עול מלכות שמים
ח) כשמסתכלים בהדברים הכל אחד. המוחין דיובל, בינה, מאירים בשמיטה, מלכות. משום זה כתוב, ושבתה הארץ. כי במנוחת הארץ, צריכים עבדים להיות במנוחה. משום זה, ובשביעית יצא לחופשי חינם. חינם, שאינו נותן כלום לאדונו.
ט) כתוב, זכרנו את הדגה, אשר נאכל במצרים חינם. חינם בלי ברכה, שלא היה עלינו במצרים עול שלמעלה. עבדים פטורים מעול מלכות שלמעלה, וע"כ פטורים מן המצוות. עול מלכות שמים, כאותו השור, שנותנים עליו תחילה עול, כדי לעבוד עימו, ולהוציא ממנו טוב לעולם. ואם אינו מקבל עליו עול, אינו עושה כלום. כך צריך האדם לקבל עליו עול מלכות שמים בתחילה, ואח"כ יעבוד בו, כל מה שצריך. ואם אינו מקבל עליו עול הזה תחילה, אינו יכול לעבוד.
י) עבדו את ה' ביראה. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. היא מלכות שמים, כי המלכות נקראת יראה. ומשום זה, הוא עול מלכות שמים. וע"כ זה הוא תחילת הכל. כי המלכות היא ספירה ראשונה ממטה למעלה. תחילה מניחים תפילה של יד, מלכות, ואח"כ תפילה של ראש, ז"א. משום שבמלכות נכנס לשאר הקדושה. ואם זו אינה נמצאת אצלו, אינו שורה בו קדושה שלמעלה. כמ"ש, בזאת יבוא אהרון אל הקודש .
יא) ועול הזה אינו שורה במי שקשור באחר, וע"כ עבדים פטורים מן עול מלכות שמים, משום שקשורים באדוניהם. ואם פטורים מעול הזה, הרי הם פטורים מכל שאר המצוות, כי שאר המצוות אינן שורות על האדם, עד שנמצא אצלו עול הזה. וע"כ היו ישראל במצרים אוכלים חינם. אף כאן יצא לחופשי חינם, כי עבד היה. וכל מה שעשה היה חינם, בלי עול מלכות שמים. ואע"פ שמעשיו היו בחינם, יצא לחופשי, ותהיה לו מנוחה .
יב) ואחר שהוא בחירות, ונמצא בו מנוחה, נותנים עליו עול, ממקום ההוא שהוציא אותו לחירות, משנה השביעית, מלכות. ואם אדם ממאן לצאת לחירות, כמ"ש, ואם אמור יאמר העבד, אהבתי את אדוני, הרי ודאי פגם במלכות, כי עזב עול מלכות שלמעלה וקיבל עול של אדונו. ע"כ כתוב, והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת. והגישו אדוניו אל האלהים, לאותו מקום שפגם, במלכות .
יג) ויקרב אותו אל הדלת או אל המזוזה, משום שמלכות היא פתח שלמעלה, פתח לזכות דרכה לז"א, ונקראת מזוזה. וכיוון שנתכוון לפגום למלכות, נשאר פגם הזה בגופו. כמ"ש, ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם, שהעבד יהיה תחת רגליו של אדונו עד שנת היובל.