צבעים שנראים וצבעים שאינם נראים [גוונין דמתחזיין ודלא מתחזיין]
כא) כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב. מהו וארא? ואדבר היה צריך לומר.
כב) יש צבעים הנראים, ויש צבעים שאינם נראים. אלו ואלו הם סוד עליון של האמונה. ובני אדם אינם יודעים אותו ואינם מסתכלים בו. ואלו צבעים הנראים לא זכה בהם אדם, עד שבאו האבות והשיגו אותם. ועל זה כתוב, וארא, שראו אלו צבעים הנראים.
חג"ת דז"א, שהם ג' קווים שלו, יש להם ג' צבעים, לבן אדום ירוק. ואילו חג"ת מכונים גוונים. ומהם נמשכים ג' הקווים למלכות בהארת החכמה, המכונה ראייה. אמנם חג"ת במקומם עצמם הם מכוסים ונעלמים מחכמה, ואינם מאירים אלא באור החסדים. והוא מטעם, כי חפץ חסד הוא, כי להיותו נמשך מבינה, הוא אוהב החסדים יותר מחכמה. ונמצא שרק ג' הגוונים הנמשכים למלכות, המה מאירים בהארת החכמה, המכונה ראייה. וע"כ הם מכונים גוונים הנראים, כלומר, שיש בהם חכמה. אבל ג' הגוונים שבמקומם עצמם בז"א, הם גוונים שלא נראים, שאין בהם חכמה, המכונה ראייה.
ואֵלו הנראים, לא זכה בהם אדם עד שבאו חג"ת דז"א, הנקראים אבות, האירו ג' הצבעים שלהם אל המלכות. ושם במלכות נעשו גוונים המאירים, שבה מתגלים ג' הצבעים בהארת החכמה. אבל בעודם בז"א הם סתומים ואינם נראים, כי החסדים שבו מכוסים מחכמה.
כג) הצבעים שנתגלו הם של אל שדי, המלכות, שהם המראה של צבעים העליונים, שבחג"ת דז"א. ואלו הם צבעים הנראים, שיש בהם חכמה. והצבעים שלמעלה, שבחג"ת דז"א, הם סתומים שאינם נראים, שאין בהם חכמה אלא אור החסדים בלבד. לא עמד איש עליהם, להשיגם שם בז"א, חוץ ממשה.
ועל זה כתוב, ושמי הויה לא נודעתי להם, שלא נתגליתי להם בצבעים עליונים, שבחג"ת דז"א, הנקרא הויה. ואם תאמר, שהאבות לא היו יודעים השם הויה, שהוא חג"ת דז"א, זה אי אפשר כלל, כי האבות הם מרכבה לחג"ת דז"א, אלא היו יודעים מתוך אלו הצבעים שנתגלו במלכות.
שהידיעה והשגה שלהם לא הייתה מחג"ת הסתומים שבז"א, אלא רק אחר שנמשכו המראות דחג"ת אל המלכות. ושם, במלכות הייתה ידיעתם והשגתם. כי שם הם מתגלים בהארת החכמה. אבל במקומם עצמם הרי הם סתומים מחכמה.
כד) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. המשכילים, זה אותו חכם שיסתכל מעצמו בדברים עליונים, שאין בני אדם יכולים לדבר בהם בפה מרוב גובהם. והם הנקראים משכילים. הרקיע, זהו רקיע של משה, העומד באמצע, כלומר ז"א, שהוא קו אמצעי, הכולל גם את שני הקווים, ימין ושמאל. וזוהר זה שלו, הוא סתום ואינו מגולה בחכמה, שנקראת זוהר. אבל האור שלו גדול מהצבע שלו, הכולל כל ג' הצבעים, עומד ומאיר על הרקיע, שאינו מאיר, המלכות. שהצבעים נראים בו, כי מאיר בחכמה, הנקראת ראייה. ואלו הצבעים, אע"פ שנראים בו, אינם מאירים כזוהר של אותם שהם בצבעים סתומים, צבעים דז"א, הנקרא רקיע המאיר.
כה) ארבעה אורות הם. שלושה מהם, חג"ת, סתומים. ואחד, המלכות, נגלה. ואלו הם:
א. אור המאיר, חסד וקו ימין.
ב. אור המזהיר, גבורה וקו שמאל, מאיר כזוהר השמים לטוהר. וע"כ נקרא מזהיר, מפני ששורש החכמה הוא מקו שמאל, המקבל משמאל דבינה, והארת החכמה מכונה זוהר.
ג. אור ארגמן, ת"ת וקו אמצעי, הלוקח כל האורות, שקו אמצעי כולל הימין והשמאל.
ד. האור שאינו מאיר, המלכות, מסתכל אל אלו ג' אורות ולוקח אותם.
ואלו האורות נראים בו, כמו העששית, שהוא לוח מתכת המבריקה, שעומדת כנגד השמש, והשמש נראה בה. כן נראים במלכות ג' אורות דז"א, הנקרא שמש. ומבחינה זו נקראת המלכות עששית, המקבלת משמש והשמש נראה בה.
