ישראל לעומת שאר אומות העולם [ישראל לקביל שאר אומין דעלמא]
רפג) בעוד שהקב"ה היה נותן התורה לישראל. שכתוב, ויהי שם עִם ה', בעוד שהיה כותב התורה לישראל, עזבו את ריחם הטוב ואמרו, אלה אלוהיך ישראל. נתן, פירושו, עזב.
רפד) עד שהמלך במסיבו. בעוד שהיה הקב"ה יורד על הר סיני, לתת תורה לישראל. נרדי נתן ריחו, נתן ריחו הטוב, שכתוב, שאמרו נעשה ונשמע.
רפה) לכל אומה יש שר למעלה, וכשהקב"ה נותן ממשלה לזה, משפיל לזה. וכשנתן ממשלה לשר ההוא של מצרים, אין לו הממשלה אלא בשביל ישראל. כמ"ש, היו צָרֶיהָ לראש.
רפו) ישראל הם כנגד כל שאר אומות העולם. מה שאר העמים הם שִבעים, אף ישראל הם שבעים. כמ"ש, כל הנפש לבית יעקב הבאים מצריימה שבעים. ומי שמושל על ישראל, הוא כאילו מושל על כל העולם.
רפז) מכאן נשמע שישראל הם שבעים. שכתוב, ובני ישראל, פרו, וישרצו, וירבו, ויעצמו, במאוד, מאוד. הרי כאן שבע מדרגות, וכל מדרגה כוללת עשרה, הרי שבעים. כתוב אחר זה, ויקם מלך חדש על מצרים. שמחמת שליטתו על ישראל, שהם כנגד שבעים אומות, נבחן כמלך חדש.
רפח) נשתעבדו ישראל בכל האומות, כדי שיתעלה על ידם העולם. כי הם כנגד כל העולם. וכתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ומה הקב"ה הוא אחד, אף ישראל הם אחד, שכתוב, גוי אחד בארץ. מה שמו של הקב"ה הוא אחד ונתפרשׁ בשבעים שמות, אף ישראל אחד ונתפרשו בשבעים.