אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת שמות / שיר השירים אשר לשלמה

שיר השירים אשר לשלמה

שכד) שיר השירים אשר לשלמה. כשברא הקב"ה, הבינה, את עולמו, עלה בחפץ לפניו, וברא את השמים, ז"א. בימינו, החסדים, ובשמאלו הארץ, הנוקבא, גבורות. ועלה בחפץ לפניו לנהוג היום והלילה, שיבואו לידי זיווג, כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. וברא המלאכים הממונים בחסדו, הנמשכים מז"א, ביום. וברא המלאכים והממונים לומר שירה בלילה. כי השירה היא הארת חכמה, הנמשכת ע"י הנוקבא, הנקראת לילה.

כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, ע"י המלאכים הממונים על החסד. ובלילה שירה עימי, ע"י המלאכים הממונים על השירה. מימין הממונים על החסד, משמאל הממונים על השירה. ואלו שמימין מקשיבים שירת היום, שירתם של ישראל קדושים. כי ישראל אומרים שירה ביום. אותם שאומרים שירה בלילה, מקשיבים שירתם של ישראל ביום, כמ"ש, חברים מקשיבים לקולך.

שכה) כת אחת מקו שמאל כלולה משלוש כתות, מג' הקווים, אומרת שירה בלילה. כמ"ש, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לבֵיתה. אם הקו שמאל הוא לבדו, ואינו כלול מכל ג' הקווים, אין השירה נמשכת ממנו, אלא להיפך, שכל הדינים נמשכים אז ממנו.

שכו) עשרה דברים נבראו ביום ראשון. מהם מידת לילה, המלכות, ומידת יום, ת"ת. ועל מידת לילה כתוב, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לבֵיתה. טרף הוא דינים כמ"ש, וטרף ואין מציל. ושכתוב, וחוק לנערותיה, חוק הוא ג"כ דינים, כמ"ש, חוק ומשפט, חוקיו ומשפטיו, כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב. מכאן נשמע, שמידת הדין שולטת בלילה.

שכז) אלו האומרים שירה בלילה, אלו הם שרים המתעלים על כל בעלי השיר. וכשפותחים החיים, התחתונים, בשירה, מוסיפים העליונים כוח, לדעת להכיר ולהשיג מה שלא השיגו. שמים וארץ, זו"ן, גם הם מוסיפים כוח ע"י שירה זו.

שירה היא המשכת המוחין דהארת חכמה, ששורשה רק מקו שמאל ומהנוקבא, הנקראת לילה. והיא נמשכת בסוד גזר דין. וכמ"ש, אלו האומרים שירה בלילה, אלו הם שרים על כל בעלי השיר. וכמ"ש, ותקם בעוד לילה, שגילוי המוחין דהארת חכמה נקרא קימה. וקימה זו נוהג רק בלילה, שאז זמן הדינים בנוקבא. וכמ"ש, ותיתן טרף לבֵיתה וחוק לנערותיה. כי טרף וחוק משמעותם דינים.

ונודע שאי אפשר שהתחתונים ימשיכו מוחין, אם לא יתגלו המוחין ההם מקודם בכל הפרצופים שבעולם האצילות ובי"ע שקדמו להם. וכמ"ש וכשפותחים החיים שירה מוסיפים העליונים כוח, לדעת ולהכיר. כי כשהתחתונים פותחים בשירה, שהיא השגת המוחין דחכמה, הנה בהכרח שאותם המוחין כבר נתגלו בזו"ן ובמלאכים הקודמים להם. שבדרך זה נמצאים התחתונים מוסיפים כוח והארת מוחין בעליונים.

שכח) אשרי הזוכה לדעת באותו שיר, באלו המוחין דהארת החכמה. הזוכה באותו שיר, ידע בענייני התורה והחכמה, ויאזן ויחקור ויוסיף כוח וגבורה במה שהיה ובמה שעתיד להיות. ובזה, זכה שלמה לדעת.

שכט) דוד ידע בזה, שהשיג את המוחין דחכמה בתוך הדעת. וע"כ תיקן שירות ותשבחות הרבה. ורמז בהם העתידות לבוא, והוסיף כוח וגבורה ברוח הקודש, הנוקבא, בשעה שמקבלת רוח מן הקודש, חכמה. ידע בענייני התורה והחכמה, ואיזן וחקר והוסיף כוח וגבורה בלשון הקודש, הנוקבא, בשעה שמקבלת דעת מן הקודש, חכמה.

