אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת שמות / ומשה היה רועה

ומשה היה רועה

שעא) מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר. ה' רועי, הרועה שלי. מה הרועה מנהיג את הצאן ומוליכם למרעה טוב, למרעה שָׁמֵן, במקום נחלי מים, מיישר הליכתן בצדק ובמשפט, אף הקב"ה, כתוב, בנאות דשא יַרְבִיצֵנִי על מי מנוחות ינהלני נפשי ישובב.

שעב) דרך הרועה לנהוג בצדק את צאנו, להרחיקם מן הגזל, להנהיגם במישור, ובכל עת השבט בידו שלא יטו ימין ושמאל.

שעט) ויבוא אל הר האלקים חוֹרֵבָה. הוא לבדו בא בלי הצאן. אבן זה המושך ומקבל ברזל, כאשר רואה אותו הברזל קופץ עליו. כך משה והר סיני, כשהתראו זה לזה, דילג עליו. כמ"ש, ויבוא אל הר האלקים חוֹרבה.

שפח) בשעה שנכנס משה להר סיני, מה הטעם שנגלה לו בשלהבת אש, שהוא דין? אז, השעה הייתה גורמת. הייתה אז שעת הדין, שעת המנחה. הכל, בלַבַךת אש, והשם חורב, והסנה, לגזע אחד נשרש. כתוב, ויבוא אל הר האלקים חוֹרֵבָה. וכתוב, ובחורב הקצפתם את ה'. וכתוב, וירא מלאך ה' אליו בלַבַּת אש מתוך הסנה, שפירושו, מתוך שהם עתידים להיות כסנה, קוצים כסוחים באש יִצַתוּ. שהמקום גרם, שהיו ישראל עתידים לחטוא שם, ולהיות כסנה. וע"כ נגלה בְּלַבַּת אש, שהיא דין, השורף את הרשעים. כמ"ש, קוצים כסוחים באש יצתו.

חזרה לראש הדף
Site location tree