אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וַיֵּרָא / ר"ה ויום הכיפורים

ר"ה ויום הכיפורים

שפא) ביום ראש השנה ויום הכיפורים שהדין בעולם והשטן עומד לקטרג, שישראל צריכים אז להתעורר בשופר ולעורר קול הכלול ממים אש ורוח, חג"ת, שנעשו בו אחד, ולהשמיע אותו הקול מתוך השופר.

י"ב חודשי השנה הם תיקון המלכות מתחילתה עד סופה. וכיוון שסופה אינו נשלם לגמרי עד גמר התיקון, ע"כ צריכים בכל שנה לחזור ולתקנה. וע"כ בכל ראש השנה אנו מתחילים מבראשית תיקון המלכות, כמו שנאצלה ביום ד' דמעשה בראשית, כמ"ש, ויעש אלקים את שני מאורות הגדולים, שאז הייתה בשלימות ג"ר דהארת השמאל, שהוא הארת השורוק, חכמה בלי חסדים. וע"כ קטרגה הלבנה: אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד, שלא הייתה יכולה לסבול חיסרון החסדים. וזה קטרוג השטן גם כן, שקטרוגו נאחז בהמלכות להמשיך דינים כל אימת שמאירים ג"ר דשמאל. וצריכים להעביר אחיזת השטן וקטרוגו מן המלכות בעת ההוא. כיוון שנגלו בר"ה ג"ר דשמאל, עומד אז השטן לקטרג על המלכות.

וכדי להעביר קטרוג השטן, צריכים לעשות פעולה לבטל ג"ר דג"ר של הארת השמאל כמו שנעשה ע"י עריפת העגלה, וע"י אמירת הזקנים ועינינו לא ראו בתיקון הב'. ופעולה זו זה הקול שמעלים ע"י השופר. ונודע שיש ב' מיני קולות:

א. קול המלכות הבלתי נמתקת בבינה.

ב. קול הבינה או מלכות הנמתקת בבינה, שאז קולה כקול הבינה, שקול דבינה מעלים כדי למעט הג"ר דג"ר.

בינה מכונה שופר, המסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי המייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. קול כלול בג' קווים המכונים: מים אש רוח. וע"י המסך הזה נעשו ג' קווים אחד, ועי"ז נתמעט ג"ר דג"ר מהשמאל. ואז מסתלק קטרוג השטן מהמלכות.

שפב) וקול ההוא עולה עד המקום שכיסא הדין יושב, לג"ר דשמאל, שהקטרוג נאחז שם, שממעט ג"ר דג"ר אשר שם, ועולה המלכות מכיסא דין לכיסא רחמים. ואחר שמגיע קול הזה מלמטה, הנה קול יעקב ניתתקן למעלה, שהוא קומת החסדים היוצאת על המסך דקו אמצעי, ת"ת, יעקב, רחמים. ואז נתעורר הקב"ה ברחמים. כי כמו שישראל מעוררים קול אחד למטה שהוא כלול מאש מים רוח, היוצאים מתוך השופר, כן מתעורר כנגדם למעלה בשופר העליון, בבינה. כי הכוח לתקוע הוא אש, והקול נעשה ע"י רוח, ועם הרוח יוצא ג"כ זיעה והבל שהוא מים. והם מעוררים ג' קווים עליונים שבבינה שממנה נמשכים המוחין לז"א ולמלכות. וקול, הכולל אש מים ורוח, שעלה מלמטה, המסך, ניתתקן ויוצא זה מלמטה, דהיינו המסך, וזה מלמעלה, קומת החסדים, היוצאת על המסך וניתתקן העולם, המלכות, והרחמים נמצאים.

שפג) והמקטרג נבוך, שחשב לשלוט בדין ולקטרג בעולם. שלא עלה על דעתו שג"ר דשמאל יתמעטו פעם, ויתעלם שליטתו וקטרוגו, ורואה שהרחמים מתעוררים. והוא נבוך, וכוחו רפה, ואינו יכול לעשות מאומה, והקב"ה דן את העולם ברחמים. ואם תאמר שדין נעשה במה שנתמעטו הג"ר דקו שמאל ע"י קול שופר, אינו כן, אלא שנתחברו רחמים בדין והעולם נדון ברחמים.

כי בעליית קול שופר מלמטה, בהעלאת מ"ן דמסך דחיריק, יצאה קומת חסדים, קו אמצעי, על המסך שהוא נקרא יעקב, רחמים, והעולם מקבל הרחמים מן קו אמצעי. ולפיכך אין התמעטות ג"ר דשמאל נחשב לדין, כי זולת זה, לא היו מתגלים הרחמים בעולם.

שפד) כתוב, תקעו בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו. בכֵּסֶה, שנתכסה הלבנה, המלכות. כי אז מחמת הארת השמאל שולט אותו נחש הרע, ויכול להזיק העולם. וכאשר מתעוררים הרחמים ע"י תקיעת שופר, עולה הלבנה ונעברה משם, מהארת השמאל, מטעם שנתמעטו הג"ר ע"י קול שופר. והשטן נבוך ואינו יכול לשלוט והוא נעבר מן הלבנה ואינו קרב עוד שם. כי אחר התמעטות הג"ר דשמאל אין לו עוד מה לינוק ממנה או לקטרג. ועל כן ביום ראש השנה צריכים להומם את השטן, בדומה למצב הנעור משנתו ואינו יודע מאומה.