שלא) אלו השרים, המשוררים של מעלה, עמדו מלשיר שירה. עד שנולד לוי. אבל משנולד לוי ואילך, אמרו שיר, אבל עוד לא היה בשלמות. כיוון שנולד משה ונמשח אהרון ונתקדשו הלויים, נשלם השיר. ועמדו השרים של מעלה על משמרותם.

ראובן שמעון לוי, הם חג"ת, ג' קווים, ימין שמאל ואמצע. ולכן אע"פ שנולד שמעון, קו שמאל, שממנו נמשך השירה, הארת החכמה, מ"מ עמדו מלומר שירה, כי קו שמאל אינו יכול להאיר מחוסר חסדים. עד שנולד לוי, קו אמצעי, המקיים את שניהם, ומלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין. הנה אז מאירה החכמה שבשמאל, השירה.

אמנם עוד אינה בשלמות, כי הקו אמצעי עצמו צריך להתחלק לימין ושמאל, ששבט לוי נתחלק לכהנים בימין ולויים בשמאל. והלויים, החכמה שבקו שמאל, צריכים להתלבש באור החסדים של הכהנים שמימין. ואז מאירה החכמה בלויים, שהלויים מתקדשים על ידי הכהנים, כי קודש הוא חכמה. ואז השירה, המשכת החכמה היא בשלמות, כיוון שנמשכת ע"י קו שמאל שבקו אמצעי, הלויים, המחוברים תמיד בכהנים, ונתונים אֲליהם.

וכמ"ש, כיוון שנולד משה ונמשח אהרון, שמשה הבדיל את שבט לוי לכהנים מבני אהרון, והשאר ללויים, ימין ושמאל. ונתקדשו הלויים, מטעם שהחכמה שבהם נתלבשה בהארת החסדים שבכהנים. נִשלם השיר, להיותו נמשך מבחינת השמאל שבקו אמצעי, ולא מקו שמאל ממש. ואז, ועמדו, השרים של מעלה, על משמרותם, במשמרות שבלילה, שהמלאכים אומרים בהם שירה.

שלב) בשעה שנולד לוי, פתחו למעלה ואמרו, שהשכינה אמרה לז"א, מי ייתנך כאח לי, שתשפיע בי חכמה. כי מבחינת החכמה נקראים זו"ן אח ואחות.

יונק משדי אימי. שאז יונקים שניהם מן הבינה. והם במדרגה אחת.

אֶמְצָאֲךָ בחוץ אֶשָׂקְךָ. כי הארת החכמה בלי חסדים, החיצוניות, ביקשה ממנו, שתוכל לנשקו ולהאיר ממנו, גם בהיותה בחיצוניות.

גם לא יבוזו לי. כי בחיצוניות מתעוררות הקליפות לבזות את השכינה, כמ"ש, לַפֶּתַח חַטָאת רובֵץ. וביקשה ממנו שלא יוכלו לבזות אותה. וכל זה היה מטרם שקו האמצעי, לוי, הכריע וקיים את שני הקווים ימין ושמאל, שמחמתם יורש גם הוא אותם ב' הקווים בעצמו, כהנים ולויים.

כיוון שיצאו משבט לוי המשוררים של מטה. אחר שנתחלקו לימין ושמאל, לכהנים וללויים, שאז נתקדשו כולם, שחכמה שבלויים נתקדשה ע"י התלבשותם בחסדים שבכהנים. ועמדו על משמרותם, השרים של מעלה. ונתקדשו המלאכים כנגד הלויים, חברים כאחד, כי מעשה התחתונים משלימים את העליונים, אז נעשו העולמות אחד. ומלך אחד שוכן עליהם. לאחר כל אלו התיקונים, בא שלמה ועשה ספר, מאותו שיר של אותם שרים, ונסתמה החכמה בו.

שלג) השרים של מטה נקראים לויים, על שנלווים ומתחברים למעלה כאחד. ומטעם שהשומע את השירה, נלווה ונדבק נפשו למעלה בה'. וע"כ אמרה לאה, יִלָוֶה אישי אֵלַי. ע"כ נקרא לוי, מטעם שזרע לוי כולו נלווה עם השכינה, במשה אהרון ומרים, ובכל זרעו אחריו. והם הנלווים אל ה' לשרתו.

חזרה לראש הדף
Site location tree