אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בהר / ייחוד הקב"ה ושכינתו [יחוד קב"ה ושכינתיה]

ייחוד הקב"ה ושכינתו [יחוד קב"ה ושכינתיה]

לא) ראשי הישיבות, בשבועה עליכם, שלא תסירו ממנו עד שאתקין קרבן להקב"ה, כי השכינה היא קרבן לה', שקרבה אליו, בכל איבר של המלך, בכל ספירה שלו, בחיבור שלם בזכר ונוקבא, בכל האברים: בראש עיניים בעיניים, שהם חכמה. אוזניים לאוזניים, שהם בינה. חוטם בחוטם, שהם ת"ת. פנים בפנים, שהם חו"ג. פה בפה, שהם מלכות. כגון, וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו, שבזה היה מחיה הילד. וכך הידיים של המלך עם הידיים של המטרוניתא, שהם חסד וגבורה שבו"ק. גוף בגוף, שהם ת"ת דו"ק. ובכל האברים שלו קרבן שלם .

לב) כי אדם בלי אישה חצי גוף, והשכינה אינה שורה עליו. כך הקב"ה, בעת שאינו בקרבן עם השכינה ובכל ישראל, שהם אנשי מידות, שהם האברים שלו, אז עילת העילות, כתר, אינו שורה שם, וכאילו אין הקב"ה אחד, מאחר שהוא אינו עם השכינה. כי אין הקב"ה נקרא אחד, אלא כשהוא בזיווג עם השכינה. ובחוץ לארץ, שהשכינה רחוקה מבעלה, אמרו, כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלׂה. משום שבחוץ לארץ אין קרבנות, שהוא זיווג הקב"ה עם השכינה. ושהקב"ה מתחבר עם השכינה, מתקיים הכתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ועילת העילות, הכתר, שורה עליהם .

לג) אע"פ שתיקנו האבות תפילות במקום קרבנות, זה הוא לקרב נפשות ורוחות ונשמות, שהם שכליים, להקב"ה ושכינתו, כאברים אל הגוף. אבל מצד הכיסא, בריאה, והמלאכים, יצירה, גופים ואברים שמחוץ למלך והמטרוניתא, אין שם קרבן. ומשום זה נאמר בהכיסא, ויאמר כי יד על כס יה, אשר כס חסר א', אבל בבית המקדש כתוב, כיסא עם א', שנאמר, כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. וע"כ חסר א' מכיסא, משום שהאברים, שהם המלאכים והכיסא שבבריאה, הם בפירוד מן הגוף, הקב"ה, בפנים באצילות, והם בחוץ. כמ"ש, הן אֶרְאֶלָם צעקו חוצה. לחוץ מהקב"ה .

לד) יהי רצון שלך, להחזיר אותנו לבית המקדש, לקיים התפילה שהעמידו הראשונים. יהי רצון מלפניך, ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתעלנו בשמחה לארצנו, ותיטענו בגבולנו, ושָׂם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם, כל אחד בסדר שלו, זה בשחר, וזה בין הערביים. ומוספים כהלכתם. כי עתה, לחוץ מארץ ישראל, אין שם קרבנות כמו הגופים דבריאה, שהם הכיסא, ושל היצירה, שהם המלאכים, שאין בהם קרבן ויחוד.

כי הקב"ה ושכינתו מצד אצילות שלו, אין שָׁם פירוד והפרש, שהשכינה היא יחודי ברכתו וקדושתו. ואינה נקראת גוף אלא כשהשכינה מתלבשת ומתגשמת בהכיסא ובהמלאכים דבריאה, שהיא להם כמו נשמה המתלבשת בגוף השפל התחתון. ומשום זה, כשהשכינה היא מחוץ להיכל בית המקדש, ומחוץ לכיסאות שלה, מחוץ לאצילות, כשמתלבשת בכיסא ומלאכים דבריאה ויצירה, כביכול, כאילו לא היתה אחד עימו .

לה) מצד כיסא העליון דבריאה, ת"ת דבריאה, שהוא גוף ומלבוש להקב"ה, ת"ת דאצילות. והמלאכים שביצירה התלויים ממנו, הם אברים התלויים מן הגוף, ת"ת דבריאה, זכרים. והנשמות הנגזרות ממנו, מת"ת דבריאה, הם זכרים. כיסא השני, מלכות דבריאה, גוף של השכינה, מלכות דאצילות. וכל הנשמות התלויות בה הן נקבות. והמלאכים שביצירה התלויים מכיסא השני הזה, הם נקבות. והקרבה שלהם, יחודם זכרים ונקבות בהקב"ה ושכינתו. כשהקב"ה מתיחד בשכינתו, גם הם מתיחדים .

