אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת שמות / שתי דמעות לים הגדול

שתי דמעות לים הגדול

שמב) רחמנותו של הקב"ה, כשהוא מרחם על ישראל, כופה למידת הדין ומורידה ומרחם עליהם. הקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול.

בצ"ב עלתה המלכות לבינה, בסוד י' שנכנסה באור ונעשה אוויר. שאור הבינה נהפך לאוויר, מחמת הדינים שבמלכות שנכנסו בה, ואוויר פירושו ו"ק בלי ראש. ומעליית המלכות נעשו בבינה ב' מיני דינים:

המלכות המעורבת בבינה. שלעת גדלות, ע"י הארה מע"ב ס"ג, חוזר ומוריד המלכות מן הבינה למקומה, ונמצא שהי' יצאה מן אוויר הבינה, וחזרה הבינה להיות אור, שפירושו ג"ר. וע"כ שנעשה הקטנות והגדלות בבינה, נעשה ג"כ במלכות, ויוצאים מוחין דג"ר גם במלכות.

וכמ"ש, כשהוא מרחם על ישראל, כופה למידת הדין, המלכות שעלתה לבינה. ומורידה למקומה עצמה, ומרחם עליהם. שאז יוצאים הג"ר בבינה ובמלכות ובנשמות ישראל למטה. כלומר, הקב"ה מוריד שתי דמעות, שהם ב' מיני דינים, המכונים בינה המעורבת במלכות ומלכות המעורבת בבינה, לים הגדול, למלכות. ולא ברור למה הן מכונות דמעות, שהדין שבהם אינו ברור שהוא דין, מטעם התערובת של בינה במלכות ומלכות בבינה.

דמעות יורה על תערובת, מלשון מעלים את המדומע. שהדין שבהם אינו ברור, כי אפילו בעת הקטנות, שאור הבינה נעשה לאוויר, וכן אור הזו"ן נעשה מחמתם לאוויר, וקליפת אוב רוצה להיאחז בדינים, שמכחישים אותו ואומרים על ב' דינים אלו, שאינם בחינת דין, ובזה מרחיקים אותו מלהיאחז בהם. הרי שאין הדין שבהם ברור כל כך, וע"כ נקרא דמעות, מלשון תערובת דין, שאינו ברור שהוא דין.

שמג) אין אנו הולכים אחר קליפת אוב. אין אנו מביאים רְאָיָה מקליפת אוב. שמתוך שאנו מכחישים לפניו לומר, שאין בהם דין, ומרחיקים אותו, הוא ראיה שהדין שבשתי דמעות אינו ברור. אינו כך, אלא בירורו של הדבר הוא, כלומר, אלא שהדין שבשתי דמעות דבר ברור הוא.

בעשר ספירות של המלך יש ב' דמעות להקב"ה ושתי מידות דין:

א. הנמשך מתערובת המלכות בבינה,

ב. הנמשך מתערובת הבינה במלכות.

שהדין בא משתיהן. הרי שהדין שבהם ברור הוא. וכשהקב"ה זוכר את בניו, הוא מוריד אותם לים הגדול, ים החכמה, המלכות, להמתיק אותם. שע"י זה יוצא קטנות הבינה במלכות. ואח"כ יכולה המלכות לקבל גם את הגדלות דאמא, בסוד אמא משאילה בגדיה לבִתה. ואז הופך מידת הדין שבמלכות למידת הרחמים, שמקבלת ג"ר. ומרחם עליהם, על ישראל שגם הם מקבלים ג"ר.

שתי דמעות, שמהן באות הדמעות, מהם בא הדין. שתי דמעות בשורשם בבינה המתהוות מחמת עליית המלכות אליה אינם דין ברור, אלא מהן נמשכות דמעות אחרות למקום המלכות, ומדמעות האלו שבמלכות בא הדין. וכמ"ש שתי דמעות מהן באים הדמעות במלכות ומהן בא הדין.

שמד) והנה מצרים נוסע אחריהם. זהו השר של מצרים. משמע שעוד היה בתקומתו בעת יציאת ישראל ממצרים. ואתה אומר, וימת מלך מצרים. זהו השר של מצרים. שזה היה עוד לפני יציאת ישראל ממצרים. זה אינו סתירה, אלא עוד מחזק הפירוש בהכתוב שלמעלה, שהוא וימת מלך מצרים. כי כתוב כאן, והנה מצרים. וכתוב שם, וימת מלך מצרים. זה מלמד, שעתה, לאחר יציאת מצרים, לא היה מלך, כי כבר הורידוהו מגדולתו. ולפיכך כתוב, והנה מצרים. ולא כתוב, והנה מלך מצרים. ומה שאמר, וימת, אין הפירוש שנתבטל לגמרי, אלא שהורידוהו מגדולתו, ואינו יכול עוד להזיק. כמ"ש, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. שפירושו, שאינם יכולים עוד להזיק. אף כאן, וימות, פירושו, שאינו יכול עוד להזיק, מחמת שירד מגדולתו.

שמה) כל מלכי מצרים פרעה שמם. וכאן לא נאמר אלא, וימת מלך מצרים סתם. ולא נאמר, פרעה מלך מצרים. מפני שהמדובר הוא בשׂרו של מצרים. ואם היה כתוב במקומו פרעה, הוא פרעה ממש ולא השׂר של מצרים. כל עוד שיש ממשלה למעלה, בשׂר של העם, יש ממשלה בעם שלמטה. הוסרה הממשלה שלמעלה מן השׂר של העם, הוסרה גם הממשלה שלמטה.

חזרה לראש הדף
Site location tree