בכל צרתם לא צר
תקט) בכל צרתם של ישראל כשנזדמנו להם הצרות, כתוב עליהם, לא באלף וקוראים לו בו', משום שהקב"ה עימהם בצרה. לא עם א', שפירושו שאינו מצטער, הוא במקום יותר עליון. ואע"פ שאין במקום ההוא כעס וצרה, שנאמר, עוז וחדווה במקומו, עכ"ז מגיע שם למענה צרות ישראל. לא בא' דומה כמו שאתה אומר, הוא עשנו ולא אנחנו, שכתוב בא' וקוראים בו'.
תקי) ומלאך פניו הושיעם. הרי הוא נמצא עימהם בצרה, כי מתחיל לומר בכל צרתם לו צר. ואתה אומר הושיעם, אם נמצא עימהם בצרה עוד לא הושיעם? אלא, מושיעם, לא כתוב, רק הושיעם, לשון עבר, שהושיעם בזה, שנמצא עימהם באותה הצרה וסובל עימהם. כשישראל בגלות גם השכינה עימהם בגלות, שכתוב, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמיך. שהיה לו לומר, והשיב את שבותך. ושב, ללמדך שהשכינה עימהם בגלות. ושב, שסובב על עצמו.
תקיא) ומלאך פניו הושיעם. זו היא השכינה שעימהם בגלות. הושיעם, ואם נמצא עימהם בגלות הרי עוד לא הושיעם? אלו הצרות של ישראל הם משכנותיו של הקב"ה בגלות, שהקב"ה נמצא בכל צרה וצרה שלהם, ומשום שהשכינה עימהם, הקב"ה זוכר להיטיב להם ולהוציאם מן הגלות. שכתוב, ואזכור את בריתי, השכינה. הרי שהושיעם ממש, בזה שנמצא עימהם בצרה. ואע"פ שהכתוב, ואזכור את בריתי, שבזה שנמצא עימהם בצרה הרי הוא הושיעם, כי הוא סובל עימהם ומקל את צערם. וכאן אומר, שהושיעם, עם מציאותו בצרה, שהבטיח להם בזה את גאולתם.
תקיב) כתוב, והנה צעקת... וגם ראיתי. לרבות רְאָיָה אחרת, הראשונה לכולם, שכתוב, ויזכור אלקים את בריתו, השכינה. שזה הוא מוקדם גם להכתוב, ואזכור את בריתי. היה צריך לומר ויזכור את בריתו לאברהם? אלא את אברהם, הוא החיבור והזיווג של השכינה עם האבות, כי אֵת היא שם השכינה.
את אברהם, מערבית דרומית, חיבוק הימין. כי דרום הוא ימין, חסד, אברהם. מערב השכינה, את. ואברהם מחבק אותה עם חסדים.
את יצחק, צפונית מערבית, חיבוק השמאל, כי צפון הוא שמאל, גבורה, יצחק. מערב הוא השכינה, את. יצחק מחבק אותה עם גבורות.
ואת יעקב הוא זיווג אחד, כלל אחד, זיווג שלם. כי יורה על זיווג ז"א, יעקב, עם השכינה, את. ואין זיווג אלא בקו אמצעי, יעקב. אבל באברהם ויצחק נוהג רק חיבוק. וכמ"ש בו, זיווג אחד. והכתוב, ואת יעקב, כולל אותם יחד. וכמ"ש, כלל אחד. והו' הנוספת, שאומר ואת יעקב יורה על שלימות הזיווג.
תקיג) את השמיים, התכללות מידת לילה, הנוקבא, ביום, ז"א. ואת הארץ, מידת יום הנכלל במידת לילה ביחד, התכללות ז"א בנוקבא. כי הו' של ואת יורה על הזכר הנכלל בהנוקבא. כתוב, את אברהם, את יצחק, אבל ביעקב כתוב, ואת, שזה יורה על זיווג אחד, שהזכר והנקבה אינם נפרדים לעולם. ועתיד הקב"ה להכריז בכל העולם ולהשמיע קולו, שיאמר, ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקר, ויהי להם למושיע. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.