אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת שמות / אל גינת אגוז ירדתי

אל גינת אגוז ירדתי

רנט) אל גינת אגוז ירדתי. גינה זו יוצאת מעדן, וזו היא השכינה. אגוז, היא מרכבה העליונה הקדושה, ד' ראשים של הנהרות הנפרדים מן הגן, ד' הפנים, פני אריה שור נשר אדם. כאגוז הזה, שיש לו ד' ראשים קדושים בפנים, בהפרי שלו, ויש לו ג"כ ד' קליפות החופפים על הפרי, הרומזים על ד' קליפות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת ונוגה, כמו המרכבה העליונה. ומה שאמר ירדתי, אל גינת אגוז ירדתי, הוא כמו, ירד פלוני למרכבה .

רס) אם כן, היה לו לומר, לאגוז ירדתי, שהיא המרכבה. מהו שאומר, אל גינת אגוז ירדתי? משום שהגינה, המלכות, היא כל השבח שבאגוז, שצומחים ויוצאים מן הגינה הזו, וע"כ מזכיר את הגינה בעיקר. ולמה נרמזה המרכבה באגוז? מה אגוז צפון וסתום מכל צדדיו בתוך קליפתו, אף המרכבה היוצאת מן הגן, מהמלכות, סתומה מכל צדדיה. מה אלו ארבעה ראשים שבאגוז מתחברים במרכזם, ומתפרדים כלפי חוץ, כך ד' פנים של המרכבה מתחברים באחדות בחדווה ובשלמות, ונפרדים כל אחד לבחינתו, על מה שנתמנה.

במרכזם נמצאים ד' הפנים, מיוחדים זה בזה. והארת ג' הקווים, האחדות שמקו ימין, והשמחה שבקו שמאל, והשלמות שבקו אמצעי, נמצאים בכל אחד ואחד מהם בלי הפרש משהו. ומבחינה זו הם מחוברים. אבל מבחינת תפקידם להשפיע לתחתונים, הם נפרדים. שכל אחד מגביר את בחינתו.

פני אריה, ימין, משפיע חסדים.

פני שור, שמאל, משפיע חכמה.

פני נשר, אמצעי, משפיע שפע ממוזג.

פני אדם, תפקידו לגלות החסדים בהארת החכמה.

ומבחינה זו, כל אחד נפרד מחברו.

רסא) לכלוך זה בקליפת האגוז, בד' קליפות הסובבים עליו, למה הם רומזים? אע"פ שהתורה לא גילתה אותו, כי מדברת רק בבחינת הטוב שבאגוז. גילתה אותו בשקדים, שהתורה מדברת מד' קליפות שבשקדים, דווקא הרומזות על דין ולא מטוב שבהם.

רסב) שקדים, יש מהם מרים מחמת קליפותיהם, ויש מהם מתוקים. רמז, שיש בעלי דין הקשה, שעליהם רומזים שקדים המרים. ויש בעלי שׂרות, המשרתים לקדושה, שעליהם רומזים שקדים המתוקים. אבל כל רמז המגולה עליהם בתורה, אנו רואים שהוא דין, ואינה מדברת מהטוב שבהם, שהם המתוקים. וכן הוא בירמיהו, שהראו לו הדין שבהם, שכתוב מַקֵל שקד אני רואה.

מהו שקד? שקדים ממש. ונאמר לו, כי שוקד אני על דברי, לנטוש ולנתוץ ולהאביד. וכן במטה אהרון כתוב, ויגמול שקדים, שנעשה לאות לבני מרי. הרי שהתורה מדברת מבחינת הדין שבהם בלבד. ומהמילה עצמה, שנקראים שקדים, נשמע, שהוא דין קשה, שכתוב, וישקוד ה' על הרעה. וכן, שוקד אני על דברי. הרי שהמילה שקד יורה על דין קשה. משמע שכל מה שעושה הקב"ה, הוא ללמוד ממנו חכמה רבה. שכתוב, כל פעל ה' למענהו. וכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. מאוד הוא, שטוב ללמוד ממנו חכמה עליונה.

חזרה לראש הדף
Site location tree