אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת קורח / אל אלקי הרוחות

אל אלקי הרוחות

יד) משה ואהרון מסרו עצמם למיתה, שכתוב, ויפלו על פניהם, ויאמרו אל אלקי הרוּחׂת. רוּחׂת כתוב חסר ו', משום אילן המוות, מלכות. ובכל מקום, נפילת אפיים הוא לצד הזה. וע"כ כתוב, אל אלקי. אל, כמ"ש, ואל זועם בכל יום, המלכות. אלקי הרוחות, מקום צרור הנשמות של העולם, וכל הנשמות עולות שמה, ומשם באות, הוא המלכות.

טו) שִמעו חכמים מִליי ויודעים האזינו לי. מקרא זה אמרוֹ אליהוא. בוא וראה, מה כתוב, ובשלושת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה. כי הם היו אומרים דברים, ואיוב לא היה מתנחם מהם. מכאן למדנו, מי שבא לנחם את האָבל צריך לייסד דברים בתחילה, שיהיו ראויים לנחמו. כי החברים של איוב אמרו דברי אמת, אבל לא לנחם אותו. משום שצריכים דברים שהאָבל יודה עליהם, ואז יקבל עליו את הדין, ויודה עליו למלך הקדוש. מה כתוב, ואליהוא חיכה את איוב בדברים, כי הודה אח"כ אל הקב"ה וקיבל על עצמו דין השמים.

טז) לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרֶשע ושדי מעוול. לכן אנשֵי לבב, השלמים מכל ויכולים להבחין הדברים. חלילה לאל מרשע, וכמ"ש, ואל זועם בכל יום, הוא מלכות, הנקרא אל. ושדי מעוול, זה סמוך כנגד זה, כי שדי יסוד, סמוך לאל, מלכות. אל שדי, שאל הוא מלכות ושדי הוא יסוד. כי פועַל אדם יְשלם לו. אם אדם הולך בעולם הזה, ועושה מעשים וחוטא לפני אדונו, מעשה ההוא תלוי עליו לשלם לו דִין. כמ"ש, כי פועַל אדם ישלם לו, המעשה שעשה, ישלם לו.

יז) ואם ישים אליו ליבו. כיוון שרצונו לשוב לפני אדונו. אז, אל אלקי הרוחות, רוחו ונשמתו אליו יאסוף, לָצוּר בצרור החיים, ואינו עוזב נפשו בחוץ, להיות נידון בדין אחר.

יח) זה דינים הנסתרים של הקב"ה. כי פועַל אדם ישלם לו, להיות נידון בדינו, באלו המעשים שאדם עשה בעוה"ז, ומעלהו להיות נידון כמעשיו, ונאבד מן העולם. כתוב אחריו, מי פקד עליו אַרצָה ומי שָׂם תֵּבֵל כולה? מי פקד עליו ארצה, שפקד עליו את אחיו הגואל אותו. ומי שם תבל כולה, שאחיו בונה בית, שְמְייבֵּם את אשתו, ובונה בניין עולם ותיקון ויישובו העולם. כתוב אחריו, אם ישים אליו ליבו. כי אדם הזה שפקד עליו לגאלו ולבנות בניין, צריך לכוון לב ורצון אל המת, להקים לו שם. מכאן, אדם הבא על יְבָּמָה, בשביל יופי ותשוקה שלו, הרי בניין עולם לא נבנה, כי רצונו וליבו לא נתכוון אל המת.

יט) ומשום זה כתוב, אם ישים אליו ליבו, ברצון הלב שיכוון אל המת, אז רוחו ונשמתו אליו יאסוף, שנמשך אליו להיבנות בעוה"ז. כתוב אחריו, יגווע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב. יגווע כל בשר יחד, גוף ירקב בעפר וכל בשר, ואחר זה אדם על עפר ישוב, תהיה התחדשות הבניין כמקודם, וישוב על העפר של בניין גוף אחר, כמו שהיה בתחילה. וע"ז, הרוח והנשמה ביד הקב"ה ומרחם על בני אדם, שלא יהיו נאבדים מעוה"ז ומעולם האחר. משום זה כתוב, אל אלקי הרוחות לכל בשר.



חזרה לראש הדף
Site location tree