לו) כך הוא יחוד הקב"ה ושכינתו, אע"פ שהם כנשמות אל הכיסא והמלאכים, כך הם אליך, א"ס, כגוף ומלבוש. שאתה הוא המייחד אותם ומקרב אותם. ומשום זה אמונה שלך, מתקבלת לנו, בהתלבשותך בהם. ואתה אין עליך נשמה, שאתה תהיה כגוף אליה, כי אתה נשמה לנשמות, ואין נשמה עליך, ואין אלקים עליך, אתה מחוץ לכולם ולפנים מכולם, ולכל צד, ולמעלה מכל, ולמטה מכל, ואין אלהים אחר למעלה ולמטה ומכל צד, ומלפנים דעשר ספירות, שמהם הכל, ובהם תלוי הכל. ואתה בכל ספירה באורכה וברוחבה למעלה ולמטה, ובין כל ספירה וספירה, ובעובי דכל ספירה וספירה .

לז) ואתה המקרב ומייחד, הקב"ה ושכינתו, ת"ת ומלכות, בכל ספירה וספירה שבהם, ובכל ענפי האורות התלויים מהם, כמו עצמות וגידים ועור ובשר, חו"ב תו"מ, התלויים מהגוף, ת"ת. ואתה, אין לך גוף, ולא אברים, ספירות, ואין לך נוקבא. אלא אחד בלא שני. יהי רצון שלך, שאתה תקרב השכינה אל הקב"ה, בכל המדרגות, שהן אצילות שלה, שהן הנשמות של בעלי מידות, בעלי מדרגות מעשר ספירות, נשיאי ישראל, כתר. חכמים, חכמה. ונבונים, בינה. חסידים, חסד. גיבורים, גבורה. אנשי אמת, ת"ת. נביאים, נצח והוד. צדיקים, יסוד. מלכים, מלכות. כולם של ע"ס דאצילות. ויש אחרים מע"ס דבריאה .

לח) השכינה שהיא קרבן, שמן המשחה. מימין, שמן למאור, המאור הגדול, חסד. שמן משחת קודש, מצד שמאל, שנאמר בה, וקידשת את הלויים, גבורה. שמן כתית מצד הצדיק, יסוד, קו האמצעי, כותש כתישים מאברים, זיתים, להוריד שמן אל הפתילה, תכלת, גבורה תחתונה, מלכות. משם היא יראה. ולויים, גבורה, שומרים המקדש .

לט) משם המצווה לירא מן המקדש. והוא מצוות עבודת הלויים במקדש בכ"ד משמרות לויים, בשירה וזמרה מזמרים לפניך, להעלות בהם השכינה, שהיא נקראת שירה וזמרה, לה'. כ"ד משמרות עם שירה וזמרה. הם כ"ו כחשבון הויה. והמצווה שלאחריה מצוות קטורת תמיד להקב"ה. וקטורת היא כקרבן.

מ) והפשיט את העולה וניתח אותה לנתחיה. וכן אברים ופדרים, שמתאבלים כל הלילה על המזבח, הם כפרה על אברי הגוף של אדם המקריב, ונפשו, שלא יהיו נשרפים בגיהנום, ולא יהיו נמסרים ביד מלאך המוות. ומשום שאדם חוטא ביצר הרע, צפוני, שנאמר עליו, ואת הצפוני ארחיק מעליכם, כך שחיטתו בצפון, להצילו מאותו הצפוני .

מא) ובקרבנות, כך קל וחומר מנביאים, שאע"פ שהתורה הוא שם הויה, שהנבואה, נאמר בה, רוח הויה תנחנו. עם כל זה אין כל בעלי תורה שווים ואין כל הנביאים שווים. שיש נביאים, שהנבואה שלהם בלבושי המלך, בעולם היצירה, שנקרא לבוש. וכך בתורה שבעל פה שיש כמה בעלי ספקות ותירוצים, שהם בלבוש המלך, שהוא יצירה .

מב) ויש נביאים אחרים, שעולים יותר בנבואתם, באברים דגוף המלך, במדרגות של עולם הבריאה, שנקרא גוף. שנאמר בהם, ואראה, וראיתי, שהנבואה היא במראה בעינים, חכמה. וכן, ה' שמעתי שִׁמְעֲךָ יראתי, שהיא בשמיעה, בינה. יחזקאל, הסתכלותו ונביאותו מעינים. חבקוק, מאוזניים בשמיעה. ומשום זה ראה יחזקאל כל אלו המראות של המרכבה, בראייה בעין השכל. חבקוק בשמיעה. שאמר, ה' שמעתי שמעך יראתי. ויש נבואה בפה, במלכות. כמ"ש, ויגע על פי. נבואה אחרת היא מרוח של החוטם, ת"ת. כמ"ש, ותבוא בי הרוח. ויש שנבואתו ביד, גבורה. כמ"ש, וביד הנביאים אֲדַמֶּה. וכל אלו המדרגות הן בעולם הבריאה. ויש אחרים לפנים בחיי המלך, בעולם אצילות. ואחרים לפני ולפנים, בבינה דאצילות .

