אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת שמות / וילך איש מבית לוי

וילך איש מבית לוי

קעו) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. לגנו, זהו כנסת ישראל, הנוקבא, משום שהיא ערוגת הבושם, להיותה כלולה מכל מיני בשׂמים וריחות של עולם הבא, בינה. בשעה שהקב"ה יורד לגן זה, הנוקבא, כל נשמות הצדיקים מתעטרים שם, מקבלים מוחין והארות. כולם נותנים ריח, כמ"ש, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מכל בשׂמים, שהם נשמות הצדיקים, המכונים בשמים. ועל שמם נקראת הנוקבא ערוגת הבושם. כל אלו נשמות הצדיקים, שהיו בעולם הזה, וכל אלו הנשמות, העתידות לרדת לעולם הזה, כולם עומדים בגן הזה, בנוקבא.

קעז) בגן עדן הארץ, כולם עומדים בדמות וצורה שהיו נמצאים בעולם הזה. והסתר והסוד הזה נמסר לחכמים. הרוח היורד לבני אדם שהוא מצד הנקבה, הוא תמיד נחקק בחקיקה כחותם הזה, שאותיותיו שקועות. כי ציור הגוף בעולם הזה בולט לחוץ, והרוח נחקק לפנימיותו. כשנתפשט הרוח מן הגוף ועולה לגן עדן הארץ, רוח ההוא בולט בגן עדן הארץ, בצורתו ודמותו של הגוף ממש שבעולם הזה, משום שהוא תמיד כחותם.

כי אור החסדים נבחן שהוא בולט לחוץ, כי בליטה יורה שני דברים:

א. שהשפע מרובה כל כך עד שבולט לחוץ,

ב. שהיא חיצוניות, כי נמשך מקומת קו אמצעי, היוצא על מסך דחיריק, הו"ק והחיצוניות.

בולט לחוץ, זו היא בחינת ת"ת, קו אמצעי. והמלכות, להיותה נמשכת בעיקר מקו שמאל דבינה, חכמה בלי חסדים, שאז גם החכמה אינה יכולה להאיר, היא נבחנת שקועה וחקוקה לפנים. וגם זה מב' טעמים:

א. שהיא חסרה מאור, כי שקועה, אין האור יכול להאיר שם,

ב. שהיא בחינת פנימיות, כי הארת החכמה היא ג"ר ופנימיות, אלא שאינה יכולה להאיר מסיבת חיסרון חסדים.

וכשהת"ת ומלכות מתחברים, נשלמים שניהם זה מזה, כי בחינת לחוץ של בליטת הת"ת, מתתקן בבחינת פְנים של המלכות. ובחינת השקוע שבמלכות מתתקנת בהחסדים שבבליטת הת"ת, ונכללים שניהם מחכמה וחסדים.

קו השמאל שורשו בבינה וגילויו במלכות. וע"כ נבחנות שתיהן שקועה לפנים. ות"ת נבחן בולט לחוץ, להיותו קו אמצעי וחיצוניות. וע"כ ג' עולמות בי"ע, שהם נמשכים מבינה ות"ת ומלכות, הם נחתמים זה מזה כבחותם, אחד שקוע ואחד בולט. עולם הבריאה הוא שקועה, והיצירה בולט, והעשייה שקועה. וע"כ נר"ן של צדיקים, שהם נמשכים מבי"ע, הנפש שבעשייה היא שקועה, הרוח שביצירה בולט, הנשמה שבבריאה שקועה.

אמנם בעולם הזה, הנפש והרוח של האדם המתלבשים בגופו, הארת הנפש קלושה ונכללת ברוח, שהרוח פנימיות אדם, והגוף חיצוניותו. ולפיכך הרוח שקוע כמו חותם, להיותו הפנימיות. והגוף בולט, להיותו החיצוניות. וכשאדם נפטר, הגוף נקבר והנפש לא תוכל לעלות לגן עדן, אלא נשארה חופפת על הקבר סמוך לגוף.

והרוח עולה לגן עדן הארץ, ששם יש ג"כ ג' מדרגות, בינה ת"ת ומלכות. והרוח מתלבש שם במדרגתו, שהוא במדרגת ת"ת אשר שם, הנקרא אוויר של גן עדן. ולפיכך חוזר הרוח להיות בולט כמו האוויר שבגן עדן, הת"ת.

