעוֹר. אותה פסולת הימין שע"י התדבקותה בפסולת הזהב, קיבלה צורה אחת של האילן, הנוקבא דז"א, ואחר מהפכת סדום חזרה לקדושה הנחשבת עתה לפירי של האילן, והיא שתתה יין המשכר, שהוא נחש הקדמוני, שנכנס בה המסית להמשיך הג"ר דחכמה כמו במעשה דעץ הדעת, ואז הפרי הוליד ע"י מעשה ב' קליפות מלכם ופְּעוֹר. ב' עבודה זרות.
שלב) זו עצה נסתרת, וזו עצה נגלית. פְּעוֹר מִנִגלה כל מעשיו, כלומר עבודת בנִגְלה. מלכם בנסתר ומכוסה, כל מעשיו, עבודתו, בסתר. מאלו השניים נפרדו מיני טומאות הרבה למינן, ומסבבים את ים הגדול, הנוקבא, ואת כל בחינות הטומאה.
כי נמשכו בהסתת הנחש ב' קליפות, שהם ג"ר וו"ק דהארת השמאל. שבטומאה, פְּעוֹר הוא ג"ר ומלכם הוא ו"ק. והיו מסודרות בהיפוך מהנוקבא דקדושה, כדרך הטומאה שהוא הפוכה לקדושה. כי בנוקבא דקדושה, ג"ר מחזה ולמעלה מכוסה מהארת חכמה. ומחזה ולמטה במגולה, שהארת חכמה מתגלית שם. ויש בה ב' נקודות מפתחא ומנעולא. מנעולא גנוז בג"ר שבה, והמפתחא שולט בה בגלוי בו"ק שמחזה ולמטה. ואלו ב' הקליפות הם בהיפך, כי הקליפה דפעור בחינת ג"ר שמחזה ולמעלה המגולה, והקליפה דמלכם בחינת ו"ק שמחזה ולמטה המכוסה. וכן בקליפת פעור שמחזה ולמעלה מושל המפתחא, ובקליפת מלכם שמחזה ולמטה מושלת המלכות דמידת הדין הבלתי ממותקת.
שלג) ומה שנעשה בעולמות, נעשה גם כן בנשמות למטה. לוט, פסולת הימין, נפרד מאברהם ושם משכנו באנשי סדום, שהם פסולת הזהב מצד השמאל, וקיבל מהם שלמותו בעולמות. כאשר נתעורר הדין עליהם ונהפכו, זכר הקב"ה את אברהם ושלח משם את לוט, ואז נפרד מהטומאה של סדום, ושב לקדושה.
שלד) השקוהו בנותיו יין, שהוא נחש הקדמוני שנכנס בו, והולידו שתי אומות, עמון במכוסה ומואב בנגלה. עמון, המדרגה שלו העבודה זרה, מלכם, עצה של העלם. מואב, מדרגתו פְּעוֹר, כולו בנגלה.
שלה) כעין זה היו בנותיו. זו אמרה בן עמי, בן יש לי מעמי. לא אמרה ממי הוא, משום שהיה בבחינת העלם. וזו אמרה מואב. מאב הוא זה, מאבי הולדתיו, כי המדרגה שלו הוא פעור, התגלות.
שלו) ובשניים אלו, עמון ומואב, נאחז דוד המלך, כי אחר כך באה רות מן מואב ויצא ממנה דוד המלך. ומן עמון נתעטר דוד המלך באותה העטרה, שהיא עדות לזרעו של דוד, שכתוב, ויתן עליו את הנזר ואת העדות. ונזר מן מלכם, מדרגת בני עמון, שכתוב, ויקח את עטרת מלכם.
שלז) מלכם הוא מדרגת בני עמון, שכתוב, ותהי על ראש דוד, ומשם היה עדות לבניו לעולם, ובה ניכר מי שהוא מן בניו של דוד הראוי למלוכה, אם היה יכול לישׂא הכתר על ראשו, ודאי אמרו שהוא מזרע דוד, שאפילו באותו יום שנולד היה יכול לסבול את כתר על ראשו, אעפ"י שמשקל כיכר זהב ואבן יקרה הייתה. ואדם אחר חוץ מזרעו לא היה יכול לסבלו. וזהו שכתוב ביואש, ויתן עליו את הנזר ואת העדות.
שלח) ובשתי מדרגות הללו נאחז דוד המלך, והם תוקפה של מלכותו להתגבר על כל שאר האומות, שאם לא היה נכלל בצד שלהם לא היה יכול להתגבר עליהם. וכל המדרגות של שאר אומות העולם היו כלולות בדוד, כדי להתגבר ולהתחזק עליהם.
שלט) ויעל לוט מצוֹער וישב בהר. כתוב, לעלוקה שתי בנות הב הב. אלו הן שתי בנות של יצר הרע, שהן מעוררות את היצר הרע לשלוט בגוף. אחת היא נפש שמגודלת תמיד בגוף, ואחת היא נפש המתאווה לתאוות רעות ולכל תאוות הרעות שבעולם הזה, זו היא בכירה, והראשונה היא צעירה.
שמ) ויצר הרע לא התחבר. ויצה"ר, תמיד אינו מתחבר אלא בשתי נפשות הללו, כדי לפתות לבני אדם, וכדי שיאמינו בו ויוכל להובילם למקום שזורקים בהם חצי מוות ויבקיעו אותם, כמ"ש, עד יפלח חץ כְבֵדוֹ.
שמא) וזה דומה לשודדים החומסים בהרים, ומסתירים עצמם במקום איום שבהרים. ויודעים שבני אדם מונעים את עצמם ללכת במקומות אלו. מה עשו? בחרו מהם אותו אשר יש לו לשון חדה יותר מכולם, אותו היודע לפתות אנשים, שיצא מהם וישב בדרך הישר במקום שכל בני העולם עוברים שמה. כיוון שהגיע לבני העולם, מתחיל להתחבר שם עימהם עד שמושך אותם לרשתו ומביאם למקום האיום שהשודדים שמה והורגים אותם. כן דרך היצר הרע, שמפתה את בני העולם עד שמאמינים בו, ואז מביאם למקום חיצי מות.