מג) וכך בתורה יש כמה מדרגות. פשטים, עשייה. ראיות, יצירה. דרשות, בריאה. סודות התורה, אצילות, ולמעלה מאצילות, סתרי סתרים לה'. כך בקרבנות. אע"פ שכל הקרבנות לה', הוא מקבל הכל ומחלק קורבנות אל המחנות שלו. מהם מחלק לכלבים, שהם קרבנות הפסולים, שנותן אותם לס"מ, הנקרא כלב, ולמחנות שלו. ומשום זה היתה יורדת אש על המזבח בצורת כלב. ומהם לשֵדים, שיש מהם כבהמות, ויש מהם כמלאכי השרת, ויש מהם כבני אדם. לאלו שמעשיהם כשדים, מחלק קרבנם לשדים .

מד) אלו שמעשיהם כמלאכים מחלק קרבנם למלאכים. כמ"ש, אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לאישיי. להמלאכים, הנקראים אישים, שקרבנות שלהם אינם תלויים בבהמות, כי קרבנות של בהמות הם של עמי הארץ. וקרבנות בני אדם הם תפילות ומעשים טובים. קרבנות של תלמידי חכמים בעלי מדרגות, אלו בעלי סודות התורה, וסתרים גנוזים שבהם, יורד הקב"ה הוא בעצמו לקבל הקרבנות שלהם, שהם תורת ה' תמימה, שכינה הקדושה, שיש בה יוד ספירות .

מה) ותלמידי רבנן, המילים שלהם הן כאכילת שיירי מנחות. ויש אחדים המתגברים עליהם, שהתורה שלהם כאכילת מנחות עצמם, ולא שיירי מנחות. ויש אחרים שהתורה שלהם אכילת קודשים, ומאכלים מכמה מינים אל המלך. וכל המנחות ומאכלות הקרבנות ציווה הקב"ה להקריב כולם בבית שלו, שהוא השכינה. וזה הוא המצווה להקריב קורבנות בבית הבחירה, שהיא השכינה. לקיים כי אם בזאת יתהלל המתהלל. בהשכינה, הנקראת זאת .

מו) בדומה למלך, שעבדיו ושריו ושליטי המלכות היו שולחים לו כמה מתנות. אמר, מי שרוצה לשלוח לי מתנה, לא ישלח אלא ע"י המלכה, לקיים בה, ומלכותו בכל משלה. ומשום זה נקראת השכינה קרבן לה', עולה לה', אשם לה'. ואפילו קרבן נידות ויולדות ומצורעים וזבים וזבות, הכל צריך להקריב לה' ולשכינתו. ואח"כ השכינה מחלקת לכל. כמ"ש, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. ואפילו מזונות של החיות, כגון קרבן של שעורים, שהוא מאכל בהמה. וכן מאכל של עבדים ושפחות של בית המלך, ואפילו של כלבים וחמורים וגמלים, שהם הקליפות, הכל היא מחלקת, לקיים בה, ומלכותו בכל משלה. וכך מתחלק הכל, כמ"ש, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה .

מז) משום שהקב"ה, ז"א, בן י"ה, שהם חו"ב, ו' בן י"ה, נמצא שז"א כולל יה"ו ושלמות שלו היא ה', המלכות. שאז נשלם שם הויה. וע"כ המלכות עולה להויה, קרבן להויה, שלמים להויה. שהיא קרובה שלו, קרבן, והשלמות שלו. שלמים, כי בה נשלם יה"ו, להיות י"ה ו"ה .

מח) הכל חוזר להויה. ומשום זה כתוב, זובח לאלהים יחרם בלתי להויה לבדו. כי אינו נותן ממשלה לס"א, בקרבן. כי כל אלהים אחרים הם עולם הפירוד, ואין להם קרבה ויחוד. והקב"ה הפרידם משמו, הפריש חושך מאור. ומי שמקריב להקב"ה מה שהפריד, הוא כמי שמקרב טומאת נידה לבעלה .

מט) לא תגלה ערוותם, פירושו, קרבה. שכל העריות, שקולים לעבודה זרה של כל צדדים אחרים, עליהם נאמר נפרדו איי הגויים, בארצותם. וכתוב, ללשונותם בארצותם לגוייהם. וכתוב, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה'. וכל מי שמקריב קרבן לצדדים אחרים, הקב"ה מפרידו משמו, ואין לו חלק בשמו. כי הקב"ה בחר את ישראל מכל שאר האומות. כמ"ש, ובך בחר ה'. ולקח אותם מהם לחלקו. כמ"ש, כי חלק ה' עמו.

נ) ומשום זה נתן להם התורה משמו. שכתוב, זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור. י"ה עם שמי בגי' שס"ה, כנגד שס"ה מצוות לא תעשה שבתורה. ו"ה עם זכרי בגי' רמ"ח, כנגד רמ"ח מצוות עשה. ובכל מצווה ומצווה קשר את ישראל בשמו, שיהיה כל איבר ואיבר שלהם חלק גורלו ונחלתו .

נא) ישראל צריכים לשתף עצמם עם ה', בהליכה שלהם, ובהקיץ שלהם.

חזרה לראש הדף
Site location tree