כו) ואלו ג' אורות הם סתומים במקומם בז"א, ועומדים על אור זה הרביעי שנתגלה, שהוא המלכות. שג' האורות נמשכים לאור הד', ששם מתגלים ג' האורות, ומאירים בחכמה. וסוד הזה הוא העין.
בעין יש ג' צבעים, לבן אדום ירוק, שנתגלו בהארת חכמה ורשומים בו, באור הד' שבו, שהוא השחור שבעין. וכולם אינם מזהירים, משום שעומדים באור שאינו מאיר. כי עיקרם הוא השחור שבעין, שהוא המלכות. והוא מראָה שאינה מאירה.
ואלו ג' הצבעים שבעין, הם כמו אלו ג' צבעים דז"א, הסתומים העומדים עליהם. שהם בחינת ג' קווים דז"א, אלא שמאירים ומתגלים במקום המלכות. ואלו הם שניראו אל האבות, כדי לדעת ולהשיג אלו ג' הסתומים שבז"א, המתגלים מתוך אלו שאינם מאירים, כלומר הג' שבמלכות. ואלו המִזְדַהרים והם סתומים, שהם הג' שבמקום ז"א, נתגלו למשה ברקיע שלו. ואלו עומדים ומשפיעים על אלו ג' צבעים הנראים בעין. על אלו הניראים אל האבות.
כז) והרוצה לראות ג' הסתומים שבז"א, אומרים לו, סתום עיניך, שלא ימשיך חכמה, המכונה עיניים, ותסבב את גלגלך שבעין, על ג' מקומות חולם שורוק חיריק, הממשיכים ג' קווים חג"ת. ובזה יתגלו אלו ג' גוונים דז"א, המאירים בחסדים, שמזדהרים מזוהר קו שמאל. אבל הם סתומים ומכוסים, משום שלא ניתן רשות לראות אלא בעיניים סתומות, כי הם ג' צבעים הסתומים העליונים שבז"א, העומדים ומשפיעים לאלו ג' צבעים הניראים במלכות, שאינם מאירים.
כח) משה זכה במראה המאירה, שהם ג' קווים דז"א, העומדת ומאירה על מראה שאינה מאירה. שאר בני העולם זכו במראה שאינה מאירה, המלכות. והאבות היו רואים, מתוך אלו ג' צבעים המתגלים במלכות, את אלו ג' הצבעים הסתומים העומדים עליהם, ומאירים להם, שהם ג' קווים דז"א, ג' הניראים במלכות, אינם מאירים. ונמצא שגם האבות השיגו את החג"ת דז"א. אבל לא ממקומם בז"א, כמו משה, אלא מתוך חג"ת המקובלים במלכות וניראים שם. וע"כ כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, באלו ג' צבעים הנראים במלכות, הנקראת אל שדי.
כט) ושמי הויה לא נודעתי להם. אלו הם צבעים העליונים הסתומים והמאירים, שהם חג"ת דז"א, הנקרא הויה, שזכה בהם משה להסתכל בהם. וזהו, שהעין היא פעם סתומה ופעם פתוחה ומגולה. אם היא סתומה, היא רואה מראָה המאירה, שהוא חג"ת דז"א. ואם נתגלתה, רואה המראה שאינה מאירה, שהיא המלכות.
וע"כ כתוב, וארא, שהיא בַמראָה שאינה מאירה, בניגלה, שג' הצבעים נראים בה, ובה כתוב ראייה. אבל במראה המאירה, ז"א, שהוא סתום, שאין בו ראייה, כתוב בו ידיעה, שכתוב, ושמי הויה לא נודעתי. ולא כתוב, לא נראיתי. כי אין ראייה אלא במלכות.
ל) ואמרתם כה לְחָי ואתה שלום. ואמרתם כה לחי, כן ראוי להיות עושר וכבוד לאיש חי, לאיש צדיק. וכי דוד לא היה יודע את נָבָל, שהוא רשע, שהוא אמר בשבילו, לומר לו, כה לחי? אלא אותו יום, יום טוב של ראש השנה היה, והקב"ה יושב בדין על העולם. ובשביל הקב"ה אמר, ואמרתם כה לחי, כדי לקשר כה, המלכות, לחי, היסוד דז"א, שכל החיים תלויים בו. ואתה שלום, ואתה, כדי לקשר קשר האמונה, המלכות, הנקראת אתה, בז"א, שנקרא ו', ע"כ כתוב ואתה עם ו'.
לא) מכאן, שלאדם רשע אסור להקדים שלום. ואם הוא מוכרח להקדים לו שלום, יקדים לו שלום כמו דוד שברך את הקב"ה, והיה נראה שבשביל נָבָל אמר. ואם תאמר שרמאות הייתה, אינו כן. כי כל מי שמעלֶה דבריו אל הקב"ה, ונראה שבשביל האדם אמר, אינו רמאות. משום שכך דרכם של צדיקים, שמדברים לאדם, כפי הנדמה, אבל הם מעלים דבריהם אל הקב"ה. כדי לקיים הכתוב, שיוויתי ה' לנגדי תמיד. ומי שמקדים שלום אל צדיק, הוא שווה, כמו שמקדים שלום אל הקב"ה.