שפה) ביום הכיפורים צריכים לנהוג עם השטן בנחת, ולעשות לו נחת רוח עם השעיר לעזאזל שמקריבין לו, ששולחים המִדברה ששם מקומו. ואז נהפך להיות מליץ טוב על ישראל. אבל ביום ראש השנה נעשה נבוך, ואינו יודע ואינו יכול לעשות מאומה. כי רואה התעוררות רחמים עולה מלמטה, ורחמים מושפעים מלמעלה, והלבנה, המלכות, מתעלה ביניהם. אז הוא נבוך ואינו יודע כלום ואינו יכול לשלוט.

שפו) והקב"ה דן את ישראל ברחמים, ומרחם עליהם ונותן להם זמן כל אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, לקבל כל אלו השבים לפניו לכפר להם עוונותיהם, ומעלה אותם לקדושת יום הכיפורים.

שפז) ועל כן לתיקון כל ציוה הקב"ה לישראל, לעשות המצווה של תקיעת שופר:

א. שלא ישלוט עליהם מי שאינו צריך. להעביר שליטת השטן וקטרוגו.

ב. שלא ישלוט עליהם הדין, אלא שישרה עליהם הרחמים. ויהיו זוכים כולם לרחמיו בארץ כרחם אב על בנים. והכל תלוי בהתעוררות התחתונים, במעשה ובדיבור.

תד) צדיק שזכה לעלות לאותו כבוד העליון, צורתו נחקקה בכיסא הכבוד. וכן כל צדיק וצדיק נמצאת צורתו למעלה בגן עדן, כמו שהייתה למטה בעולם הזה. כדי להבטיח את הנשמה הקדושה, בתחיית הגוף שבעולם הזה.

תה) כתוב, שמש ירח עמד זְבֻלָה. ללמדנו שהגוף והנשמה עומדים בחדר הקדוש העליון של מעלה, ומאירים באותה הצורה שהיו עומדים בארץ, בעוה"ז, ומזונה של עולם הזה מהנאת הנשמה. והיא עתידה להתלבש בעצם לוז, הנשאר קיים בארץ עד לתחיית המתים, שהארץ מתעברת ממנו ופולטת פסולת שלו החוצה, וזו הצורה שנקראת קדושה.

תו) וכאשר אותה הצורה של עוה"ז, נמצאת למעלה, היא באה בכל ראש חודש להשתחוות לפני המלך הקדוש. שכתוב, והיה מדי חודש בחודשו. והמלך הקדוש מבשר לה ואמר, למועד אשוב אליך, לאותו הזמן שהוא עתיד להחיות המתים, עד שהיא נפקדת לזמן ההוא כמו שנתבשרה. וכמ"ש, וה' פקד את שרה כאשר אמר. והוא היום שהקב"ה שמח במעשיו. וכמ"ש, ישמח ה' במעשיו.

תז) ויהי אחר הדברים האלה... קח נא את בנך. דומה לאומן המוציא כסף ממקורות הארץ, תחילה מכניס את החומר באש שורפת, עד שיוצאת ממנו כל זוהמת הארץ ונשאר הכסף. אבל אינו עוד כסף שלם. חוזר ומכניסו באש כבתחילה, ומוציא ממנו הסיגים, ואז הוא כסף שלם בלי תערובת דבר אחר.

תח) כך הקב"ה, מכניס את גוף הזה תחת הארץ, עד שנרקב כולו ויוצא ממנו כל הזוהמא הרעה. ונשאר ממנו מלוא כף רקב. והגוף חוזר ונבנה ממנו. ועדיין הוא גוף בלתי שלם.

תט) לאחר אותו יום הגדול, שכתוב, והיה יום אחד, הוא יוודע לה', לא יום ולא לילה. שמסתתרים כולם בעפר כבתחילה. כמו בקבר מטרם התחייה, מפני הפחד והעוז של הקב"ה. וכמ"ש, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו. ויוצא נשמתם, ונעכל שם אותו כף רקב, ונשאר הגוף הנבנה שם כאור השמש וזוהר הרקיע, שכתוב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ואז הכסף שלם, גוף שלם בלי תערובת דבר אחר.

תי) גוף מאיר יטיל הקב"ה מלמעלה, שכתוב, כי טל אורות טלך. וכתוב, הנה ה' מטלטלך. ואז יקראו קדושים עליונים. שכתוב, קדוש יאמר לו. וזה הוא שנקרא תחיית המתים האחרונה. ולא יטעמו עוד טעם של מוות, שכתוב, בי נשבעתי נאום ה'. ובזמן ההוא מתפללים הצדיקים שלא יתנסו בזה יותר.

תיא) כתוב, וישא אברהם את עיניו וירא, והנה איל. רשעי עולם נקראים אילים. וילך אברהם ויקח את האיל, שהם מזומנים עוד להתנסות בכל נסיון רע. והצדיקים ישארו לעתיד לבוא כמלאכים העליונים הקדושים, לייחד את שמו. וע"כ כתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. מכאן ואילך פיתחו הפתח, שיכולים מעתה לכנוס אלי כל מי שרוצה, כי כבר גמר לומר סודות הנעלים ביותר.

תטו) אם כן כבוד גדול הוא זה למצרים, שאינו דומה מי שתְפָסו מלך למי תפסו איש פשוט.

תכ) בימיו של רבי יוסי היו פריצים, שהיו שודדים בהרים ביחד עם פריצי אומות העולם. וכשהיו מוצאים איש ותפסוהו להרגו, היו אומרים לו מה שמך, ואם היה יהודי היו הולכים עימו ומוציאים אותו מבין ההרים. ואם היה אדם אחר שאינו יהודי, הרגו אותו. והיה אומר רבי יוסי, ובכל זאת ראויים המה לבוא לחיי עולם הבא.

תכג) וה' פקד את שרה כאשר אמר. פקידה נוהג בנוקבא, זכירה בדכר.

חזרה לראש הדף
Site location tree