מתחברים לטוב
הכוח העליון של הטבע הוא הטוב המוחלט. כך מסבירים לנו האנשים שמשיגים אותו, המקובלים. הם משיגים אותו כמקור החיים, כמקור הטוב, ומכנים אותו בשם "בורא". לדבריהם, מהמקור הזה שופע רק טוב, אור ותענוג. אבל כשהשפע הזה מגיע אלינו אנחנו משתמשים בו בצורה לא נכונה, ולכן אנחנו לא מסוגלים לקבל אותו.
למה הכוונה? בצורה ישירה, אנחנו לעולם לא יכולים להתמלא באמת, כי ברגע שאנחנו ממלאים את עצמנו במשהו, התענוג ממנו מפסיק להיות מורגש. נניח שהייתי מאוד רעב ואני זוכה סוף סוף לאכול משהו טעים. בתחילה מורגש תענוג גדול. ככל שאני ממשיך לאכול, עוצמת התענוג פוחתת. בשלב מסוים, האכילה כבר מורגשת לי כמאמץ ואני לא מוצא טעם להמשיך.
במונחים קבליים, התענוג נקרא "אור" והרצון שלנו ליהנות נקרא "כלי". ברגע שהתענוג נכנס לתוך הרצון שלנו הוא מבטל את הרצון, ממש כמו פלוס ומינוס שמנטרלים זה את זה. כך קורה בכל הרצונות שיש לנו בעולם הזה, בין אם זה רצון למין, לאוכל, לכסף, לכבוד, לשליטה או לידע. ההנאה מורגשת רק בכניסה של המילוי לתוך הרצון, לאחר מכן היא מתחילה להיעלם.
יוצא שהבעיה שלנו היא שאנחנו הפוכים ממקור השפע, הפוכים מהבורא – הטבע של הבורא הוא נתינה ואילו הטבע שלנו הוא קבלה לעצמנו. לכן כמה שלא ננסה למשוך לתוכנו מילויים, לא נצליח באמת להתמלא. בסופו של דבר נצטרך להבין שאנחנו זקוקים לחכמה שתסביר לנו איך לפנות אל התענוג ובאיזו צורה להזמין אותו אלינו כך שהוא לא ייעלם.