הרוח המלובש בגופו של אדם בעולם הזה שקועה לפנים כאותיות השקועות שבחותם, משום שהיא פנימיות הגוף, הבולט לחוץ, להיותו בחינת חיצוניות, וע"כ אין בו אלא רק אור ו"ק. הרוח, פנימיות הגוף, שקוע, יש בו חכמה אבל אינה מאירה. כשנתפשט הרוח מן הגוף ועולה לגן עדן הארץ, רוח ההוא בולט בגן עדן הארץ, כי שם עולה לבחינת הרוח שבגן עדן הארץ, הת"ת אשר שם, שהיא חיצוניות בגן עדן, וע"כ נעשה בולט כמוהו. הרוחות העולים שמה, יש להם אותה הצורה כמו הגוף בעולם הזה, שבולט לחוץ. וע"כ בגוף שהוא בולט נעשה הוא שקוע, להיותו פנימיותו. ובגן עדן שנעשה לחיצוניות, חזר להיות בולט.

קעח) וע"כ היא אמרה, שִׂימֵנִי כחותם. מה חותם חקוק בחקיקה לפנים, והנחתם ממנו מצטייר בצורה בולטת לחוץ. כן הרוח, שהיא מצד שלה, הוא באותו אופן ממש בעולם הזה, שחקוק בחקיקה לפנים. וכשמתפשט מן הגוף ונכנס בגן עדן הארץ, באוויר אשר שם, שמתדבק שם במדרגת רוח שבגן עדן, בולט מחקיקה ההיא שבפנימיותו אשר שם, להצטייר לחוץ. ומצטייר בצורה בולטת לחוץ, כמו שהייתה צורת הגוף בעולם הזה.

קעט) הנשמה של האדם, שהיא נולדה מעץ החיים, מז"א, מצטיירת שם למעלה באותו צרור החיים, המלכות, להתענג בנועם ה'. כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקּר בהיכלו .

קפ) וילך איש מבית לוי. זהו גבריאל, כמ"ש, והאיש גבריאל. מבית לוי, כנסת ישראל, מלכות, הבאה מצד השמאל, כי גבריאל הוא מצד השמאל. ויקח את בת לוי, הנשמה.

קפא) בשעה שנולד גופו של צדיק בעולם הזה, קורא הקב"ה לגבריאל, שהוא לוקח נשמה ההיא אשר בגן, המלכות, ומורידה לגופו של הצדיק שנולד בעולם הזה. וגבריאל נפקד עליה ושומרה.

קפב) הלוא אותו המלאך הממונה על רוחות הצדיקים, שמו לילה, ואתה אומר שהוא גבריאל? ודאי שמו לילה, משום שבא מצד שמאל, וכל הבא מצד שמאל נקרא לילה. אבל שמו בעצם הוא גבריאל.

קפג) וילך איש. זה עמרם. ויקח את בת לוי, זו היא יוכבד. ובת קול ירדה ואמרה לעמרם, שיזדווג בה, כי הזמן קרוב לגאולת ישראל ע"י הבן שיוולד מהם.

קפד) והקב"ה עזרו, שהשכינה שרתה על מיטתם, והכוונה שלהם בדבקותם יחד הייתה בשכינה. וע"כ לא הוסרה השכינה מאותו הבן שהולידו, לקיים מה שכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים. שהאדם המקדש עצמו מלמטה, הקב"ה מקדש אותו מלמעלה. כמו שכוונתם הייתה בדבקות השכינה, כן נתדבקה השכינה באותו המעשה ממש שעשו.

קפה) אשריהם הצדיקים, שרצונם הוא בדבקות הקב"ה תמיד. וכמו שהם דבקים בו תמיד, כן הוא דבוק בהם, ואינו עוזב אותם לעולם. אוי לרשעים, שרצונם ודבקותם מתרחקים מהקב"ה. ולא די להם שמתרחקים ממנו, אלא עוד מתדבקים בצד הטומאה. עמרם שנתדבק בהקב"ה, יצא ממנו משה, שהקב"ה לא סר ממנו לעולם, והשכינה נתדבקה בו תמיד. אשרי חלקו.

קפו) ותהר האישה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא. שנולד מהול. כי סוד הברית נקרא טוב, שכתוב, אמרו צדיק כי טוב, וצדיק הוא הברית.

קפז) אור השכינה שהאיר בו, ראתה. שבשעה שנולד, נתמלא כל הבית אור, שכתוב, ותרא אותו כי טוב הוא. וכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. וכמו שטוב ההוא סובב על אור, כן הטוב שכאן סובב על אור. ועל זה כתוב כי טוב הוא. והכל היה בו, שהיה בו אור השכינה, וכן שנולד מהול.

חזרה לראש הדף
Site location tree